הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

תנאים ואמוראים: תנא מסתמך על אמורא

שבת קנא ע"א

האי כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני בחשיכתו? כל שאיני זכאי באמירתו איני רשאי בחשיכתו מיבעי ליה! אלא אסיפא קאי: אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו, האי כל שאני זכאי בחשיכתו רשאי אני באמירתו מיבעי ליה! –
לעולם אסיפא קאי, ואבא שאול אהא קאי; דאמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לאדם לומר לחבירו: שמור לי פירות שבתחומך, ואני אשמור לך פירות שבתחומי. וקאמר אבא שאול לתנא קמא: מי לא מודית דמותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי? ואימא: כל שאני זכאי באמירתו - רשאי אני להחשיך עליו, כלל לאתויי מאי? - לאתויי הא, דתנו רבנן: אין מחשיכין על התחום להביא בהמה. היתה עומדת חוץ לתחום - קורא לה והיא באה. כלל אמר אבא שאול: כל שאני זכאי באמירתו - רשאי אני להחשיך עליו. ומחשיכין לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין. ואומרים לו: לך למקום פלוני, ואם לא מצאת במקום פלוני - הבא ממקום פלוני. לא מצאת במנה - הבא במאתים. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח. 
 
1.

רש"י מסכת שבת דף קנא עמוד א:

לעולם אסיפא קאי - כדקאמרת, ודקשיא לך אמירה מהיכא קאמר ליה להיתירא, דתלי בה החשכה - אהא קאי, דאמר רב יהודה כו', אלמא: זכאי אני באמירתו, ואבא שאול ותנא קמא כולהו פשיטא להו הא דשמואל, וקאמר ליה אבא שאול לתנא קמא: מי לא מודית בהא, שאתה מתיר להחשיך, דמותר הוא לומר כדשמואל, אלמא, הואיל ומותר לומר מותר להחשיך, הלכך, אמאי נקטת החשכה לשמור לחודא שוי כללא למילתא, ואימא: כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו, דשמע מינה הך, ושמע מינה מת וכלה, דהא נמי זכאי באמירתו הוא, כדמפרש לקמן, והלכך, מחשיכין עליו, וסיפא

פעמים רבות בש"ס מובא שדברי תנאים מסויימים או דברי משנה וברייתא מוסברים לפי דברי אמוראים ומבוססים על דברי אותם אמוראים, שכמובן היו מאוחרים לתקופת התנאים.

בסוגייתנו עניין זה מודגש במפורש הן בגמרא והן בדברי רש"י,
וראה ב"מתיבתא", הערה ה שמביא כך בשם "סדר הדורות" [שמימרא שאמר אמורא היו לה מהלכים בין התנאים"].