מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

וצדקה תציל ממות

שבת קנו ע"ב

א"ל שמואל מאי עבדת [שניצלת ממיתה] א"ל כל יומא וכו' א"ל מצוה עבדת [ויל"ע דז"פ ש"מצוה" עשה], נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה וכו', ויעו"ש לקמן דכן דרש ר' עקיבא דלא ממיתה משונה בלבד ינצל אלא אף ממיתה עצמה.
 

(א)

אולם קשה לי, מאי סד"א מעיקרא דרק ממיתה "משונה" ינצל הא אין מקרא יוצא מידי פשוטו כלעיל (סג.) ע"ש וא"כ בפשטות מש"כ דצדקה תציל ממות היינו ממיתה ממש ומהיכ"ת מעיקרא לומר בכלל ולצמצם הפסוק דרק ממיתה "משונה" ינצל. ונר' הביאור בזה, דהנה יעו"ש בע"א דר' חנינא ס"ל דיש מזל לישראל, ודלא כר' יוחנן ורב ור"ע ועוד דס"ל דאין מזל לישראל, והיינו כדפירש"י בסע"א בזה"ל, דע"י תפילה וזכות משתנה מזלו לטובה עכ"ל, וכ"כ בתוד"ה אין וכו' ע"ש. וא"כ יל"ע לר"ח מהו שכ' דצדקה תציל ממות, דבזה מבואר לכאו' דאין מזל לישראל והיינו שאינם בהכרח תחת "כללי המזל" אלא דפעמים יכולים להנצל ממות ע"י "זכות דצדקה" ואע"פ שע"פ המזל שלו אמור למות, אלא ע"כ דיפרש לפסוק שרק ינצלו עי"ז ממיתה משונה אך לא ממיתה עצמה, וכל דאר"ח דיש מזל לישראל היינו שימותו בזמנם בכל גוונא אך לא שימותו דוקא בכה"ג, דזה אכן יכול להשתנות ע"י זכויות.

וא"כ יובן שפיר לדשמואל ור"ע דאמרו ולא "ממיתה משונה", שכן ס"ל דאין מזל לישראל כדכ' בגמ' ובאו לאפוקי למ"ד דיש מזל לישראל דע"כ דיפרש כן הפסוק ולזה הקדימו שאי"ז כוונת הפסוק, ודו"ק בס"ד. ואפשר דמעיקרא באמת ס"ל לשמואל ור"ע דיש מזל לישראל וא"א לשנותו, אולם אחר שראו לעובדא עם היהודי שניצל מהנחש ור"ע שראה שבתו ניצלה מנחש בליל כלולתה והוי מכח הצדקה שעשו ע"כ הסיקו דע"כ דכפשוטו הוי וממיתה עצמה מציל וע"כ דאין מזל לישראל, והכי משמע בדכ' "נפק ר"ע ודרש" דמשמע שאחר שראה מעשה זה שינה דעתו והסיק דאכן ממיתה עצמה מציל, ולזה אמרו ולא ממיתה משונה, דמעיקרא אכן סברי כן, והבן בס"ד. וזה כפתור ופרח.
 

(ב)

והנה יעו"ש במהרש"א ח"א דכ' בזה"ל, אלא וכו', ובפ"ק דב"ב (י.) מוקי האי קרא וצדקה תציל ממות ממיתה משונה, וי"ל דהכא ה"ק ולא ממיתה משונה לחוד אלא אף ממיתה גופא שהרי האי גברא נשאר חי ומציל נמי ממיתה משונה כדקאמר התם, דהיינו גם מי שמת בזמנו מצילו דלא ימות בזמנו במיתה משונה ודו"ק, עכ"ל יעו"ש. אולם לענ"ד נר' דוחק, דיעו"ש בב"ב דכ' לב' הפסוקים דצדקה תציל ממות (א' במשלי פי"א פ"ד, וב' במשלי פ"י פ"ב) ומקשה הגמ' ב' צדקות הללו למה, א' שמצילתו מדינה של גיהנום וב' שמצילתו ממיתה משונה יעו"ש, ולח"א יל"ע למה לא כ' אף שמצילתו ממיתה ממש. אולם לדכתבנו אתי שפיר, די"ל דאכן המ"ד בב"ב שם ס"ל כר"ח דיש מזל לישראל ולכן בדוקא קאמר דמציל ממיתה משונה ודוקא מזה אך לא ממיתה עצמה שכן יש מזל לישראל וע"כ דא"א להנצל מזה, והמ"ד בגמ' הכא דס"ל דממיתה עצמה פליג וס"ל דאין מזל לישראל, וא"כ לק"מ בס"ד. אמנם א"א ליישב כן, דהא המ"ד בב"ב שם היינו ר' יוחנן, ובגמ' הכא ס"ל לר' יוחנן דאין מזל לישראל וא"כ אין לומר דס"ל דרק ממיתה "משונה" מציל, ודו"ק.
 

(ג)

והנה יעוי' בירושלמי פאה (פ"א ה"א) דמקשה הגמ' בדכ' וצדקה תציל ממות דאטו לא מית? אלא שלא ימות לעוה"ב יעו"ש. וצ"ע דהא בודאי ימות בסוף ומ"מ אפ"ל דכוונת הפסוק שלא ימות בזמנו אלא יאריכו לו כמה שנים או אפי' כמה ימים וא"כ מהו הקו' "ולא מית" והוצרך לפ' דהולך על חיי העוה"ב הא המ"ל פ' ש"יאריך ימים" עי"ז, וצ"ע לכאו'. אולם למתבאר אתי שפיר, די"ל דס"ל לירושלמי דיש מזל לישראל וע"כ דא"א להאריך ימים ע"י זכויות וזהו דמקשי' "ולא מית" והיינו דאטו אפשר להאריך ימים עי"ז, ואין כוונת המקשה להק' דאטו לא ימות עי"ז לעולם דז"פ שלא שייך, רק הק' דאטו לא ימות בזמנו הא "יש מזל" לישראל, ולזה הוצרכו לפ' דהכוונה לחיי העוה"ב והבן בס"ד.

ויעוי' בספ"ק דקידושין (לט:) דס"ל לר' יעקב דשכר בהאי עלמא בעוה"ז ליכא וכל מש"כ למען יאריכון ימיך היינו שיאריכו ימיך - לעולם שכולו ארוך יעו"ש, וכ"ה בס"מ חולין (קמב.) ע"ש. וי"ל דס"ל לר' יעקב דיש מזל לישראל ולכן ס"ל הכי דע"כ דיאריכו ימיו בעוה"ב ולא בעוה"ז, ודו"ק. אמנם יעו"ש בגמ' דהק' ודלמא לאו הכי הוה, ופירש"י דלא יארע הדבר הזה לעולם אלא מאריכין ימים ושנותיו עכ"ל, והיינו בעוה"ז באמת, ותי' הגמ' דר"י מעשה חזא, ומזה הסיק דהכוונה על עוה"ב. ומבואר דמה"ט הסיק כן ולא מדס"ל דיש מזל לישראל, ואם ס"ל דיש מזל לישראל א"כ אפי' אם לא היה "חזי מעשה" הוי ס"ל דהיינו לעוה"ב, וא"כ משמע דאדרבה דבעלמא ס"ל דאין מזל ורק מדחזא מעשה ס"ל כנ"ל, ודו"ק. ועכ"פ נר' דר' חנינא דס"ל דיש מזל ע"כ דיסבור כר' יעקב דכל דכ' בתורה "למען יאריכון ימיך" היינו לעוה"ב, דמה שייך לומר בעוה"ז אם הם תלויים במזל, ודו"ק בכ"ז בס"ד.