גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתמ"ה, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף צב ע"א

בענין מקום קביעת הטבעות בארון - למעלה סמוך לכפורת או למטה בתחתית הארון

אודות מקום הטבעות שבארון נחלקו רש"י ורמב"ן בפירושם על התורה, בפרשת תרומה (שמות כה, יב): "ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו", וכתב רש"י: "בזויות העליונות סמוך לכפורת היו נתונים, שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון, והבדים נתונים בהם, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים...". והרמב"ן כתב נגדו: "אבל לא ידעתי למה אמר שבזויות העליונות סמוך לכפורת היו הטבעות, שהכובד היה יתר מאד, ועוד כי דרך הכבוד הוא, שיהיה הארון נשא וגבוה למעלה על כתפות הכהנים".

והנה, איתא במכילתין (צב ע"א): "אמר רבי אלעזר המוציא משאוי למעלה מעשרה טפחים חייב, שכן משא בני קהת", ודנו בגמרא איפה היתה במשכן הוצאה למעלה מעשרה, ותחילה אמרו ממשא המזבח במדבר (ומובא בגמרא החשבון כיצד היה כן למעלה מעשרה טפחים, עי"ש). אחר אמרו שיתכן שנלמד ממשא הארון, וכלשון הגמרא: "ואיבעית אימא מארון, דאמר מר ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה, וגמירי דכל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתי מלרע [פירוש, קבלה היתה בידם, שכל משא שנישא במוטות, שליש המשא יוצא למעלה מכתפי האדם, ושני שלישי המשא מונחים למטה מכתפיו], אישתכח דמלמעלה מעשרה הוה קאי", ופרש"י: "אשתכח דלמעלה מעשרה קאי - טובא, אפילו אין גובהן של לוים אלא שלש אמות כמונו, הרי שמונה עשרה טפחים, וארון אינו תלוי למטה מכתפותיהן אלא ששה טפחים ושני שלישי טפח, אישתכח דגבוה עשרה ויותר".

בפירוש הטור על התורה הביא בשם אביו הרא"ש שהקשה על הרמב"ן מדברי הגמרא הללו, וז"ל: "ולי נראה פירש"י מפירושו, דבשליש העליון סמוך לכפורת היו נתונים, מההיא דאמרינן במסכת שבת פרק המצניע: 'המוציא משוי למעלה מעשרה טפחים חייב שכן משא בני קהת', ויליף לה מארון, דאמר מר ארון תשעה וכפורת טפח, וגמירי דכל טוענא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתא מלתחת, נמצא שהיו הטבעות בתחלת שליש העליון, ולהכי גמירי הכי, שאם היה רוב המשוי למעלה מכתפיהם היה מתנדנד לכאן ולכאן, אבל כשרוב המשוי למטה מן הכתפים אז הוא נישא יפה" (ראה 'מושב זקנים' שם).

גם ה'מנחת חינוך' (מצוה צה אות יא) העיר הערה זו, והוסיף עוד: "אך גם דברי רש"י צריכין תיקון, דרש"י שפירש בזויות העליונות סמוך לכפורת, אין הפשט דהיה ממש סמוך לכפורת, דלפי הש"ס היו מרוחקים הטבעות מהכפורת שני טפחים ושליש טפח, ועם הכפורת היו שלשה טפחים ושליש, עי"ש, וכן צריך לפרש ברש"י, אך מכל מקום קרי זויות לצד העליון בארון, דהוו מקרבי לצד מעלה, ולצד התחתון היו מרוחקים הרבה".

וכלפי הערה זו בדברי רש"י יש להביא מה שכתב ה'פנים יפות' (שמות שם), וז"ל: "כתב הרמב"ן לא ידעתי למה אמר שבזויות העליונות סמוך לכפורת היו הטבעות... ותמהני מאוד, שהרי גמרא מפורשת היא במס' שבת דף צ"ב ואיבעית אימא מארון דאמר מר ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה... הרי מפורש שהיו הבדים למעלה משני שלישי ארון וכפורת, דהיינו ששה טפחין ושני שלישי טפח, ועל כרחך שהיה באותו מקום הטבעות שבהן היו מכניסין הבדים, וכיון שהבדים לא היו פחותים מעובי טפח... ועם עובי הטבעות שהכניסו בהם הבדים ממילא היה סמוך לכפורת שהיה לאחר ט' טפחים כפירש"י", הרי שהדברים מיושבים היטב לדברי רש"י, מאחר שהבדים היו נמצאים בשליש העליון של הארון, ועם עוביים ועובי הטבעות, התחיל מקומם תוך הטפח העליון של הארון שהיה גבוה מלבד הכפורת תשעה טפחים, ומתיישבת הערת המנ"ח על נכון.

גם ה'חתם סופר' עמד בזה בחידושיו לסוגייתנו, ובעיקר הדברים כתב שתלוי במה שמצינו בדברי רש"י שהסתפק בהא דאמרינן "כל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתי מלתחת", מאיפה יוצא השליש העליון - מן הכתף של נושא המשא או מראשו, וכלשון רש"י: "כי מדלו ליה תילתא למעלה מראשיהן או מכתיפו", ומעתה כותב החת"ס לגבי מחלוקת רש"י ורמב"ן: "ולכאורה זה תליא, אי היו תלתא למעלה מראש, נמצא מהכתף עד הראש ג' טפחים, ומהראש ולמעלה עוד תלתא, אם כן היו הטבעות והבדים בג' טפחים התחתונים סמוך לשוליים (-כדברי הרמב"ן), ואמנם אי תלתא למעלה מהכתף היו הבדים בשני טפחים העליונים הסמוכים לכפורת (-כדברי רש"י).

והנה בעיקר הקושיא על הרמב"ן מיישב החת"ס בדרך חידוש, בהקדם הערה נוספת שהעיר ותמה בצע"ג בדברי הגמרא בסוגיין כלפי משא הארון, דהלא בדי הארון היו מונחים על כתפיהם, והיו מונחים למעלה מכתפיהם שני טפחים מן הארון, וטפח של הכפורת וממנו יצאו הכרובים שהיו גבוהים עשרה, נמצא, שהיו נזקפים מעל כתפי בני קהת יותר ממחצית משאם, ואיך אמרו שרק שליש משאם היה מעל כתפיהם (ראה 'מושב זקנים' שם שעמד כבר בזה). ועל כן מסיק החת"ס: "ויותר נראה, דלא על הארון עם הלוחות קאמר, כי הוא נשא את נושאיו ולא שייך ביה 'גמירי כל טונא במוטות, תילתא מלעיל ותרי תילתי מלתחת', ולא מיירי אלא מהארון ששברי לוחות בתוכם, וגם הוא היה ט' טפחים, אלא אפשר שלא היו עליו כפורת, אבל כרובים לא היו עליו בודאי, ואהא קאי הש"ס, ואם כן צדקו דברי רמב"ן דמיירי מהארון שהלוחות שלמים בתוכו, ומהא לא איירינן בשמעתין".

כמה חידושים למדנו מדבריו: א] גם הארון שבו היו מונחים שברי הלוחות יתכן שהיה מכוסה בכפורת, וכמו שהעיר בזה החת"ס בעצמו. ב] גם שיעור ארון זה היה 'ארון תשעה וכפורת טפח'. ג] גם ארון זה היה ממשא בני קהת, וכלשון הגמרא: "שכן משא בני קהת", ופרט זה צ"ע ממשמעות הכתובים (במדבר י, לג-לה) שארון זה נסע בעצמו בדרך נס (ראה 'כלי חמדה' תרומה שם; 'מגדים חדשים' כאן).