מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם יש קנאה אצל המלאכים
שבת פט ע"א
שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, קנאה יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם [בתמיה], ופירש"י קנאה יש ביניכם, שאתם באים על ידה לידי רציחה ע"ש. והיינו דכיון שאין להם "קנאה" אי"צ כלל אזהרה על "רציחה", וכיון שאין להם "יצר הרע" אי"צ כלל אזהרה על זנות וגניבה שבא מכח היצה"ר. ומבואר דליכא קנאה ויצה"ר למלאכי השרת.
והנה יעוי' בתוס' ברפ"ק דברכות (ג.) בד"ה ועונין וכו' שכתבו בשם "העולם" דהא דאומרים קדיש בלשון "ארמית", לפי שתפילה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון תרגום שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאים בנו, וע"ז כ' תוס' שאין זה נר' שהרי כמה תפילות יפות יש שהם בלשון עברי וכו', יעו"ש. וצ"ע הא מבואר דליכא קנאה למלאכים וא"כ מה שייך בכלל שיקנאו בנו המלאכים, ומ"ט לא דחה תוס' להאי בי' מחמת טענה זו. וכן צ"ע מדאיתא בחז"ל והובא ברש"י בבראשית (א', כו') עה"פ ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמינו וכו', ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהן וכו' ע"כ יעו"ש. וצ"ע כנ"ל הא מבואר דלית להם "קנאה" למלאכים כלל. וכן צ"ע מדאיתא בחולין (צא:) דתנא עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה [פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב, רש"י] ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה, בעו לסכוניה, מיד והנה ה' ניצב עליו, ופירש"י דבעו לסכוניה מחמת קנאה ע"ש, והיינו דרצו להרוג ליעקב אע"ה. [וכה"ג בשבת (קטז.) "דבעו לסיכוניה" ע"ש]. ומבואר א"כ דיש להם קנאה, וצ"ע מהכא.
אכן יעו"ש בפי' רבינו גרשום שכ' בזה"ל, בעו לסכוניה, כלומר, דמות דיוקנו החקוק בכסא הכבוד כביכול יהא למטה, ולכן בעו לסכוניה, עכ"ל ע"ש. ומשמע דלא ס"ל כרש"י דהוי מתוך קנאה שזכה יעקב להחקק בכסא הכבוד והם לא זכו לזה, אלא הוי מתוך דאגה לכבוד הקב"ה דאיך יתכן שדמות הנמצא למטה בעולם "השפל והגשמי" יהיה חקוק בכסא של הקב"ה "מלך מלכי המלכים" דהוי כביכול גנאי וחוסר כבוד לקב"ה שיש מצב כזה ולכן רצו לסיכוניה והיינו להורגו. אולם צ"ע מ"ט א"כ רצו להורגו, דאטו סברו שאין הקב"ה יודע שדמות זה החקוק בכסאו חי ונמצא למטה בעוה"ז, הא ודאי שאין דבר נעלם ממנו ואף זה גלוי וידוע לפניו ואעפ"כ ניחא ליה בזה וא"כ מה להם לשלוח יד בענינינו, ועוד דהא שאר הדמויות שחקוקים על כסא הכבוד ג"כ חיים בעוה"ז, והיינו האריה והשור והנשר שחקוקים שם וכבפ"א דיחזקאל, ובפ"ב דחגיגה (יג:) יעו"ש בזה, וא"כ ע"כ דניח"ל לקב"ה בזה. ואע"פ דהני בע"ח אינו צורה דאריה ונשר "מסויים" אלא דמות כללי ומשא"כ אצל יעקב הוי דמות "מסוים" של אדם, מ"מ נר' דעד כמה דהוי עכ"פ דמויות שנמצאים בעוה"ז א"כ לא הו"ל למה"ש לקנאות לקב"ה על דמותו דיעקב אע"ה. וע"כ נר' דר"ג ג"כ ס"ל כרש"י דהוי מתוך קנאה בעלמא ולא מתוך דאגה לכבודו של מקום, וא"כ צ"ע כלעיל.
