סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

דיוק וחידוש ברש"י

מסכת עירובין דף ב

 

עמוד א

רש"י ד"ה מבוי שהוא גבוה. שהניחו את הקורה למעלה מעשרים אמה וקורה זו להתיר לטלטל לתוכה באה דמדאורייתא איתסר הוצאת רה''ר בשבת ומה היא רה''ר סרטיא ופלטיא גדולה כדאמרן בפרק יציאות השבת (שבת דף ו:) שדומין לדגלי מדבר דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן ועגלות של לוים ברוחב י''ו אמה אזלי כדאמרן בהזורק (שם ד' צט.) הלכך לא הוי רה''ר בציר מי''ו אמה רוחב ומפולש משני ראשין אבל מבוי קצר הוא ואינו רחב י''ו אמה ואי נמי רחב הוא אינו מפולש אלא ראשו אחד פתוח לרה''ר וראשו אחד סתום דאי הוה מפולש לא הוי משתרי בקורה כדאמרינן בגמרא וכיון דלאו רה''ר הוא שרי לטלטולי ביה מן התורה בלי שום תיקון ורבנן גזור עליה משום דאתי לאיחלופי ברה''ר ושריוה בתקנתא דלחי או קורה דליהוי היכירא דלא ליתי למישרי רה''ר גמורה:
רש"י האריך לפרש דמבוי שרי מעיקר הדין בטילטול ורבנן גזרו שלא יטלטלו בו בלא תיקון וכו' ונראה לפי דבריו דאין להקשות כתוס' בד"ה מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט. הקשה מהר''י מאורלינ''ש דהוה ליה לאשמועינן הכשר מבוי ברישא שהוא בלחי וקורה ואם הניח למעלה מעשרים ימעט ותירץ דתנא ניחא ליה להתחיל בהאי לישנא כמו שמתחלת מתניתין דסוכה ולהכי פריך שפיר טפי בגמרא מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה: עכ"ד וע"פ דברי רש"י מובן דכאן התנא מפרש גזירת רבנן דאסור לטלטל במבוי דכשאין בו קורה המונחת במקום הראוי למטה מעשרים אמה ואין התנא מדבר כאן מדין הכשר מבוי כרשות בפני עצמה כי הרי דינה ככרמלית וכבר נלמד דינה בארבעה רשויות לשבת, וע"כ גם רש"י חוזר וכופל דבריו דאי הוה מפולש לא הוי משתרי בקורה כדאמרינן בגמרא וכיון דלאו רה''ר הוא שרי לטלטולי ביה מן התורה בלי שום תיקון ורבנן גזור עליה משום דאתי לאיחלופי ברה''ר ושריוה בתקנתא,

עוד נראה ליישב תמיהת רעק"א בגליון ע"ד רש"י ושריוה בתקנתא דלחי או קורה דליהוי היכירא, דלחי הוא לא משם היכרא אלא נידון כמחיצה גמורה, ומלשון רש"י שכתב ושריוה בתקנתא וכו' דלא ליתי למישרי וכו', ורש"י יכל לכתוב כך ובלחי או קורה הוי היכרא ולא אתי למישרי וכו' והאריך בלשונו וע"כ נראה דכך צריך לסדר דברי רש"י – ושריוה בתקנתא דלחי, [פי' והתירו טילטול במבוי כשמתקנו עם לחי ואז דינו כרשות היחיד שמטלטלים בתוכו] או קורה דליהוי היכרא דלא ליתי למישרי וכו' [פי' או קורה שמונחת לשם היכרא שלא יבואו בני המבוי לטעות ולטלטל ברה"ר].

רש"י ד"ה תני פסולה. הואיל וכבר מימות משה ניתנה מדה זו ובאו חכמים לפרש לך שאם לא עשה כן פסולה שייך למיתני בה לשון פסלות ואע''ג דמהניא בה תקנתא כל כמה דלא מתקן לה איקריא פסולה:
עיין בתוס' ד"ה סוכה דאורייתא תני פסולה. וז"ל: פרש''י דשייך למיתני בה לשון פסול הואיל ומימות משה ניתנה מדה זו [אף על גב דבדאורייתא שייך נמי תקנתא] ולישנא דאיבעית אימא בדאורייתא נמי תני תקנתא לא אתי שפיר לפירושו כי גם ללשון ראשון תני בדאורייתא תקנתא ולא קאמר אלא דשייך למתני בה לשון פסולה עכ"ד ולכך מפרש באופן אחר, ומעיון בדברי רש"י שלא הובאו במלואם בתוס' ונראה גם שהיה להם גירס' אחרת ברש"י (וכגון בתוס' הובא לשון פסול וברש"י אצלינו לשון פסלות), כרש"י חוזר בסוף דבריו כל כמה דלא מתקן לה איקריא פסולה וזה מבאר יותר את תירוץ הגמרא דלא רק שבסוכה שייך הלשון פסול אלא שסוכה נקראת פסולה כל זמן שלא תיקנוה משא"כ במבוי.

דיוק נוסף בלשון רש"י - "מימות משה ניתנה מידה זו" מדוע לא כתב רש"י דהרי במתן תורה ניתנה מידה זו או בהר סיני ניתנה מידה זו ועוד מה רש"י הוצרך בכלל לפרש יותר מדברי הגמרא מדאורייתא ניתנה מידה זו, ונראה דרומז לכך דהרי אף תקנות עירובין הם מידת קדומות יותר דהם מימי שלמה המלך והם כדברי קבלה ובכל זאת לא העניין שהם מוקדמים יותר לדברי התנאים שהם החכמים שבאו לפרש מידה זו היא הגורמת שנכתוב הלשון פסולה אלא שכך מציאות הדבר שכל כמה דלא תיקנה נקראת פסולה, משא"כ מבוי שעיקרו דרבנן הרי שאף שהוא מדברי קבלה דיניו אינם ידועים והחכמים במשנה מפרשים דיניו וע"כ לא שייך כל כך לשון פסול.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר