הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "הלכה כסתם משנה"; "הלכה כבית הלל"
שבת קנו ע"ב - קנז ע"א
ואף רבי יוחנן אמר: הלכה כרבי שמעון.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן:
אין מבקעין עצים מן הקורות, ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב! - רבי יוחנן, ההוא - כרבי יוסי בר יהודה מתני לה.
תא שמע: מתחילין בערימת התבן, אבל לא בעצים שבמוקצה! - התם בארזי ואשוחי, דמוקצה מחמת חסרון כיס אפילו רבי שמעון מודה.
תא שמע: אין משקין ושוחטין את המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הבייתות! –
רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח, בית שמאי אומרים: מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין, ובית הלל אומרים: מסלק את הטבלה כולה ומנערה. ואמר רב נחמן: אנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה, ובית הלל כרבי שמעון.
פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: בכל השבת כולה הלכה כרבי שמעון, לבר ממוקצה מחמת מיאוס, ומאי ניהו - נר ישן. וחד אמר: במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כרבי שמעון, לבר ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו - נר שהדליקו בה באותה שבת. אבל מוקצה מחמת חסרון כיס - אפילו רבי שמעון מודה, דתנן: כל הכלים ניטלין בשבת, חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה.
1.
הגמרא דנה בדברי רבי יוחנן שהלכה כרבי שמעון בדיני מוקצה, וכתנא קמא במשנתנו [שבדף קנו עמוד ב].
2.
הגמרא מציינת שרבי יוחנן עצמו קבע כלל ש"הלכה כסתם משנה", והגמרא דנה בסתירה לכאורה בין הפסק הנקודתי של רבי יוחנן בסוגייתנו [במוקצה - כרבי שמעון] לבין משניות אחרות שמשמע מהן שהלכה כרבי יהודה, ומדובר במשניות שכל אחת מהן היא "סתם משנה", וכעיקרון, שיטתו העקבית של רבי יוחנן היא לפסוק כ"סתם משנה".
3.
הגמרא מקשה על רבי יוחנן ממשנה [ביצה דף ב], ומיישבת. שרבי יוחנן גרס שאותה משנה איננה "סתם משנה" אלא היה כתוב בה "דברי רבי יוסי בר יהודה".
3.1
האם כוונת הגמרא לומר שלרבי יוחנן היתה גירסא כזאת במשנה [ואילו באמת המשנה היתה "סתם משנה" אז הוא היה פוסק כמותה?] או אולי כוונתו כמו שמופיע כמה פעמים בש"ס "יחידאה היא...", דהיינו, שאמנם מבחינה "טכנית" המשנה היא "סתם משנה" [מפני שלא מוזכר בה שם של תנא] אבל אותה משנה שנוייה בשיטת אותו תנא... ועקב כך אין לה גדר של "סתם משנה".
4.
הגמרא מקשה על רבי יוחנן מ"סתם משנה" במסכת ביצה דף ל עמוד א שמשמע ממנה דווקא כרבי יהודה.
5.
הגמרא עונה, ששם מדובר במוקצה מחמת חסרון כיס, שלגביו גם רבי שמעון מסכים שיש לו דין מוקצה.
6.
הגמרא מקשה ממשנה במסכת ביצה [דף מ עמוד א] שממנה משמע כרבי יהודה.
7.
עונה הגמרא, שרבי יוחנן מסתמך על "סתם משנה" אחרת [במסכתנו שבת דף קמג עמוד א] שממנה משמע כרבי שמעון.
8.
ראה מה שכתבנו לעיל על שבת דף קמג.
9.
הגמרא קובעת, שרבי יוחנן מסתמך על המשנה לעיל שבית הלל סובר כרבי יהודה.
10.
רש"י מסכת שבת דף קנז עמוד א
סתמא אחרינא - בית הלל חשיב כסתמא.
כלומר, דעת בית הלל נחשבת כ"סתם משנה", ויש גירסא ברש"י [ראה "מתיבתא", הערה י] "בית הלל חשיב מסתמא", כלומר, דעת בית הלל יותר חשובה מ"סתם משנה".
11.
ויש להסביר זאת, שכל העניין של "הלכה כסתם משנה" נובע מכך שרבי יהודה הנשיא הוא זה ש"סתם" את המשנה [כפי שמסבירה הגמרא במסכת ביצה דף ב] ליידענו שכך הוא - רבי יהודה הנשיא - פוסק [ועדיין קצת קשה, מדוע לפעמים יש שתי משניות שכל אחת מהן היא "סתם משנה" עם דעות הפוכות - כפי שיש בסוגייתנו].
11.1
ולפי זה נאמר, שכאשר מובאת דעת בית הלל לעומת בית שמאי הרי שהלכה כבית הלל וגם את זה קבע "רבי" במשנה. כלומר, אם רבי יהודה הנשיא סתם משנה כדעת רבי יהודה [כמו שמובא בסוגייתנו] וגם שיבץ במשנה [בשבת דף קמג לעיל] את דעת בית הלל הרי שהוא - "רבי" - מתכוון בזה לומר, שההלכה הסופית היא כדעת בית הלל.
12.
ואת כל המהלך הזה ידע כמובן רבי יוחנן, ולכן הפסק הסופי של רבי יוחנן עצמו בסוגייתנו הוא כדעת רבי שמעון!