וי"ל דדוקא ביניהם ליכא מושג של קנאה אולם בינם לבני אדם אכן שייך קנאה, וכמדוייק דאמר להם הקב"ה דאטו קנאה יש ביניכם ולא אמר להם רק יש בכם, דדוקא בינם לעצמם ליכא קנאה ולכן אי"צ לצוותם על "רציחה". וכן מדוייק בדכ' דחשש הקב"ה שיתקנאו באדם שנברא כמותם וכו', די"ל דדוקא בבנ"א יכולים לקנאות ולא א' בחבירו. ואע"פ שיכולים לבוא לרציחת בני אדם, וכבעובדא דיעקב ע"ה שאכן רצו "להורגו", מ"מ נר' דכיון שאינו שכיח כלל כ"א פעם בעשרות או מאות שנים ע"כ אין שייך לצוותם ע"ז, ועוד דרק למה"ש שיורדים למטה שייך זה אך למה"ש שאינם באים במחיצת וקירבת בנ"א אינו שייך כלל וכלל, ולזה לא שייך ליתן את התורה למלאכים מדליתנייהו באזהרה ד"לא תרצח", והבן בס"ד.
אולם יעוי' באבות דר"נ (פרק יב' אות ו') דכ' רשב"א אומר אם יושב אדם במקומו ושותק היאך רודף שלום בישראל בין כל א' וא', אלא יצא ממקומו ויחזור בעולם וירדוף שלום בישראל שנא' בקש שלום ורודפהו, הא כיצד, בקשהו ממקומך רדפהו למקום אחר, אף הקב"ה עושה שלום במרומיו, ואיזה שלום עשה הקב"ה במרום, שלא קרא עשרה גבריאל עשרה מיכאל עשרה אוריאל עשרה רפאל כדרך שבני אדם קורין עשרה ראובן עשרה שמעון וכו' שאלמלי עשה הקב"ה כדרך שבנ"א עושים כיון שקרא לאחד מהם באין כולם לפניו ומתקנאין זה בזה, אלא קרא גבריאל אחד מיכאל אחד כיון שקרא לאחד מהם בא לפניו ומשגרו לכל מקום שירצה וכו', ויעו"ש ב"כסא רחמים" דבי' דה"ט דהיו מתקנאים זב"ז, דאחד שהלך עם האחר יזכה לשרת והוא נסוג אחור יש לו "בושה" שהוא לא נבחר וכו'. וב"בנין יהושע" בי' באופ"א, דהיה רואה לאיזה צורך נקרא חבירו, ע"כ יעו"ש. ומבואר א"כ דאף ביניהם גופא איכא "קנאה", וצ"ע.
אמנם י"ל בזה, דהנה יל"ע אם אין להם כלל מושג של יצה"ר וקנאה או שקיים אצלם רק ששולטים בו תמיד ולכן אי"צ להזהירם ע"ז, דיצרם מסור "בידם" תמיד. וא"כ י"ל דאכן יש להם מושג של "קנאה ויצה"ר" אולם ה"ה שולטים בעצמם תמיד וע"ד מש"כ בב"ר דצדיקים "ליבם מסור בידם" ולכן אי"צ להזהירם על רציחה וגניבה וניאוף, אולם מ"מ פעמים בעיתים נדירות שייך אצלהם "התגברות היצר" דאי"ז "מופקע" אצלהם, וזהו שעשה הקב"ה "שלום" במרומיו שקרא לכל מלאך ומלאך בשם אחר דאל"כ היה מקום לחוש לקנאת א' בחבירו, אולם מאחר דאין שמותיהם שווים אכן ליכא מקום לחוש לקינאה, וא"כ י"ל דזהו מש"כ הכא "כלום קנאה יש ביניכם", דמאחר דאין שמותיהם שווים א"כ באמת ליכא סיבה שיבואו לקינאה ולכן אי"צ לצוותם על רציחה, דלא שכיח כלל שיבואו לזה, ולק"מ, והבן בס"ד.
