סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 818
"מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין"
עירובין כו ע"ב
למרות שלנזיר אסור לשתות יין וישראל אסור בתרומה מ"מ בעירוב לא מקפידים שיהיה מונח דבר מאכל למרות שאינו ראוי לבעל העירוב, ודי שהוא ראוי לאחרים, סומכוס חולק על הדין שישראל מערב בתרומה וסובר: שחייב להניח מאכל חולין, משמע שעל הדין שנזיר מערב ביין לא חולק סומכוס. והגמ' (דף לא:) מסבירה - מדוע סומוכוס מתיר ביין לנזיר, למרות שאין היין ראוי לו, משום שיכול להישאל על נזירותו, אילו היה הנזיר ניגש לחכם ושואל על נזירותו היין היה מותר לו, מה שאין כן לישראל בתרומה אין שום אפשרות שיוכל לאוכלה, וגם אם ישאל עליה היא תהפך לטבל האסור גם הוא.
הגמ' במסכת נזיר דף ג. אומרת: על דברי הפסוק: "איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ", מלמד שהנזירות חלה על יין מצווה כיין הרשות.
שואלת שם הגמ': לאיזה יין הכוונה, אם ליין של קידוש והבדלה הרי מושבע ועומד מהר סיני הוא. מסביר שם המפרש על מסכת נזיר (אחד הראשונים כנראה מתלמידי רש"י) שהגמ' הבינה בוודאות שלנזיר מותר לשתות יין של קידוש והבדלה, משום שהוא מצווה לשתות את היין של הקידוש או ההבדלה עוד קודם שקיבל עליו נזירות, והנזירות לא יכולה לחול על מה שהוא מושבע מהר סיני, כך שלמעשה לפי המפרש מותר לכל נזיר לשתות מיין הקידוש.
שואל ה"פנים יפות" על המפרש קושיא עצומה מגמרתינו: מדוע אומרת הגמ' שמותר לנזיר לערב ביין כיון שהוא יכול לשאול על נזירותו אליבא דסומכוס, ומשום שהיין ראוי לאחרים אליבא דת"ק, הרי ערוב שייך רק בשבת, ובשבת (או ביו"ט) חלה חובת קידוש על כל המערב מהתורה, ושיעור העירוב הוא רביעית יין, וא"כ היין ראוי לנזיר כדי לקדש עליו.
ה"פנים יפות" מסיק שדברי המפרש נסתרים מדברי הגמ' במסכת עירובין, ויש לגרוס בדברי הגמ' בנזיר כפי שתוס' גורסים, שיין של קידוש והבדלה אין הנזיר מושבע ועומד מהר סיני, משום שמצות עשה מן התורה היא רק לקדש, והדין שמקדשים על היין הוא רק דרבנן, ולכן סבורים שם התוס': שאין שום מקום להתיר לנזיר לשתות יין של קידוש.
יש אולי מקום ליישב את דברי המפרש ע"פ הרא"ש בפרק "ערבי פסחים" שמביא דעת ראשונים שסבורה: שהדין של "קידוש במקום סעודה" היא מן התורה, וכאשר אין לאדם פת כשיעור כביצה אינו יכול לקדש, משום שהדין של "קידוש במקום סעודה" מעכב מן התורה. וגם בטור מובאת דעה כזו, וא"כ י"ל שגם המפרש בנזיר סובר: שכדי לצאת י"ח קידוש חייב המקדש לסעוד במקום שיעור של כביצה פת, לפי הנחה זו שוב לא קשה קושית ה"פנים יפות", לא יתכן שהמשנה באומרה מערבים לנזיר ביין הסתמכה על ההיתר של שתיית יין לקידוש, משום שאם הנזיר ירצה לקדש על היין יאלץ לאכול בו במקום גם כביצה פת, וממה נפשך - אם יש לו באותו מקום כביצה פת יכול הוא לערב בפת, ואם אין לו פת הוא גם לא יכול לקדש, על כורחנו שאותה רביעית יין שבה הנזיר מערב אין הוא מתכונן להשתמש בה לקידוש, משום שהקידוש מצריך מקום סעודה, ולכן שפיר אמרה הגמ' שכל ההיתר לערב לנזיר ברביעית יין בלבד הוא, או משום שהיין ראוי לאנשים אחרים כדברי ת"ק, או משום שהנזיר יכול להישאל על נזירותו כדברי סומכוס.
[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]
