הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "אין הלכה כשיטה"; "הלכה כסתם משנה"
שבת קמז ע"ב
תנו רבנן: מסתפג אדם באלונטית, ומניחה בחלון. ולא ימסרנה לאוליירין, מפני שחשודים על אותו דבר. רבי שמעון אומר: מסתפג באלונטית אחת, ומביאה בידו לתוך ביתו.
אמר ליה אביי לרב יוסף: הלכתא מאי?
אמר ליה: הא רבי שמעון, הא רבי, הא שמואל, הא רבי יוחנן.
רבי שמעון - הא דאמרן.
רבי - דתניא, אמר רבי: כשהיינו למדין תורה אצל רבי שמעון בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג, ומגג לקרפף, עד שהיינו מגיעין אצל מעין שהיינו רוחצין בו.
שמואל - דאמר רב יהודה אמר שמואל: מסתפג אדם באלונטית, ומביאה בידו לתוך ביתו.
רבי יוחנן - דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה, מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה, כסתם משנה. ותנן: ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות - לא יביאם בידו!
ההוא כבן חכינאי מתני לה.
1.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שא סעיף מח:
(קעג) מסתפג אדם (קעד) באלונטית (פי' בגד שמסתפגין בו לאחר שרוחצין) (קעה) ומביאה בידו, ולא חיישינן שמא יבא לסחוט. ולא ימסור לבלנים שהם חשודים על הסחיטה.
הפוסקים מכריעים כרבי יוחנן וכתנאים שמוזכרים בסוגיה ושלא כמשנתנו שאומרת ליחיד להחזיר לביתו את המגבת שהתנגב בה שמא יסחוט אותה. [וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמט]
2.
יש לשאול כמה שאלות [שלא מצאתי להן רמז בפרשנים]:
3.
יש כלל ש"אין הלכה כשיטה", כלומר אם כמה חכמים אומרים אותו דבר הרי שדווקא אין הלכה כמותם.
4.
הליכות עולם שער חמישי פרק ג:
" ז. אין הלכה כשיטה. פירוש כל היכא שאומר בגמרא פלוני ופלוני סבירא להו כך הוא שיטה, וקבלה היא ביד הגאונים ז"ל דלית הלכתא כשיטה.
והטעם יש מי שאומר מפני שדרך חכמים לאחוז בדרך קצרה, ולפום דקא חזינא דקא מפרשי מאן דס"ל האי סברא ואמרי פלוני ופלוני אמרי כך ידעינן דמיעוט הם האומרים כך ורובא איפכא ס"ל (ואמטו להכי מפרשי שמועתייהו) [דלכך קא מפרשי שמועתייהו ואמטו להכי לית הילכתא כוותיהו], הילכך לית הלכתא כוותייהו, דמאן דס"ל איפכא הם הרבים ויחיד ורבים הלכה כרבים,
הסבר: הכלל הוא שאם הניסוח בגמרא הוא [ לא כמו בסוגייתנו ]: "... כולהו סבירא להו..." זה מוגדר "שיטה", והכלל הוא שאין הלכה כשיטה, כלומר, מה שנלמד על ידי כמה חכמים אינו נפסק להלכה.
5.
המשך דבריו:
וילפו האי טעמא מדאמרינן ר' מאיר אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מהטהורה לפיכך פרט הכתוב בטהורה, ושעופות הטהורים מרובים מהטמאים לפיכך פרט הכתוב בטמאים, מאי קמשמע לן לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה.
הסבר: התורה מפרטת את המיעוט של הבהמות הטהורות ומכאן לומדים: " לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה." ולכן, כיון שהגמרא צירפה כמה דעות שסוברות דין דומה – סימן שהגמרא רומזה בזה שהם מיעוט, ואין ההלכה כמותם, ויש רבים אחרים שסוברים ההיפך וההלכה היא כרבים.
6.
המשך דבריו:
ולפי זה הטעם נראה דאין חילוק בין היכא דאמרינן פלוני ופלוני כולהו סבירא להו כך וכך ובין היכא דאמרינן פלוני ופלוני אמרו דבר אחד.
הסבר: מלבד הביטוי "... סבירא להו..." מופיע ביטוי דומה בש"ס הוא: "... אמרו דבר אחד". לשני הביטויים הכלל הוא זהה, ובגלל הנימוק לעיל, שעורך הגמרא קיבץ כמה דעות יחדיו כדי ללמדנו שאין הלכה כאותם דעות.
7.
