הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "הלכה כסתם משנה"
שבת פא ע"ב
אמר רבי יוחנן: אסור לקנח בחרס בשבת. מאי טעמא? אילימא משום סכנה - אפילו בחול נמי! ואלא משום כשפים - אפילו בחול נמי לא! ואלא משום השרת נימין - דבר שאין מתכוין הוא! - אמר להו רב נתן בר אושעיא: גברא רבה אמר מילתא - נימא בה טעמא; לא מיבעיא בחול דאסור, אבל בשבת הואיל ואיכא תורת כלי עליו - שפיר דמי, קא משמע לן. רבא מתני לה משום השרת נימין,
וקשיא ליה דרבי יוחנן אדרבי יוחנן;
מי אמר רבי יוחנן אסור לקנח בחרס בשבת, אלמא: דבר שאין מתכוין - אסור,
והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק!
אלא מחוורתא כדרב נתן בר אושעיא.
1.
בשלב זה של הסוגיה הגמרא מקשה מרבי יוחנן על רבי יוחנן. בסוגייתנו יוצא שהוא סובר ש"דבר שאינו מתכוין אסור" ומצד שני יש "סתם משנה" שסוברת ש"דבר שאינו מתכוין מותר" ורבי יוחנן קבע כלל כללי ש"הלכה כסתם משנה" וסותר לדבריו בסוגייתנו.
2.
לאור זאת הגמרא מסבירה את דברי רבי יוחנן בסוגייתנו כהסבר שהובא לפני כן ללא קשר לדין של "אינו מתכוון".
3.
נראה שגם עד שלב זה ניתן לומר דבר "חידוש": לכאורה אפשר היה ליישב את הסתירה על רבי יוחנן כך: אמנם רבי יוחנן קבע כלל של "הלכה כסתם משנה", אבל יש מקרים שרבי יוחנן עצמו רשאי לפסוק פסיקה נקודתית באופן שיסתור את הכלל הכללי [כמו שבפועל באמת תקף כמעט בכל שאר כללי הפסיקה בש"ס].
ומכיון שהגמרא לא מיישבת כך משמע ש"עורך הגמרא" סובר שלגבי רבי יוחנן עצמו אין חריג בכל הש"ס לכלל ש"הלכה כסתם משנה", באופן שרבי יוחנן יאמר במפורש שבמקרה ספציפי הכלל לא חל [כמובן – כפי שנראה בהמשך – יש חריגים בתוך הכלל עצמו].
4.
תוספות מסכת שבת דף פא עמוד ב:
והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה כו' - וא"ת והא בהגוזל קמא (ב"ק קב.) ובפ"ק דמס' ע"ז דף ז.) אמר בתרי מסכתות אין סדר למשנה והכא סתם בנזיר ופלוגתא בפרק שני דביצה דף כג:) ר' יהודה אומר כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה שכובשת ואין הלכה כסתם דשמא סתם ואח"כ מחלוקת היא
תוס' מקשה על שאלת הגמרא: יש כלל שלמרות ש"הלכה כסתם משנה" אבל כאשר יש משנה אחרת - שאיננה "סתם משנה" - שמובאת בה מחלוקת באותו עניין, הכלל הסופי הוא "אין הלכה כסתם משנה". ולכן, מכיון שהגמרא מקשה ממשנה במסכת נזיר על דברי רבי יוחנן בסוגייתנו, אבל מצד שני יש משנה במסכת ביצה [מסכת ביצה דף כג] שבה יש מחלוקת אם דבר שאינו מתכוין מותר, משמע שיש "סתירה" בין שתי משניות במסכתות שונות. ואם נאמר ש"אין סדר למשנה" אם כן יתכן לומר שמסכת ביצה נאמרה/נכתבה אחרי מסכת נזיר, ולכן בסך הכל המצב הוא של "סתם ואחר כך מחלוקת" ["סתם" – במסכת נזיר, ו"מחלוקת" במסכת ביצה] ולפי הכלל יוצא, שאין הלכה כ"סתם" במסכת נזיר. ומה מקשה הגמרא?
4.1
המשך תוס':
ואין לומר דלר' יוחנן אפי' סתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם,
תוס' מעלה אפשרות, שאולי ניתן ליישב שרבי יוחנן עצמו סובר שהכלל ["הלכה כסתם משנה"] תקף גם במקרה של "סתם ואחר כך מחלוקת" – שהלכה כסתם.
4.2
המשך תוס':
הוא שולל את האפשרות שהועלתה בסעיף הקודם - 4.1:
דהא מסקינן בהחולץ (יבמות דף מב:) אליבא דר' יוחנן דר' יוחנן דרמי לך לא חש לקימחיה סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם
מוכח במסכת יבמות שגם רבי יוחנן עצמו מקבל את הכלל ש"סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם", וחוזרת קושיית תוס' כלעיל בסעיף 4.
4.3
המשך תוס':
ותירץ רבינו שמואל מוורדון דבמחלוקת ואח"כ סתם בחדא מסכת לכ"ע הלכה כסתם כדפריש בפ"ק דמס' ע"ז דף ז.) בהא דפסיק כר"י דכל המשנה ידו על התחתונה פשיטא דמחלוקת ואח"כ סתם הוא
התוס' מתרץ [וקובע כללים]:
4.3.1
אם יש באותה מסכת מצב של "מחלוקת ואחר כך סתם" אזי לפי כל האמוראים [ואולי כוונתו לפי כל תלמידי רבי יוחנן] הלכה כ"סתם".
4.3.2
המשך תרוץ תוס':
אבל בתרי מסכתות כל אמוראי סברי דאין הלכה כסתם ור' יוחנן אית ליה דאפי' בתרי מסכתות הלכה כסתם
או סתם במתני' ומחלוקת בברייתא
אם הסוגיות הסותרות - של "מחלוקת ואחר כך סתם" - נמצאות במסכתות שונות אזי כל האמוראים סוברים שאין הלכה כסתם ורבי יוחנן עצמו סובר שגם במקרה כזה הלכה כסתם – [ולכן ברורה שאלת הגמרא בסוגייתנו].
4.3.3
גם במצב של "סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא" [ולא קשור מי לפני מי כי לא מדובר באותה "סידרה", דהיינו, שלא אותו אדם ערכם] ההלכה תהיה כ"סתם", ומשמע מתוס' שכך סובר רבי יוחנן
4.4
המשך תרוץ תוס':
דמסתמא סתם לבסוף ואין לנו לומר שסתם רבי קודם ושוב חזר ממה שפסק
משמע מתוס' שמתכוין לנמק את שיטת רבי יוחנן, שב"מחלוקת ואחר כך סתם" - הלכה כסתם אפילו בשתי מסכתות. והנימוק הוא שנראה שבאמת "רבי" ערך/כתב את ה"סתם" לבסוף.
5.
המשך תרוץ תוס':
ואמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן כדאמר באלו טרפות (חולין דף מג עמוד א)
יש מחלוקת אמוראים אליבא דרבי יוחנן לגבי ההסבר האחרון.
6.
ומה עם מצב של "סתם ואחר כך מחלוקת" שבזה היתה שאלת התוס'? כנראה שלגבי זה אומר תוס' שיש מחלוקת אמוראים אליבא דרבי יוחנן.
7.
וראה עוד בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד סא.
