מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
מ"ט מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה
עירובין כו ע"ב
במשנה, מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וכו'.
ויעוי' בגמ' (כח.) דא"ר יהודה משמיה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב מערבין בפעפועין (ירקות, רש"י) ובחלגלוגות (ירק, וכן יעוי' בר"ה (כו:) וברש"י בזה) ובגודגדניות וכו', ובגודגדניות מי מערבין והתניא גודגדניות (ממעיטין את הזרע, רש"י) מרובי בנים יאכלו, חשוכי בנים לא יאכלו, ואם הוקשו לזרע (דקשים הקלחין לכל אדם, רש"י) אף מרובי בנים לא יאכלו, תרגמא אשלא הוקשו לזרע ומרובי בנים, [ופירש"י דתרגמא להא דאמר רב מערבין אשלא הוקשו, וזה המערב בהם יש לו בנים דהשתא חזו ליה, עכ"ל]. ואב"א לעולם לחשוכי בנים ג"כ מערבין דהא חזו למרובי בנים, מי לא תנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה אלמא אע"ג דלא חזי להאי חזי להאי ה"נ אע"ג דלא חזי להאי חזי להאי. ואב"א כי קאמר רב דמערבין בגודגדניות בהנדקוקי מדאי, ופירש"י דגודגדניות שבמדי יפות הן ע"ש, והיינו דלא ממעט הזרע. ובר"ח כ' דהיינו "בעודן פגין", ודלא כדפירש"י דאיירי בגודגדניות "ממדי", וע"כ דס"ל דבעודן "פנין" ג"כ אינם ממעטים זרעו של אדם. וא"כ מבואר דהא דמערבין לנזיר ביין ה"ט דאע"פ דלא חזי לנזיר גופא אכתי חזי לאחרים וכל דאכתי חזי לאחרים באכילה ג"כ מועיל לעירוב.
(א)
והנה יעוי' ברפ"ב דפסחים (כא:) דא"ר אבהו כל מקום שנאמר לא יאכל או לא תאכל או לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע וכו'. ולקמן (כג.) מקשה הגמ' על ר' אבהו והרי תרומה דרחמנא אמר וכל זר לא יאכל קודש ותנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, ופירש"י מערבין לנזיר, עירובי תחומין ביין אע"פ שסעודה שאינה ראויה לו היא, הואיל ואי מתשיל אנזירותיה שריא ליה מערבין, וכן לישראל בתרומה דאי בעי מיתשל עליה דתרומת טעות אינה תרומה וכו', עכ"ל יעו"ש.
וא"כ צ"ע מהו דפירש"י דה"ט דנזיר מערב ביין מדיכול להישאל על נזרו וא"כ נמצא שיכול היין להיות ראוי לו לשתות באותו שבת, הא מבואר להדיא בגמ' הכא דהיינו טעמא דמערבין, דאע"ג דלא חזי לנזיר מ"מ חזי לאחרים לשתות ולכן מותר לערב לו בזה, ואפי' אם לא יכול "להישאל" על נזרו ג"כ מערבין מהטעם הנ"ל. וכן צ"ע בדפירש"י דה"ט דמערבין לישראל בתרומה מדיכול להישאל ע"ז ויהיה "תרומת טעות" וכו', הא הו"ל לומר דה"ט מדאכתי חזי לאחרים והיינו לכהנים וכדכ' בגמ' הכא, וצ"ע. ובאמת יעו"ש בתוס' שכ' דבפרק בכל מערבין מפרש טעמא דמערבין לנזיר משום דאע"ג דלא חזי להאי חזי להאי יעו"ש.
(ב)
ונר' ליישב בס"ד, דהנה יעוי' בגמ' הכא דכ' בסוף השקלא וטריה תירוץ ג' על דברי רב דמערבין "בגודגדניות", דכי קאמר רב דמערבין בגודגדניות היינו דוקא בהנדקוקי מדאי יעו"ש. והיינו דבכה"ג אינו ממעט את הזרע ולכן אפשר לערב בזה, וא"כ י"ל דס"ל לרש"י דהעיקר כמסקנת הגמ' דאכן בעינן שיהיה ראוי לאכילה אף למערב עצמו ולא מספיק שיהיה ראוי למערב עצמו באכילה, והבן בס"ד. וכן יעוי' ברש"י בפ"ג דחולין (נ.) ברד"ה כי פליגי וכו' בסופו שכ' דכל היכא דאיכא תרי לישנא בגמ' אי מידי דאורייתא הוא זיל לחומרא, ובדרבנן זיל בתר בתרא, עכ"ל ע"ש.
וא"כ רש"י אתי שפיר בדס"ל דכשמערב לנזיר ביין ולישראל בתרומה בעינן שיהיה ראוי למערב גופא, שכן אזיל לשיטתיה דהעיקר כהתי' אחרון, וס"ל דהא דתי' הגמ' בסוף דאיירי רב "בהנדקוקי מדאי", היינו דבעינן שיהיה תמיד ראוי לאכילה למערב גופא, ולא רק גבי הגודגדניות כ"א אף גבי נזיר ביין וגבי ישראל בתרומה, והבן בס"ד.
(ג)
ועוד נראה ליישב לרש"י, דיעוי' במשנה לקמן (לא.) דמערבין בדמאי וכו', ובגמ' דמאי הא לא חזי ליה, מיגו דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזו ליה השתא נמי חזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי וכו' יעו"ש. וא"כ מדלא תי' הגמ' דאע"ג דלא חזי ליה מ"מ חזי לעניים אחרים אלא תי' דאכן חזי למערב עצמו, מבואר דס"ל לגמ' דהעיקר כהתי' הג' דבעינן שיהיה ראוי לו ולא רק לאחרים, וא"כ אתי שפיר בדפירש"י דה"ט דמערבין לנזיר וכו' מדיכול "לישאל" ע"ז, ודו"ק.