המשך דבריו:
ויש מי שאומר פלוני ופלוני אמרו דבר אחד, שוין הם לגמרי בדברים וכל אחד מודה לדברי חבירו, וכה"ג לא חשיבא שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו
והיכי דמי שיטה היינו כגון פלוני ופלוני ס"ל כך, מפני שאע"פ שהולכין בשיטה אחת אין כל דבריהם שוים ואין מודין זה לזה,
הסבר: יש מי שסובר שהיש הבדל בין שני הביטויים שהזכרנו. הביטוי "... כולהו סבירא להו..." כוונתו, שאמנם התנאים שמוזכרים ברשימה שותפים לדעה אחת בנושא אחד אבל ישנם פרטים באותו נושא, שבהם יש מחלוקת ביניהם, ולכן יוצא שלגבי הפרטים אין צרוף של רוב, ולכן אין הלכה כשיטתם.
8.
המשך דבריו:
כאותה שבפרק א' דסוכה ב"ש ור' יאשיהו ר"ש ור' יהודה כלהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן ופליגי אהדדי ואינן שוין בדבר לגמרי, דלב"ש הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו ושלחנו, ר' יאשיה בעי ארבע אמות, ר"ש בעי שלש דפנות ורביעית אפילו טפח, וכן כלהו כדאיתא התם, ולפי זה אינן מודין זה לזה ובכל חד מנייהו פליגי רבנן עליה והוי יחיד ובטל במיעוטן.
ובנין אב שממנו למדו הגאונים ז"ל שאין הלכה כשיטה בפרק איזהו נשך א"ר נחמן הלכה כרבי יהודה, הלכה כרבי יוסי, הלכה כרשב"ג, אלא שיטה אתמר דאלת"ה הלכה הלכה למה לי לימא הלכה כר' יהודה דמיקל בכולהו אלא ש"מ שיטה איתמר, והתם נמי לא מודו אהדדי,
וכן כה"ג מסתמא לית הלכתא כחד מינייהו אלא היכא דפסיק הלכתא גמרא בהדיא כחד מינייהו או דמוכח הכי ומפיק לה הכי משיטה, כי ההיא דמסכת סוכה דפסיק רבא הלכה כר' שמעון וכן כל כיוצא, כן כתב הר"ן בפירוש הלכותיו בפרק קמא דסוכה: "
הסבר: כמו בהרבה כללים אחרים, הכלל תקף כל עוד הגמרא לא פוסקת אחרת באופן מפורש, או באופן שמוכח שהיא פוסקת כאותה שיטה של "כולהו סבירא להו".
9.
הערה: בכמה מקומות בש"ס, כשהגמרא אומרת את הביטוי "רבי... ורבי....כולהו סבירא להו..." שואלים הראשונים: הרי מצינו שגם תנאים אחרים סוברים כך...
10.
ולענייננו: בסוגייתנו הביטוי הוא "הא רב... הא רב... הא רב..." כנראה שבכוונה לא נאמר בסוגייתנו הביטוי "אמרו דבר אחד", וכן לא נאמר הביטוי "רב... אמר... כולהו סבירא להו..." כי שני ביטויים אלה - כפי שהובאר בדברי ה"הליכות עולם" - מלמדים ש"עורך הגמרא" התכוון ללמדנו שאין הלכה כמותם, לכן בסוגייתנו ש"עורך הגמרא" כן רצה לפסוק כקבוצת החכמים המזכרים בסוגייתנו הוא מנה אותם על ידי ביטוי מיוחד "הא...".
11.
כמו כן יש לציין שבסוגייתנו יש צירוף של שני תנאים ["רבי" ורבי שמעון] ושני אמוראים [שמואל ורבי יוחנן]. ולכן, אולי, הביטוי איננו כבדרך כלל "אמרו דבר אחד" או "כולהו סבירא להו" שנאמר רק על דברי תנאים.
הערה נוספת:
בקטע לעיל בגמרא:
רבי יוחנן - דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה, מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה, כסתם משנה. ותנן: ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות - לא יביאם בידו!
ההוא כבן חכינאי מתני לה.
יש לשים לב שרבי יוחנן לא רק שאמר את הדין מעצמו, אלא הוא הכריע ["הלכה..."] כשני התנאים וכשמואל, וגם ה"הליכות עולם" אמר במפורש שאם נאמר בגמרא "הלכה כ.." אז אפילו אם יש "שיטה" [כלומר "כולהו סבירא להו" או "אמרו דבר אחד"] אזי כן תהיה הלכה כמותם.
וממילא שאלת הגמרא היא רק על דברי רבי יוחנן שתמיד הוא פוסק שהלכה כסתם משנה וממשנתנו משמע שלא כהלכתו של רבי יוחנן. ולכן מיישבת הגמרא, שרבי יוחנן סובר שמשנתנו היא דעת יחיד, אבל יש כאן משהו מיוחד, אין כוונת רבי יוחנן לביטוי "יחידאה היא", אלא כוונתו שיש לגרוס ["מתני לה"] במשנתנו "דברי רבי חכינאי" ["מתיבתא"].
