סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "סדר הדורות"; מחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה במוקצה; "סימן"

שבת קנו ע"ב


משנה. מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבים, רבי יהודה אומר: אם לא היתה נבלה מערב שבת - אסורה, לפי שאינה מן המוכן.
גמרא. איתמר (ער"ל שח"ז סימן)

אמר עולא: הלכה כרבי יהודה.
שמואל אמר: הלכה כרבי שמעון.)
ואף רב סבר הלכה כרבי יהודה מדכרכי דזוזי דרב אסר ושמואל שרי
ואף לוי סבר הלכה כרבי יהודה. כי הא דלוי כי הוו מייתי טריפתא לקמיה ביומא טבא לא הוה חזי לה אלא כי יתיב אקילקליתא. דאמר: דילמא לא מתכשרא, ואפילו לכלבים לא חזיא.
ו
שמואל אמר: הלכה כרבי שמעון.
ואף זעירי סבר הלכה כרבי שמעון דתנן: בהמה שמתה - לא יזיזנה ממקומה, ותרגמא זעירי: בבהמת קדשים, אבל בחולין - שפיר דמי.
ואף רבי יוחנן אמר: הלכה כרבי שמעון. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן:

 
לפני שנדון ביסודות החשובים שניתן ללמוד מהסוגיה נעיין ב"סדר הדורות".
הערה: חשוב לדעת שפעמים רבות דקדוק בסדר הדורות יכול לענות על קשיי תוכן מסויימים וכן על קשיי לשון/דקדוק.

הערה 1:

סדר הבאת האמוראים בסוגייתנו הוא:

עולא
(ושמואל) - תלוי בגירסא
רב ושמואל שרי
לוי.
ושמואל.
זעירי
רבי יוחנן

אטלס עץ חיים:

"עולא - אמורא ארץ ישראלי בדור השני השלישי. שם אביו היה ישמעאל.
רבו היה רבי יוחנן, ועוד קיבל מהאמוראים של הדור הראשון רבי אושעיא, ורבי חנינא.
מראשוני החכמים שניתן לך התואר "נחותא", תפקידו כ"נחותא" היה למסור תורת ארץ ישראל לחכמי בבל: "דרש רב חסדא וכו' ורבותינו היורדין מארץ ישראל ומני עולא משמיה דרבי יוחנן וכו' " (ברכות ל"ח ע"ב), וכן "עולא איקלע לבי רב יהודה וכו' " (קידושיו ע"א ע"ב), וכן "עולא איקלע לבי רב נחמן וכו' " (ברכות נ"א ע"ב).
בין תלמידיו המובהקים היו רבי אבא ורבה בר בר חנה, רבה, רבי זירא ורב יוסף"

עולא מוזכר ראשון בסוגייתנו – לפני רב ושמואל ורבי יוחנן – למרות שחי אחריהם, מדוע?

"לוי" שמוזכר בסוגיה - אם הכוונה לבן דורו של רבי יהודה הנשיא הרי שהוא היה צריך להימנות ראשון בסוגייתנו [ואמנם היו אמוראים שונים ובדורות שונים ששמם היה "לוי"]

האמורא זעירי חי בדור שני-שלישי והיה חברו של "רב", ותלמידו של רבי יוחנן, תלמידו היה רב חסדא.

לפי זה סדר הבאת דברי האמוראים בסוגייתנו לפי סדר הדורות היה צריך להיות:

לוי
רב
שמואל
רבי יוחנן
עולא
זעירי

הערה 2:

ונראה לי לומר לגבי עולא ורבי יוחנן. עולא הוזכר ראשון – למרות שהיה אחרון בסדר הדורות - כדי ללמדנו שעורך הגמרא פוסק כמותו הלכה למעשה. כמו כן יש לציין דבר מעניין [שלא מצאתי מי מהפרשנים שעומד על כך] רק אצל עולא נאמר "עולא אמר הלכה...", ואילו אצל שאר האמוראים נאמר "סבר" [וכך גם הגירסא ב"דקדוקי סופרים" לגבי רבי יוחנן. אצל רוב האמוראים מדובר בדינים מסויימים שהם אמרו שמהם משתמע אם פסקו כרבי ששעון או כרבי יהודה, ולא באמירה מפורשת בניסוח של "הלכה כרבי שמעון" או "הלכה כרבי יוחנן" – כמו אצל עולא.

הערה 3:
כמו כן יש לומר שדברי רבי יוחנן נאמרו לאחרונה מפני שהגמרא דנה ומאריכה בדבריו !!!

