סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

תנאים ואמוראים: מחלוקת תנאים ומחלוקת אמוראים

עירובין ז ע"א


ואיבעית אימא, הכי קאמר: כל היכא דמשכחת תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי כעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל - לא ליעבד כי קוליה דמר וכי קוליה דמר, ולא כחומריה דמר וכי חומריה דמר. אלא: או כי קוליה דמר וכחומריה עביד, או כקוליה דמר וכחומריה עביד.

הגמרא דנה בנושא מאד ידוע וחשוב בהלכה: האם צריך לפסוק כשיטה מסויימת לגמרי [לקולא ולחומרא] או שאפשר להחמיר ככל אחד מהחולקים. זאת סוגיה שנידונה בהרחבה רבה בפרשנים.

נעיין בביטוי :

כל היכא דמשכחת תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי כעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל

הגמרא משווה – לעניין כללי הכרעה לקולא ולחומרא – בין מחלוקות בין אמוראים ומחלוקות בין תנאים למחלוקת בין שמאי להלל, מדוע?
[ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קג]
יש אומרים שהכללים שיש לפסוק כשיטה מסויימת בין לקולא בין לחומרא הם רק כאשר בעלי המחלוקת "שוים" כמו הלל ושמאי.

אולי אפשר לומר, שכוונת הגמרא היא, שרק כאשר ברור שהמחלוקת בין החכמים היתה לשם שמים, כמו שנאמר על מחלוקת בין שמאי והלל, ולא כמחלוקת בין תלמידי בית שמאי לתלמידי בית הלל [שלא שימשו רבותיהם כל צרכם].

משמע מהגמרא, שגם לאמוראים יש סמכות פסיקה כלתנאים לענין זה שיש ללכת אחרי צד אחד במחלוקת בין לחומרא בין לקולא. ויש להניח שעיקרון זה תקף גם לגבי הדורות המאחרים יותר.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר