טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
זנגבילא אי נמי דרצונא – קנמון הכסיה הסיני
"בפלפל ובגלגל מלח. פלפל לריח הפה, גלגל מלח לדורשיני. וכל דבר שנותנת לתוך פיה זנגבילא, אי נמי: דרצונא" (שבת, סה ע"א).
פירוש: ובפילפל, וּבְגַלְגַּל (גרגר) מֶלַח וְכָל דָּבָר שֶׁנִּיתָּן לְתוֹךְ פִּיהָ לרפואה או להרחקת ריח רע, וּבִלְבַד שֶׁלּא תִּתֵּן דברים אלה לתוך פיה לְכַתְּחִלָּה בַּשַּׁבָּת, וְאִם נָפַל לֹא תַּחֲזִיר וכו'. שנינו במשנה שאשה יוצאת בַּפִּלְפֵּל וּבְגַלְגַּל מֶלַח בפיה. ומסבירים: פִּלְפֵּל מחזיקה בפיה כדי לְהפיג את רֵיחַ הַפֶּה, וגַּלְגַּל (גרגר) מֶלַח לְדוֹרְשִׁינֵי (כאב שיניים). ומה ששנינו במשנה שאשה יוצאת בשבת בכל דָּבָר שֶׁנּוֹתֶנֶת לְתוֹךְ פִּיהָ מתפרש שהוא זַנְגְּבִילָא [זנגביל], אִי נַמִי דַּרְצוֹנָא [או גם כן קנמון] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: קנמון הכסיה הסיני שם באנגלית: Cassia, Chinese cinnamon
שם מדעי: Cinnamomum aromaticum
שם נרדף במקורות: קציעה, קדה, דרצינא
נושא מרכזי לעיון: לזהוי הדרצונא
השם דרצינא (בגרסאות אחרות: דרצונא או דרצון) הוזכר בגמרא פעם בודדת בלבד ורש"י מפרש "קנמון". בערוך (ערך "זנגביל") מצאנו: "... פי' דרצין עצי סממנין הן הבאין מארץ סין וחדין בטעמם ודומין לקנמון. וזנגבילא דומה לחתיכות של עצים והוא זינזברי. דרצין לשון ישמעאל הוא ודומה לקליפי אילן ואדום הוא והוא צינמומו". בערך "דרצין" כתב: "... דרצין פי' מעצי סממנין הוא ואדום הוא ובלשון לעז קניל"ה ובלשון ערבי דארצין". הרב קאהוט "בערוך השלם" (ערך "דרצין") חולק וטוען ש"דארצין" הוא בלשון פרסית ולא בערבית.
י. פליקס מסתמך על כך שמשמעות השם דרצינא בפרסית וערבית הוא עץ סיני על מנת לקבוע שדרצינא הוא קליפת הקינמון הסיני כפי שהיא נקראת בערבית. בכך הוא חולק על דעתו של לעף הסובר שדרצינא היא העצה של קנמון הקסיה הסיני ולא קליפתו. את הצעתו של פליקס ניתן לבסס בעזרת שתי עובדות: 1. רק קליפת הגבעולים הצעירים בקנמון הקסיה אדומה. 2. רק בשלב זה ניתן ללעוס אותה כפי שמתואר בסוגיה משום שהעצה קשה מאד ואינה ניתנת ללעיסה. השם שמציע רש"י, כלומר קינמון, איננו סותר את הזיהוי עם קנמון הכסיה הסיני שהרי גם הוא מין קנמון.
נקודה מעניינת היא השם בלעז שמציע הערוך. בימינו קניל"ה (Canella) הוא שמו של עץ הגדל באיים הקריביים שקליפתו משמשת כתבלין הדומה לקינמון. שמו העממי הוא "קנמון בר" או "קנמון לבן". קשה לשער שעץ זה היה ידוע לערוך. ניתן לשער שבמקור נקרא בשם זה קנמון הקסיה הסיני וממנו הוא התגלגל לעץ שנקרא כך היום. ראיה להשפעה ההדדית בין המינים היא השמות העממיים של העץ Canella. מקור השם קניל"ה הוא בשם הלטיניCanna כלומר קנה. שמו של צמח הקנה הועבר לקנמון בגלל צורתה של הקליפה היבשה דמוית הקנים.
הכסיה הוא עץ ירוק עד הגדל בדרום סין, בנגלדש, וויטנאם, הודו ואוגנדה. גובה העץ הוא 10-15 מ' והוא בעל קליפה אפרפרה ועלים מאורכים קשים באורך 10-15 ס"מ שבצעירותם הם בגוון אדמדם. בדומה לקרובו הקנמון הציילוני קליפתו הריחנית משמשת בעיקר כתבלין. ניתן להשתמש גם בניצני הפרחים דבר שהיה מקובל בעת העתיקה על הרומאים ובימינו בעיקר בהודו. טעם הכסיה פחות עדין משל קרובו הקנמון הציילוני ומסיבה זו ערכו נמוך יותר והוא מכונה בשם "קנמון מזוייף". בכסיה מסירים את הקליפה מענפים שלמים או עצים קטנים ואילו בקינמון הציילוני הקליפה מוסרת מנצרים צעירים. מסיבה זו קליפת הכסיה עבה ובעלת מרקם קשה בהרבה מאשר קליפת הקינמון הציילוני דבר המקשה על טחינתה לאבקה.