הערה 4:
כיצד עולא שהיה תלמידו של רבי יוחנן פוסק הלכה "הפוכה" מדבריו [רב ותלמיד]. ואולי לכן דברי עולא הובאו בנפרד ואפילו לפני רבי יוחנן כדי שלא ייראה [!] שחולק על רבו, ואלי יותר נכון לומר שתלמיד לא רשאי לחלוק על רבו [יש אומרים שרק בפניו או בחייו של רבו אינו רשאי] רק כשהם חלוקים בסברות אישיות שלהם אבל כאשר המחלוקת היא – כבסוגייתנו – כמי לפסוק במחלוקת תנאים רשאי תלמיד לחלוק על רבו.

הערה 5:
מה שנשאר להסביר, מדוע שמואל הובא אחרי עולא וגם בדבריו נאמר "אמר". לכן יש לומר, שעולא הוקדם כדי להדגיש שכך היא העיקר להלכה ומייד הובא שמואל כמי שפוסק ממש להיפך.

הערה 6:
אבל יחד עם זה יש לומר שהגמרא הביאה תחילה את כל האמוראים שפסקו כרבי יהודה ואחר כך את האמוראים שפוסקים כרבי שמעון.

הערה 7:
כמו כן יש לציין שלשון ה"איתמר" בתחילת הסוגיה קצת קשה. תמיד בש"ס אחרי האיתמר מובאת מחלוקת אמוראים שהיו ברי פלוגתא, ואילו כאן מובא עולא ושמואל שלא חיו באותו דור. ולפי הגירסא שכלל לא מוזכר כאן שמואל יוצא שמובא רק עולא וזה קשה, אלא אם נאמר שכל דברי האמוראים בסוגיה מוסבים וקשורים לביטוי הפתיחה שפותח את הצגת מחלוקותיהם - "איתמר" !!!

הערה 8:
הסבר נוסף מדוע הוקדמה רשימת האמוראים שפוסקת כרבי יהודה, מפני שדעת רבי יהודה מוזכרת במפורש במשנתנו [שמהדין שלו במשנה לומדים את העיקרון שלו שדבר שהיה ראוי בין השמשות לשימוש מסויים הרי שהוא נחשב למוקצה בשבת לשימוש אחר] ואילו השם של רבי שמעון לא מוזכר במשנתנו במפורש [אלא רק כ"תנא קמא"] !!!

הערה 9:
וראה בפרשנים על הדף [וב"מתיבתא", הערה טז, שהמחלוקת בין רבי יהודה ורבי שמעון עוסקת בשלושה סוגי מוקצים ויש דיון בכל אחד מהמקרים המובאים כאן בסוגיה באיזה מוקצה הוא עוסק [הדיון הוא בפרשנים וגם קצת בגמרא עצמה, באיזה מוקצה גם רבי שמעון אוסר]

הערה 10: בהסבר הביטוי "סימן" בש"ס:

בסוגייתנו מוזכר:

גמרא. איתמר (ער"ל שח"ז סימן)

ראשי התיבות של ער"ל הם: עולא / רב / לוי / החכמים שפוסקים כרבי יהודה לחומרא בדיני מוקצה.
ראשי התיבות של שח"ז הם: שמואל / רבי יוחנן / זעירי / החכמים שפוסקים כרבי שמעון לקולא בדיני מוקצה.

בספר "למנצח לדוד" [רבי דוד פארדו] מסביר את כל המקומות בש"ס שמוזכר בהם הביטוי "סימן" – כבסוגייתנו – באופן שהסימן לא בא רק כדי לרמוז על הנושאים או על הדעות בהמשך הסוגיה אלא באופן שיש משמעות תוכן בגוף המילים שבתוך הסימן:

המחלה "ערל" מסמלת את איסור מוקצה שבא להזהיר כדי לא להגביר את יצר הרע [שהוא ערלה] ויבוא להוציא מרשות לרשות – וזו דעת רבי יהודה.
ואילו דעת רבי שמעון היא "שח"ז" מלשון השחזה שאין פחד בשבת מיצר הרע והוא מסביר בהרחבה עניין זה בדברי קבלה.

הערה 11:
המחלוקת בין רבי שמעון ורבי יהודה היא עקרונית:
רבי יהודה הולך אחרי הממשי, השכלי, המעשי ולכן אוסר מדין מוקצה כל דבר שלא היה מיועד לפעולה ספציפית בשבת וכפי שהסביר ה"למנצל לדוד" שרבי יהודה מחמיר במוקצה מחשש שיוציא מרשות לרשות . רבי שמעון מתיר, מפני שרבי שמעון הולך אחר המופשט, אחר המחשבה במובן העמוק, ולכן אם לא ייעד את החפץ להרחקה מפורשת ובאופן פוטנציאלי החפץ עשוי להיות ראוי לשבת הרי אין זה כלל מוקצה.

לא התייחסתי לשאלת תוס' מדוע דברי שמואל הובאו פעמיים.

--------------

המשך הסוגיה בדף הבא בקשר לדיון בדברי רבי יוחנן ובקשר לעיקרון של הלכה כסתם משנה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר