גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתנ"ה, מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף ו ע"א

בענין "עיר שמצויין בה ששים ריבוא" - לגבי רשות הרבים

אחד מתנאי "רשות הרבים" לגבי דיני שבת הוא, כדברי רש"י במכילתין (ו ע"א): "רשות הרבים - משמע רחב שש עשרה אמה, ועיר שמצויין בה ששים ריבוא ואין בה חומה... דומה לדגלי מדבר" (וכ"כ התוס' במס' שבת ו: ד"ה כאן).

תנאי זה, שיהיו מצויים בה ששים ריבוא, לא נזכר בגמרא, ומצאנו אותו לראשונה בדברי הגאונים, וכפי שכתב הרמב"ן במכילתין (נט:) בהביאו שיטת רש"י: "זה הענין בכמה מקומות פירש אותה, שאין רשות הרבים גמורה אלא בעיר שיש בה ששים רבוא, ולא ידענו מנין לו לרש"י כן, שלא הוזכר בתלמוד בשום מקום, אבל ב'הלכות גדולות' נמצא כן, והרי הדבר תלוי באילנות גדולות" (וראה עוד בדבריו במס' שבת נז).

והנה, התוס' בסוגייתנו הביאו מדברי ר"ת - שעומד בראש החולקים על שיטת רש"י (ראה ביא"ה סי' שמה ס"ז שהאריך בשיטות הראשונים) - כמה קושיות נגד רש"י, ונדון כאן באחת מהן: "ועוד הקשה, דבדגלי מדבר הוו טף ונשים לאין מספר, וכן קשה מערב רב", כלומר, הלא מנין בני ישראל בדגלי המדבר היה הרבה יותר מששים ריבוא אנשים, כאשר נצרף למנין זה גם את טפם ונשותיהם, וכמו כן קשה מן הערב רב, שמספרם היה רב מאוד.

ואם נרצה לדעת מניינם הכולל של בני ישראל, ביחד עם הנשים והטף, נמצא כמה שיטות בזה: בספר 'בית אלקים' להמבי"ט (שער היסודות פכ"א) כתב: "היו בני ישראל היוצאים ממצרים כמו ק"כ רבוא, ששים רבוא מבן עשרים עד בן ס' נולדו במ' שנה, וששים רבוא היו מסתמא הפחותים מבן עשרים והיתרים על ששים עד שמונים שנה שהגיעו לגבורות" (עי"ש חשבונו). שיטה כזו מצינו במדרש (שהש"ר ג, יז) על הפסוק (שה"ש ג, ז): "הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל", ואיתא במדרש: "'ששים גבורים' אלו ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמעלה, 'מגבורי ישראל' אלו ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה", ולפי דברי המדרש לא נכללו בכלל ששים רבוא נוספים אלו שהם יתרים מבן ששים. ולעומת זה בתרגום יונתן בפרשת בא (שמות יב, לז) כתוב: "והינון כשית מאה אלפין גובריא ומטיילין על ריגליהון ולא רכבין על סוסוון בר מטפלא חמשא לכל גברא", והיינו, שמנין הטף היה חמשה לכל אחד ואחד, ולפי זה היו מנין האנשים מלבד האנשים שהם למעלה מבן ששים והנשים והטף שבע פעמים ס' ריבוא.

שיטה נוספת מצינו בזה בספר 'מרכבת המשנה' (על הרמב"ם, קונ' ברכות בחשבון ד"ה בילקוט) בשם מקור קדום, שביציאת מצרים היו הטף ששה פעמים ס' ריבוא, ששה לכל אחד מישראל. ולפ"ז נמצא שמנין בני ישראל, אנשים נשים וטף, מלבד אלו שהם למעלה מבן ששים, היה כשמונה פעמים ס' ריבוא, ואם נצרף לשיעור רשות הרבים מנין זה, לא יהיה בנמצא רשות הרבים דאורייתא כלל. [וראה עוד 'מגדל עוז' להיעב"ץ (אלון מורה, אוצר הטוב אות יא), שמעמד הר סיני היה "לעיני עם גדול... ששים רבוא הגברים לבד מטף, ומלבד נשים בחורים וזקנים, שהיו אפשר עשרה או עשרים פעמים ס' רבוא"].

