הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "מפומיה"; "אמר רב... אמר רב..."

שבת קמה ע"א

אמר רבי זירא אמר רב חייא בר אשי אמר רב: סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה. ודג לצירו - אפילו לתוך הקערה. יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא.
אמר ליה אביי לרב דימי: אתון משמיה דרב מתניתון ולא קשיא לכו,
אנן משמיה דשמואל מתנינן לה - וקשיא לן: מי אמר שמואל דג לצירו אפילו לתוך הקערה והאיתמר: כבשים שסחטן, אמר רב: לגופן - מותר, למימיהן - פטור, אבל אסור. ושלקות - בין לגופן בין למימיהן - מותר. ושמואל אמר: אחד כבשים ואחד שלקות, לגופן - מותר, למימיהן - פטור אבל אסור.
אמר ליה: האלהים, +איוב יט+ עיני ראו ולא זר (כלו כליתי בחקי וגו').
מפומיה דרבי ירמיה שמיע לי,
ורבי ירמיה מרבי זירא,
ורבי זירא מרב חייא בר אשי,
ורב חייא בר אשי מרב. 
 
1.
מבחינת מבנה הסוגיה: אביי טוען שהמימרא נאמרה בסופו של דבר על ידי שמואל שהוא ה"ממציא" של הדין המסויים.

2.
ואילו רבי זירא [מופיע ראשון בסוגיה] טוען שהמימרא נאמרה על ידי "רב".

3.
עד שלב זה אין שום עניין חריג, מכיון שתלמידי רב ושמואל לפעמים "התבלבלו" אם שמעו דין מסויים מ"רב" או ששמעו משמואל.

4.
על העניין כולו מרחיב מאד ה"יד מלאכי" ובין דבריו.

... וכן מצינו עוד בפרק חבית שבת דף קמ"ה א' דא"ל רב דימי לאביי האלהים עיני ראו ולא זר מפומיה דר' ירמיה שמיע לי ור' ירמיה מר' זירא ור' זירא מר' חייא בר אשי ור' חייא בר אשי מרב ע"כ
ועל כגון זה אמרינן בהקומץ רבה דף ח"י א' זלגו עיניו דמעות של ר' אלעזר ן' שמוע אמר אשריכם ת"ח שד"ת חביבין עליכם ביותר וכו' ע"ש

וע"ע ס"פ חבית דא"ר יהודה לרבב"ח הא חנא דידן והא שמואל דידן ולא שמיע לי ולא בדינא גרבתיך הרי שהיה שש ומתפאר על שלמד מימרא דשמואל רביה דלא הוה ידע לה

מכל זה אתה למד שהיו התלמידים מדקדקים היטב הדק בתר שמועות רבותם למימר יתהון בשם אומרם בצביונם ובקומתם ומאחר שכן הדין נותן לסמוך אהימנותייהו במאי דקאמרי בשם רבייהו דאי לאו דקבלו כן מהם לא הוו אמרי לה בשמייהו ולא הוו ממשכני נפשייהו לתרוצי מימרי דרבייהו

הוא עוסק הרבה בעניין זה שתלמיד אומר דבר בשם רבו באופן מדוקדק, ולכן אפשר להקשות מדברי התלמיד על דברי רבו, מתוך הנחה שלמעשה יש בזה סתירה בדברי "הרב" עצמו.

5.
ואחרי כל דבריו בכל זאת נראה לומר: הביטוי "מפומיה" בא ללמדנו שלא מדובר בהקפדה על דיוק תוכן הדברים, אלא בהקפדה על דיוק של זהותם של המוסרים בשם רבם,
ויותר יש לומר: כאשר מחלוקת היא כל כך בולטת לגבי זהות האומר - רב או שמואל - נראה שהיא נובעת בגלל שמדובר בשאלה הלכתית שאינה "סתמית", אלא מדובר בדין שקשור לשיטתו העקרונית של אותו חכם – רב או שמואל!, ועוד יותר יש לומר: גם כל תלמידיו ברשימה "מחוייבים" לאותו דין עקרוני.