הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הלכה" - מסורת וגירסא; "אמורא חולק על תנא" בהשתנות הטבעים

שבת קמח ע"א

ואין מעצבין את הקטן. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לפופי ינוקא בשבת - שפיר דמי. והאנן תנן: אין מעצבין! - התם בחומרי שדרה, דמיחזי כבונה. ואין מחזירין את השבר. אמר רבי חנא בגדתאה אמר שמואל:
הלכה מחזירין את השבר.
רבה בר בר חנה איקלע לפומבדיתא, לא על לפירקיה דרב יהודה. שדריה לאדא דיילא, אמר ליה: זיל גרביה. אזיל גרביה, אתא, אשכחיה דקא דריש: אין מחזירין את השבר. אמר ליה: הכי אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל: הלכה, מחזירין את השבר. אמר ליה: הא חנא דידן, והא שמואל דידן - ולא שמיע לי, ולאו בדינא גרבתיך?
מי שנפרקה ידו כו'. רב אויא הוה יתיב קמיה דרב יוסף, שניא ליה ידיה. אמר ליה: הכי מאי? - אסור. והכי מאי? - אמר ליה: אסור. אדהכי איתפח ידיה. אמר ליה: מאי תיבעי לך, הא תנן מי שנפרקה ידו או רגלו - לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ כדרכו. ואם נתרפא - נתרפא. אמר ליה: ולא תנן אין מחזירין את השבר ואמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל: הלכה מחזירין את השבר? אמר ליה: כולהו בחדא מחיתא מחיתנהו? היכא דאיתמר - איתמר, היכא דלא איתמר - לא איתמר. 
 
1.
במשנתנו כתוב במפורש "ואין מחזירין את השבר", ואילו שמואל קובע הלכה סותרת לגמרי [אמורא חולק על תנא] "הלכה מחזירין את השבר".

2.
רש"י מסכת שבת דף קמח עמוד א:

הלכה מחזירין את השבר - סבירא ליה לשמואל מחזירין תנן.

יש כמה אפשרויות להסביר את דברי רש"י:

2.1
שמואל טוען שבמשנה יש לגרוס "מחזירין את השבר". לפי זה יתכן שמשמעות הביטוי "הלכה" היא: "יש לגרוס..."

2.2
שמואל טוען שיש לו מסורת מרבותיו שחכמים חולקים על התנא במשנה.

2.2.1
אפשר לקשור בין שני הפירושים הנ"ל ולומר: שלשמואל היתה מסורת שכך היא הגירסא במשנה.

2.3
שמואל [שהיה רופא] טוען שבתקופתו השתנה הטבע ["השתנו הטבעים"] ויש סכנה אם לא יחזירו את העצם למקומה, ולכן שמואל פסק שמותר להחזירה. נראה שלפי הנ"ל נוכל להסיק שאמורא רשאי לחלוק על תנא בענייני רפואה שמשתנים.

3.
האפשרויות הנ"ל מובאות ב"מתיבתא", הערה א, וב"ילקוט ביאורים".

4.
ונראה להוסיף: יתכן ששמואל נחשב כ"תנא" לגבי אותם דינים שקשורים לעובדות מציאותיות.

5.
ויש מקום להעיר: הגמרא "מספרת" שרב יהודה עדיין לא שמע מרבו - שמואל - את הדין הנ"ל עד שרבה בר בר חנה יידע אותו. ונראה ש"סיפור" זה בא ללמדנו שרבה בר בר חנה שהיה תלמידו של רבי יוחנן בא לספר לרב יהודה מה אמר שמואל, וכנראה שכוונתו היתה, שגם רבי יוחנן סובר כשמואל בעניין זה! ולפי זה יתכן שמתאים לעיקרון לעיל שמדובר ששמואל גרס [בגלל מסורת שבידו] במשנה שלא כבמשנתנו, וכנראה שגם רבי יוחנן – רבו של רבה בר בר חנה - קיבל זאת במסורת [ולא בגלל השתנות הטבעים].