הרחבה
שמות נרדפים
קציעה
בברייתת "פיטום הקטורת" (כריתות, ו ע"א) מופיע שם הסממן קציעה. שם זה מוזכר גם כאחד מהבשמים שבישמו בגדי מלך בפסוק בתהילים (מה ט'): "מר ואהלות קציעות כל בגדתיך היכלי שן מני שמחוך". מפרש רש"י: "מר ואהלות קציעות - קידה מתרגמינן קציעתא". את הקציעה כבושם אנו מוצאים גם בשמה של השניה בבנות איוב שנולדו באחריתו. מספרת הגמרא (בבא בתרא, טז ע"ב): "ויהי לו שבעה בנים ושלוש בנות, ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך, ימימה שהיתה דומה ליום, קציעה שהיה ריחה נודף כקציעה, קרן הפוך אמרי דבי רבי שילא: שדומה לקרנא דקרש. מחייכו עלה במערבא, קרנא דקרש לקותא היא? אלא אמר רב חסדא: ככורכמא דרישקא במיניה, שנאמר: כי תקרעי בפוך". (1) מפרש רש"י: "כקציעה - מין בושם הוא". בדומה לקציעה גם קרן הפוך נמשלה לצמח הבושם כרכום (ראה במאמר "כורכומא דרישקא זביני לך").
זיהוי הקציעה איננו מוסכם על כל המפרשים והחוקרים אך אנו ננקוט בגישה הקיימת כמעט בכל התרגומים המזהה את הקציעה עם הכסיה. בתרגום השבעים התרגום הוא kasia ובוולגטה cassia. בפשיטתא קסיא ובתרגומים הארמיים קציעתא. במצרית השם הוא khisit. ראוי לציין את הדמיון בין השם קציעה וכסיה. לדעת י. פליקס נגזר שם בושם זה מהמילה kuei-ci בסינית שהיא קליפת קינמון הכסיה הסיני.
קדה
התרגומים הארמיים מתרגמים קדה לקציעתא. את הפסוק "וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין" (שמות, ל כ"ד) מתרגם אונקלוס: "וקציעתא מתקל חמיש מאה בסלעי קודשא ומשח זיתא מלי הינא". כך גם בתרגום יונתן: "וקציעתא מתקל חמש מאה מנין וכו'". רש"י מפרש: "וקדה - שם שורש עשב, ובלשון חכמים קציעה". באבן עזרא: "וקדה מהקבלה ידענו שהיא קציעה". כך גם מפרשים הרמב"ן והרד"ק בפירושו לתהלים (מה ט'): "קציעות, תרגום קידה קציעתא, והוא הנקרא בערבית ענבר".
קיימות הצעות נוספות לזיהוי הקציעה שאותן ריכז ז. עמר ב"ספר הקטורת" (עמ' 105-108).
תמונה 3. העץ Canella winterana צילם: Pancrat
(1) פירוש: "וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת, וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית קֶרֶן הַפּוּךְ" (איוב מב, יג-יד), וכולן נקראו כך על שם יופיין: יְמִימָה שֶׁהָיְתָה דּוֹמָה ביופיה לְיוֹם, קְצִיעָה שֶׁהָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף כּצמח הבושם קְצִיעָה, קֶרֶן הַפּוּךְ אָמְרִי דְּבֵי [היו אומרים חכמים מבית] מדרשו של ר' שֵׁילָא: שֶׁדּוֹמָה לְקַרְנָא דְּקֶרֶשׁ [לקרן של חד-קרן] שקרניו יפות ביותר. מְחַיְּיכוּ עֲלָהּ בְּמַעַרְבָא [היו צוחקים על כך בארץ ישראל], הלא קַרְנָא דְּקֶרֶשׁ לְקוּתָא הִיא [קרן של קרש ליקוי הוא] אם אדם נראה כמוהו! אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: כְּכוּרְכְּמָא דְּרִישְׁקָא בְּמִינֵיהּ [כמו כרכום של נרד שהוא מעולה במינו] ו"קרן" במשמעות: גינה, ערוגה של פוך. וראיה לדבר ש"פוך" עניינו תכשיט, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עיניך לשוא תתייפי" (ירמיה ד, ל)".
מקורות עיקריים:
יהודה פליקס, עצי בשמים יער ונוי: צמחי התנ"ך וחז"ל. עמ' 107-112.
זהר עמר, ספר הקטורת. עמ' 105-108.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