וכלפי קושיית ר"ת בצירוף מנין הערב רב - יש להביא דברי המכילתא (בא יד): "וגם ערב רב וגו', מאה ועשרים רבוא, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר מאתים וארבעים רבוא. רבי נתן אומר מאתים וששים רבוא", ולפ"ז יעלה מספרם למספר גדול מאוד - כשנמנה גם את נשותיהם וטפם (ראה 'מרכבת המשנה' שם).

והתוס' תירצו: "דלא גמרי ממשכן אלא מילתא דכתיבא במספרם". כלומר, כי שיעור רה"ר למדים ממנין הכתוב מפורש בתורה, וכן כתב בתוס' הרא"ש (כאן), ומובא תירוצם ברמב"ן, והקשה על דבריהם: "ואין התירוץ נכון, שהרי כתוב (שמות לה, כב) 'ויבאו האנשים על הנשים'", כלומר, הלא בדגלי המדבר מצינו בקרא שנזכרו גם הנשים, וכמו שנזכרו בפסוק בנדבת המשכן, ומדוע אינן נחשבות בכלל מספר בני ישראל הנמצאים במדבר. עוד הקשה: "ליבעו ששים רבוא מבני עשרים ועד ששים", כלומר, כי אם כנים הם הדברים ששיעור רשות הרבים נלמד ממנין בני ישראל במדבר הכתוב בתורה, נצטרך גם שאלו ששים ריבוא הקובעים את מהות הרשות הרבים, עליהם להיות 'מבני עשרים עד ששים', כמנין בני ישראל במדבר, ועל כן כתב הרמב"ן: "סוף דבר אין לנו אלא מה שמוזכר בתלמוד רשות הרבים שש עשרה אמה דגמרינן ממשכן, כדאיתא בפרק הזורק (צט.)".

עוד תי' בתוס' הרא"ש: "אי נמי, בעינן טף ונשים שרגיל להיות בס' רבוא", כלומר, כי אכן כנים הדברים, כי שיעור ס' ריבוא לקבוע שיעור רשות הרבים הוא מלבד טף ונשים, ועלינו להוסיף לשיעור זה, סכום של טף ונשים הרגילים להיות בס' ריבוא, ורק בשיעור זה יהיה דינו כרה"ר דאורייתא. אמנם, בדבריו לא מבואר מהו שיעור 'טף ונשים שרגיל להיות בס' רבוא', ויתכן, ששיעורו תלוי כפי הטף שהיה במדבר, והדבר תלוי בכל הנ"ל, בשיעור הטף שהיו לבני ישראל, וכמובן שתירוצו אינו עולה על הקושיא מערב רב, וכפי שהסיק התוס' הרא"ש: "ומיהו לפירוש זה קשה מערב רב".

ולתרץ את הקושיא ממנין הערב רב, יש להביא דברי האור החיים הק' בפרשת כי תשא (לב, יא), שהערב רב לבד שעשו את העגל, וכולם מתו בחרון אף ה' מיד אחרי מעשה העגל, ותפלת משה רבינו הועילה רק על עם בני ישראל. ולאור דבריו כבר לא היו בדגלי המדבר - שממנו למדים שיעור רשות הרבים - הערב רב קיימים, ומוכח מקושיית התוס' שלא כדברי האוה"ח הק'.

גם יש לתרץ על פי דברי הזוה"ק (תשא קצא:): "כל ענני יקר דאזלו במדברא, לא הוו חפיין אלא לבני ישראל לחודייהו... ואלין ערב רב וכל אינון בעירי עאנין ותורין הוו אזלו לבר ממשרייתא לבתרייתא", והיינו, שהערב רב חנו חוץ לענן, ולא היו שרויים בתוך דגלי המדבר כלל, ובכן שפיר לא למדים מהם שיעור רשות הרבים.