וכן נר' להביא ראיה דאיכא אצלהם מושג של "יצר הרע" ולעשות "רע", דיעוי' ביומא (עז.) דכ' מיד וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות הכרובים וגו' א"ר חנא בר ביזנא אר"ש חסידא אלמלא לא נצטננו גחלים וכו', א"ר יוחנן באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוהו שיחין פולסי דנורא, אמרו ליה לגבריאל אי לא עבדת לא עבדת וכו' יעו"ש. והיינו שהענישו למלאך גבריאל ונתנו לו שישים מכות עם מקלות של אור על שעשה שלא כהוגן. וע"כ שיש לו "בחירה" ושייך אצלהם מושג של "טוב ורע". וכה"ג מצינו בחגיגה (טו.) דחזא מטטרון דאיתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל אמר גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות וכו' שמא ח"ו ב' רשויות הן, אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסא דנורא יעו"ש, ומבואר כנ"ל דשייך אצל מלאכים מושג של "רע" ולכן נענש על שדיבר שלא כהוגן על יחודו דהקב"ה בעולם וע"כ דאיתנייהו ביה יצה"ר. [ועתוס' בספ"ק דיבמות (טז:) ד"ה פסוק זה וכו' מאן נינהו "מטטרון" יעו"ש]. וכה"ג מצינו בב"מ (פה:) דאליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי וכו', א"ל ויש דוגמתן בעוה"ז, א"ל אליהו לרבי איכא ר' חייא ובניו וכו', אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא עלמא, אמרי אליהו, אתיוהו לאליהו מחיוהו שיתין פולסי דנורא וכו' יעו"ש.
ומבואר בכ"ז כנ"ל דע"כ דאית להו יצה"ר ובעלמא ה"ז "מסור בידם" ורק לעיתים נדירות אינם זהירים מספיק בדיבורם ובמעשיהם. וזהו דאמר להם הקב"ה "כלום קנאה יש ביניכם, יצה"ר יש ביניכם", דאינו שכיח כלל שיקנאו זב"ז ובישראל וכן שלא ישלטו ביצרם וע"כ אי"צ להזהירם על גניבה ורציחה וניאוף, והבן. וכן יעוי' בספר חסידים (אות תקל') שכ' גבי מש"כ בסוף קהלת כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, והיינו אפי' מלאכים שכ' ביה עושה מלאכיו רוחות וכו', וכן הילקו לאליהו על שהגיד על ר"ח ובניו, וכמעשה גבריאל על ענין ירושלים, וכמעשה מטטרון על ענין אחר וכו', ועל מה הם נידונים, על דברים שבלא ידיעה וכו', עכ"ד ריה"ח יעו"ש. והוא כש"נ.
וכן יעוי' בב"ר פרשת וירא [פרשה מח' אות יא'] והובא ברש"י שם (יח', ה') עה"פ וסעדו לבכם וגו' שכ' דא"ר אחא "לבבכם" אין כתיב כאן אלא "לבכם", מגיד שאין יצה"ר שולט במלאכים, ע"כ ע"ש. [וברש"י כ' א"ר "חמא" וכו']. ומשמע כדכתבנו דאכן יש להם יצה"ר רק שאינו שולט בהם כ"א יצרם מסור בידם, ולא שאין להם יצה"ר כלל, דהא לא כ' דאין להם יצה"ר אלא שרק לא שולט בהם, וכש"נ. וע"ע ברש"י בפ' משפטים (כג', כא') עה"פ כי לא ישא לפשעכם וגו', וברש"י בברכות (כט:) ד"ה עשה רצונך בשמים, שאין שם "חטא" וכו' ע"ש. וכן יעוי' מש"כ הג"ר אברהם בן אדונינו הגר"א ז"ל בבי' על התפילה [נדפס בסוף ה"אבן שלמה"] בברכות ק"ש בד"ה כולם אהובים וכו' בזה"ל, אין שנאה ותחרות ביניהם, כי יודעים שאין נוגע במוכן לחבירו במלא נימא, עכ"ל יעו"ש. ומדוייק דדוקא מדיודעים שאין אדם נוגע וכו' [וכביומא לח:] הוא דאין ביניהם "שנאה ותחרות" אך בלי ידיעה זו אכן היה אצלהם זה, וע"כ דס"ל דשייך אצלהם "קנאה" ויש להם יצה"ר אולם יצרם מסור בידם וכמעט שאין באים לידי זה, וכש"נ בס"ד.
