סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 819
"הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הן תרומה"
עירובין לז ע"א
מדובר באדם שקונה יין מכותי שאינו מפריש תרו"מ, והיות והוא נמצא סמוך לכני"ש, ואם הוא לא יפריש הוא לא יוכל לשתות מהיין, היות והוא בלחץ של זמן ואין לו כלי כדי לשפוך לתוכו את התרומה. אומרת הברייתא שיש לו אפשרות להפריש את התרומות ומעשרות, ולהשאיר אותן באותה חבית יין, באופן שאומר שני הלוגין [מתוך המאה שבחבית] שישארו לאחר שאגמור לשתות ויתברר הדבר למפרע שהם אלו שמופרשים לשם תרומה, וכך גם בענין המעשר ראשון ושני. ויכול מיד לשתות את היין למרות שעדיין לא הוברר לנו איזה לוגין מתוך החבית הגדולה הן תרו"מ, וזהו העקרון של ברירה, שאנו אומרים שאותן הלוגין שישארו בחבית אפי' לאחר זמן רב, הן אותן לוגין שהופרשו לשם תרו"מ. קושיא חזקה על דברי הברייתא מובאת ב"שפת אמת" במס' סוכה (כג:) בשם מ"קשים העולם" בשו"ע יור"ד בהל' תערובות ישנו נידון מפורסם של בליעת איסור, כל מאכל איסור שהתבשל עם מאכל היתר, נבלע בהיתר ממאכל האיסור, והיות והדין הוא שטעם כעיקר יש לאסור את תבשיל ההיתר בגלל בליעה מדבר האיסור, וישנן פרטי דינים מהי הכמות של האיסור וההיתר כדי שטעם האיסור יעבור להיתר. ע"פ יסוד זה מקשים העולם קושי' גדולה על דברי הברייתא, אותו אדם שאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה גדולה, יצר מצב של חבית שיש בה תערובת בין יין היתר ליין האסור לזרים, בתוך אותה חבית מצוי יין של חולין מתוקנין ויין של תרומה, אחרי 24 ש', היה צריך היין של חולין להאסר משום הבליעה של יין התרומה, כך שאפי' אם נסבור יש ברירה, ואותם שני לוגין שבסופו של דבר ישארו בחבית הם הם אותם שני לוגין שהפריש אותו אדם באותו ע"ש, אבל לאחר 24 ש', צריכה היתה הברייתא לאסור את היין מדין הבליעה.
השפ"א מתרץ תירוץ חריף: הרי יסוד ההיתר להפריש בצורה הזו של שני לוגין שאני עתיד להפריש היא ה "ברירה". טוען השפ"א: כאן בעניינו אין שום בעיה, משום שאותם חלקים שעזבו את שני הלוגין ונבלעו בשאר היין, נתברר למפרע שאותם חלקים אינם תרומה, שהרי אותו אדם אמר מפורשות רק השני לוגין שישארו בסופו של דבר בתחתית החבית, הם הם התרומה, כל מה שפַרש מהם במשך אותם ימים, יתברר הדבר למפרע שהחלק שפרש איננו תרומה, אין זה ככל משקה אסור המתערבב בהיתר, כל משקה אסור, איסורו הוא בעצם, כך יין נסך, יין של כלאים וכד', יין של כלאים או נסך כל הפורש ממנו אסור, בעניננו איסור היין הוא איסור של תרומה, והתרומה תלויה בפיו של התורם, ברגע שהתורם אומר שרק שני הלוגין שישארו בסופו של דבר רק הם יהיו תרומה, כל מה שפרש מהם במשך הזמן יתברר למפרע שלא היה תרומה, שוב אין לאסור את היין שבחבית, והדברים מאירים ושמחים.
[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]
