הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "במתניתא תנא"; "תניא נמי הכי"
תנאים: רבי מאיר ורבי יהודה
שבת צג ע"א
משנה. המוציא ככר לרשות הרבים - חייב.
הוציאוהו שנים - פטורין.
לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים - חייבין, ורבי שמעון פוטר.
גמרא. אמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר אביי, ואמרי לה במתניתא תנא:
זה יכול וזה יכול - רבי מאיר מחייב, ורבי יהודה ורבי שמעון פוטרים.
זה אינו יכול וזה אינו יכול - רבי יהודה ורבי מאיר מחייבים, ורבי שמעון פוטר.
זה יכול וזה אינו יכול - דברי הכל חייב.
תניא נמי הכי: המוציא ככר לרשות הרבים - חייב, הוציאו שנים - רבי מאיר מחייב ורבי יהודה אומר: אם לא יכול אחד להוציאו והוציאו שנים - חייבין, ואם לאו - פטורים, ורבי שמעון פוטר.
מנא הני מילי - דתנו רבנן: +ויקרא ד+ בעשתה העושה את כולה, ולא העושה את מקצתה. כיצד: שנים שהיו אוחזין במלגז ולוגזין, בכרכר ושובטין, בקולמוס וכותבין, בקנה והוציאו לרשות הרבים, יכול יהו חייבין - תלמוד לומר בעשתה - העושה את כולה ולא העושה מקצתה.
בעיגול של דבילה והוציאו לרשות הרבים, בקורה והוציאו לרשות הרבים, רבי יהודה אומר: אם לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים - חייבין, ואם לאו - פטורין. רבי שמעון אומר: אף על פי שלא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים - פטורים, לכך נאמר בעשתה - יחיד שעשאה חייב, שנים שעשאוה פטורין.
עיון במבנה הסוגיה:
משנה. המוציא ככר לרשות הרבים - חייב.
הוציאוהו שנים - פטורין.
לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים - חייבין, ורבי שמעון פוטר.
גמרא. אמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר אביי, ואמרי לה במתניתא תנא:
זה יכול וזה יכול - רבי מאיר מחייב, ורבי יהודה ורבי שמעון פוטרים.
זה אינו יכול וזה אינו יכול - רבי יהודה ורבי מאיר מחייבים, ורבי שמעון פוטר.
זה יכול וזה אינו יכול - דברי הכל חייב.
1.
יש כאן תופעה מעניינת: אמוראים מביאים מחלוקת תנאים שלא כפי שמובא במשנה.
2.
ובהצגת שמות המצטטים יש קושי: מדוע "במתניתא תנא" מובא אחרון, והרי מדובר בבברייתא כלשהי,
3.
ולכן יש לומר, שכוונת הגמרא לומר שבין אם נאמר שאת הציטוט מביא "רב" ובין אם מדובר שמובא על ידי "אביי" בכל אופן מדובר שהם אלה שציטטו את ה"במתניתא תנא". [ראה ב"מנחת יהודה" שמסביר שגם "ואמרי לה אמר אביי" הכוונה שאמר בשם "רב יהודה אמר רב" ומדובר באביי בר הונא.]
4.
ואם אמנם כך, אזי קשה מדוע הגמרא מביאה מייד "תניא נמי הכי", איזה יתרון יש לברייתא זו על פני ה"במתניתא תנא"?
5.
אלא יש לומר, שאמנם יש כאן "רק" חיזוק מברייתא נוספת, ואולי יש כאן חיזוק ל"במתניתא תנא" שזוהי ברייתא לא לגמרי "מוסמכת".
6.
מהקטע הנ"ל [ומה"במתניתא תנא"] יוצא אפוא, שהרישא במשנתנו היא כדעת רבי יהודה ורבי שמעון בברייתא.
7.
ויותר מזה, יוצא שהרישא של משנתנו איננה "סתם משנה – רבי מאיר", שהרי מפורש בברייתא שרבי מאיר חולק על המשנה. [ואומר שהוציאוהו שנים – כשכל אחד יכול להוציא - חייב]
כמו כן יוצא שהסיפא במשנתנו היא כרבי יהודה וכרבי מאיר בברייתא.
8.
סוף דבר יוצא, שכל משנתנו היא כדעת רבי יהודה [ובשיתוף אחד מחבריו - אחד ברישא ואחד אחר בסיפא]. ועוד יוצא שלדין של המשנה יש "רוב" בין שלושת התנאים: ברישא - כרבי יהודה ורבי שמעון נגד רבי מאיר, ובסיפא – כרבי יהודה ורבי מאיר כנגד רבי שמעון.
