דיוק וחידוש ברש"י
מסכת שבת דף קמז
עמוד א
רש"י ד"ה המנער טליתו. מן העפר:
רש"י ד"ה חייב חטאת. דזהו ליבונה:
עיין בגליון רעק"א דמקשה דכאן משמע מדברי רש"י שיש ליבון אף ללא מים ולעיל בדף קמא ע"א משמע מרש"י ד"ה מבפנים. דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים: דליבון ממש הוא רק עם מים,
וכן תוס' חולקים על שיטת רש"י וסוברים דהניעור כאן הוא מטל ועפר יחד וע"כ יש כאן כיבוס וליבון וז"ל בד"ה המנער טליתו. פי' ר''ח מן הטל שעליו דהיינו כיבוס וליבון חייב חטאת וכן משמע דהוי דומיא דכומתא דרב יוסף אבל בניעור מן העפר כדפירש בקונטרס אין נראה שיהא שייך ליבון: עכ"ד,
ונראה ליישב שיטת רש"י ולחלק בין ניעור טלית מעפר כאן הרי זה ליבון דהרי מקפיד על העפר וזהו הדרך לנקותו בניעור הטלית, וכמו שרש"י כותב דזהו ליבונה, אבל לעיל בדף קמא ע"א לא מנקה את הבגד כדרך המנקים בגירוד הליכלוך עצמו אלא מכסכס מצידו השני של הבגד ובאופן זה אינו חייב ואפילו לא משום דמחזי כמלבן כי אינו נראה כמלבן כי אינו מסיר את הליכלוך עצמו, אבל אם נותן מים אף ממבפנים הרי זה ליבון כי כשמנקה ע"י מים לא משנה מאיזה צד שם את המים וחייב משום ליבון.