13.
ויש עוד להעיר: כל הדיון לעיל תקף בתנאי שגם רבי יוחנן הסביר את המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי לעיל [בדף קמג] לפי גירסתו של רב נחמן [שחי אחרי רבי יוחנן]...
14.
ובסוף סוגייתנו הגמרא קובעת:
פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: בכל השבת כולה הלכה כרבי שמעון, לבר ממוקצה מחמת מיאוס, ומאי ניהו - נר ישן. וחד אמר: במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כרבי שמעון, לבר ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו - נר שהדליקו בה באותה שבת. אבל מוקצה מחמת חסרון כיס - אפילו רבי שמעון מודה, דתנן: כל הכלים ניטלין בשבת, חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה.
משמע בקטע זה שגם רב אחא וגם רבינא פסקו הלכה כרבי שמעון בכל מחלוקותיהם של רבי שמעון ורבי יהודה במסכת שבת [ראה פירוט העניינים ב"מתיבתא", הערה יא] והם חלוקים מתי אין הלכה כמותו [או שבאותם עניינים רבי שמעון מודה לרבי יהודה].
15.
בכל ההלכות הללו רבי שמעון הולך אחר הכוונה / הפוטנציאל, ואילו רבי יהודה הולך אחר המעשה / הדבר הגלוי והנראה עכשיו.
16.
לגבי הביטוי "חד אמר..." ורב אחא ורבינא:
הביטוי "פליגי בה רב אחא ורבינא" כ - 20 מופעים בש"ס.
17.
"הליכות עולם" שער חמישי סעיף ו
" בכל התורה כלה דפליגי רב אחא ורבינא רב אחא לחומרא ורבינא לקולא וסימניך ח"ח, ח' דרב אחא ח' חומרא.
הלכתא כרבינא לקולא בר מתלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא, והלכתא כרב אחא לקולא וסימניהון אומצ"א ביע"י ומיזרק"י, וכולן הלכות קבועות הם בחולין פרק גיד הנשה (חולין דף צג ע"ב) יעויין שם ואין צורך לכותבן.
והני מילי כשחולקין הם בפני עצמם, אבל כשאחרים חולקים עמהם לא שייך למימר הכי כן ראיתי בתוספות. "
וראה, שם, ב"יבין שמועה", שם, כלל רנג:
ורש"י בחולין, שם, אומר
"בכל התורה כולה רב אחא ורבינא, חד אמר הכי וחד אמר הכי, בכולהו ההוא דמיקל - רבינא, וההוא דלחומרא - רב אחא"
לפי זה יוצא שצריך לפסוק בסוגייתנו כמיקל – כרבי שמעון.
18.
ומדוע הגמרא לא הציגה את שמו של רבינא במפורש ליד דעתו ונקטה באופן סתמי "חד אמר..."?
19.
ואפשר לומר [חידוש]: היתה מסורת תחילה "חד אמר... וחד אמר..." ולא ידעו מי אמר, ולאחר שבררו העניין נקבע הכלל שרבינא הוא זה שמיקל, וזה נקבע במסכת חולין.
20.
ואולי אפשר לומר גם: במחלוקת רבינא ורב אחא היתה הלכה צריכה להיות כרב אחא כנגד רבינא [לא נאריך בדבר זהותו של "רב אחא". אם הוא אחרי רבינא אזי "הלכה כבתראי"] ולכן הגמרא לא רצתה לפסוק בניגוד לכלל הזה, ולכן סתמה "חד אמר..." והכריעה על פי הכלל שהלכה כמיקל.
21.
ונראה לומר עוד אפשרות, לפי מה שהבאנו כמה פעמים בשם הרב אברמסקי לגבי רב ושמואל, כך גם כאן. הגמרא קבעה נקודתית שההלכה בכל אותם מקומות כדעת המיקל, והיא רצתה שיהיה מתאים לכללי פסיקה כללים וידועים, ולכן החליטה שרבינא הוא שפסק את הדעה לקולא, והכלל הוא שרבינא ורב אחא ההלכה כרבינא.
22.
אמנם יש לשאול על כל סוגייתנו: משמע מסוגייתנו באופן מאד ברור שהכלל של "הלכה סתם משנה" לא היה מקובל על כל האמוראים. כל אלה שפסקו כרבי יהודה [עולא, רב ולוי] חלוקים על רבי יוחנן.
22.1
ואולי הם כן פוסקים הלכה כ"סתם משנה", והם פוסקים כבית הלל במשנה שהבאנו [מדף קמג] אלא, שהם חולקים על רב נחמן ויוצא שבית הלל סוברים כדעת רבי יהודה במוקצה!
23.
ולסיום מסכת שבת:
23.1
"רבי יהודה הנשיא" שיבץ לקראת סוף מסכת שבת את דעת בית הלל - ראש השושלת של "רבי" - שהלכה כמותו.
23.2
רב אשי - עורך הגמרא - שיבץ בסוף מסכת שבת את דעת רב אחא ורבינא שהיו בצוות עורכי הש"ס. והלכה כרבינא - עורך הש"ס העיקרי [?]
23.3
ניתן לראות כאן - בסוף מסכת שבת - סגירת מעגל: רבינא שהיה "סוף התלמוד" פסק כבית הלל שהיה "בסיס המשנה"!