8.1
אמנם ב"דקדוקי סופרים" מובא "ורבי יהודה פוטר" במקום "ורבי יהודה ורבי שמעון פוטרים"
9.
המשך הגמרא:
תניא נמי הכי: המוציא ככר לרשות הרבים - חייב, הוציאו שנים - רבי מאיר מחייב ורבי יהודה אומר: אם לא יכול אחד להוציאו והוציאו שנים - חייבין, ואם לאו - פטורים, ורבי שמעון פוטר.
שאלנו לעיל מה מוסיפים ב"תניא נמי הכי"? ובכן נשים לב, שבברייתא זו יש שינוי מסויים: משמע שלגבי הדין הראשון ב"מתניתא תנא" – "זה יכול וזה יכול" – פטורים לפי רבי יהודה ורבי שמעון – כמו ב"מתניתא תנא".
ולגבי הדין השני ב"מתניתא תנא" – "זה אינו יכול וזה אינו יכול" – חייבים. ונאמר על ידי רבי יהודה ולא מודגש בכלל רבי מאיר. בכל אופן כיון שבברייתא מוזכרים שמותיהם של רבי מאיר ורבי יהודה הכלל הוא שבמחלוקת ביניהם הלכה כרבי יהודה.
10.
המשך הגמרא:
מנא הני מילי - דתנו רבנן: +ויקרא ד+ בעשתה העושה את כולה, ולא העושה את מקצתה. כיצד: שנים שהיו אוחזין במלגז ולוגזין, בכרכר ושובטין, בקולמוס וכותבין, בקנה והוציאו לרשות הרבים, יכול יהו חייבין - תלמוד לומר בעשתה - העושה את כולה ולא העושה מקצתה.
מסכת שבת דף צג עמוד א
בעיגול של דבילה והוציאו לרשות הרבים, בקורה והוציאו לרשות הרבים, רבי יהודה אומר: אם לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים - חייבין, ואם לאו - פטורין. רבי שמעון אומר: אף על פי שלא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים - פטורים, לכך נאמר בעשתה - יחיד שעשאה חייב, שנים שעשאוה פטורין.
11.
רמב"ם הלכות שבת פרק א הלכה טו:
כל מלאכה שהיחיד יכול לעשות אותה לבדו ועשו אותה שנים בשותפות בין שעשה זה מקצתה וזה מקצתה כגון שעקר זה החפץ מרשות זו והניחו השני ברשות אחרת בין שעשו אותה שניהם כאחד מתחלה ועד סוף כגון שאחזו שניהם בקולמוס וכתבו או אחזו ככר והוציאוהו מרשות לרשות הרי אלו ו פטורין.
12.
הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק א הלכה טו:
[ו] כר' יהודה ודלא כר"מ דמחייב אפי' זה יכול וזה יכול ודלא כר"ש דפטר אפי' זה אינו יכול וזה אינו יכול דכרבי יהודה סתמא דמתני':
הוא מנמק את הכרעהת הרמב"ם כרבי יהודה מכיון שתואם ל"סתם משנה", ולפי הסברנו לעיל היה צריך להיות בגלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר [ב"תניא נמי הכי"] וכרבים נגד יחיד [ב"מתניתא תנא"].
13.
רמב"ם הלכות שבת פרק א הלכה טז:
ואם אין אחד מהן יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו כגון שנים שאחזו קורה והוציאוה לרשות הרבים הואיל ואין כח באחד מהן לעשותה לבדו ועשו אותה בשותפות מתחלה ועד סוף שניהן חייבין ושיעור אחד לשניהן, היה כח באחד להוציא קורה זו לבדו והשני אינו יכול להוציאה לבדו ונשתתפו שניהם והוציאוה, זה הראשון שיכול חייב והשני מסייע הוא ומסייע אינו חייב כלום וכן כל כיוצא בזה.
14.
לחם משנה הלכות שבת פרק א הלכה טז:
... ורבינו ראה לפסוק כאן כר' יהודה בהא דזה אינו יכול וזה אינו יכול משום דר"מ מסייע ליה אבל בהא דיחיד שעשאה בהוראת ב"ד פסק דחייב כחכמים משום דאמרו שם בהוריות זו דברי ר' יהודה אבל חכמים אומרים וכו' ומדקאמר לשון אבל משמע דהיינו כחכמים וכן דקדקו התוספות הרבה פעמים בגמרא ומפני כן פסק דחייב והשתא משנינן דתרי מיעוטי כתיבי חד לזה יכול וזה יכול וחד לעוקר ומניח ...
הוא באמת מזכיר את ענין של "רוב" - "... משום דרבי מאיר מסייע ליה..."
כמו כן הוא מתייחס לביטוי "אבל חכמים..." שמשמע שכך היא ההלכה.
