אמרינן קלוש
עירובין ג ע"א
"מאי שנא במבוי דכשר - דאמרינן קלוש, סוכה נמי לימא קלוש! - אי קלשת הויא לה חמתה מרובה מצילתה. הכא נמי, אי קלשת - הויא לה קורה הניטלת ברוח. אלא: על כרחך נעשו כשפודין של מתכת, הכא נמי: על כרחך נעשית צילתה מרובה מחמתה!".
קשה, הכיצד משוה הגמרא בין קורה דאמרינן בה קלוש שהיא נעשית כשפודין של מתכת, לבין סכך. הרי תחתית הקורה באמת אינה ניטלת ברוח שכן סוף סוף החלק העליון מחובר אליה ומקשיח אותה. ואילו בחלק הסכך התחתון הנמצא במיקום הכשר בלבדו אין הצל מרובה מהחמה. ואפילו אם הצל מרובה, החלק העליון גם כן צילו מרובה, והוא פוסל. ואפילו אין צילו מרובה, בודאי יש לחשוש שמא יטעו ולפחות את אחד משני החלקים לא ישערו במדוייק. ומדוע לא ביארה הגמרא בחילוק זה את דברי רבה?
בדף על הדף הובא שבקושיה זו נתקשה הגה"ק מקוז'יגלוב הי"ד בספרו שיח השדה (שער הכללים כלל י"ב).
אמנם קודם יש להבין את סברת רבא שבסוף העמוד שגם נפסקה להלכה, שזה וזה כשר, מדוע אין הוא פוסל את חלק הסכך שלמעלה מעשרים אמה? מה הסברה ש"חלל סוכה תנן", הלא אין מצות סוכה בחלל, עובי הסכך הוא המטיל צל והוא המכשיר, והוא הרי נמצא למעלה מהשיעור!
אלא שסברת רבא היא שסיבת הפסול של למעלה מעשרים אמה היא שאין העין שולטת, וכיון שתחתית הסכך נמצאת בתוך עשרים כבר שולטת העין בסכך.
ומכאן יש להקיש גם לסברת רבה, שמעיקר הדין מבינה הגמרא שדי שבחלל יהא פחות מעשרים. ואם למרות זאת מחמיר רבה בסוכה לומר קלוש, אין זאת אלא משום דסבר דלא פלגינן, ומחמירינן לראות את מה שלמעלה מעשרים כאילו אינו קיים כלל. ובסברה זו אין חילוק בין קורה לסוכה.
