החרש היה לבם / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

שבת קמז ע"ב

רבי אלעזר בן ערך היה מבחירי תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי. רבו הגדיר אותו "מעין המתגבר", ואמר עליו שהוא מכריע את כל חכמי ישראל (אבות ב, ח). בסוף פרק חבית (שבת קמז:) מספרת הגמרא שהוא הגיע לדיומסת, מקום של מרחצאות חמים ועינוגים, ולבסוף שכח תלמודו עד כדי כך שכשעמד לקרוא בתורה את פרשת 'החדש הזה לכם', קרא בטעות 'החרש היה לבם', עד שהתפללו חבריו עליו ונרפא וחזר לו תלמודו.

רש"י בפירושו על אתר מצטט את המילים 'החרש היה לבם' בלי להסביר שום דבר. זה תמוה: מה הצורך לחזור על דברי הגמרא בלי להוסיף עליהם כלום?

ובכן, ראוי לדעת שלפעמים רש"י פשוט מצטט את דברי הגמרא כלשונם במקום שהיה איזה נוסח אחר מוטעה. עיון בכתבי יד במקומות אלו יראה לנו שהבוחער הזעציר ממש הסתבך במשפט הזה של 'החרש היה לבם', ולא הצליח להעתיק אותו כיאות!

החילוף של 'החרש היה לבם' יש לו סיבה, כפי שמבאר כאן מהרש"א על אתר: האותיות ד' ור' דומות מאוד, וכך האותיות כ' וב'. כל מי שעוסק בתחום של כתבי יד, ואפילו דפוסים עתיקים, יודע שלפעמים קשה מאוד, עד בלתי אפשרי להבחין בין האותיות האלו. ויש גם הרבה ספרי תורה עתיקים שההבדל שיש בהם בין אותיות אלו הוא דק מאוד עד כמעט בלתי מורגש. [בנוגע לז' שהתחלפה לו ביו"ד – החילוף הזה אכן נראה תמוה יותר].

אותם גורמים פעלו אצל מעתיקי הגמרא הזאת. בכתבי היד של הגמרא אפשר למצוא את הצורות "החדש היה לכם" (כ"י אוקספורד ומינכן 95), "החדש היה לבם" (כ"י וטיקן 108), "החרש היה לכם" (דפוס שונצינו). טעויות אלו מדהימות למדי, כי הן מראות שהמעתיק לא חשב אפילו על מה שהוא מעתיק. במצב כזה, לא פלא שרש"י הוזקק לציין את המשפט בצורתו הראויה.

דוגמאות נוספות למנהג זה של רש"י: במשנת גיטין (י.) מוזכרות המילים 'לכפר עותנאי', ורש"י כותב את המילים 'לכפר עותנאי' בלי להוסיף כלום. יתכן שהיו שיבושים במילה זו. במהדורת וגשל צויין שיש גורסים 'לכפר עותנאי – מקום', מהדורת עוז והדר הוסיפה שזה על פי רש"י שעל הרי"ף. אבל האמת שאין כאן שום קושי, וזו דרכו של רש"י. עיין גם ברש"י לב"ק (טז.) שם אומרת הגמרא 'מאי נפרזא – אמר רב יוסף אפא', רש"י כותב שם את שתי המילים 'נפרזא אפא', ואין מובן מה בא לומר, ובאמת אין כאן אלא כתיבת המילים כפי שהן צריכות להיות. ועיין עוד בברייתא בבפסחים דף לז: "המעיסה, בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין. החליטה, בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין. איזהו המעיסה ואיזהו החליטה? המעיסה - קמח שעל גבי מוגלשין, החליטה - מוגלשין שעל גבי קמח". וברש"י שם: 'המעיסה – החליטה'. ללומד נראה ש'החליטה' הוא פירוש של המעיסה, אבל רש"י לא בא אלא לציין את שתי המילים בכתיבן הנכון. ואין 'החליטה' פירוש של 'המעיסה'.

*

נציין גם פירוש נפלא שכתב הקדוש רבי שמשון מאוסטרופולי בספרו 'קרניים' אודות האותיות שהתחלפו לו לרבי אלעזר: המלאך הממונה על השכחה – ריב שמו, והממונה על הזכרון – דז"ך שמו. לחילופי האותיות שקרו היתה משמעות עמוקה: מלאך השכחה בא במקום המלאך הממונה על הזכרון!