סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה"; "גירסה במשנה"

שבת סו ע"א


משנה. הקיטע יוצא בקב שלו, דברי רבי מאיר.
ורבי יוסי אוסר....


רמב"ם הלכות שבת פרק יט הלכה טו:

... ואין ב הקיטע יוצא בקב שלו, אנקטמין של עץ אין יוצאין בהן בשבת מפני שאינן מדרכי המלבוש ואם יצאו פטורין.

מגיד משנה הלכות שבת פרק יט הלכה טו:

ואין הקטע יוצא וכו'. פרק במה אשה (שבת ס"ה ס"ו) משנה הקטע יוצא בקב שלו דברי ר"מ ר' יוסי אוסר והעלו בגמ' הלכה כר"י.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שא סעיף טו:

אין הקיטע יוצא בקב שלו דהיינו שעושה כמין דפוס של רגל וחוקק בו מעט לשום ראש שוקו בתוכו ואינו עושה זה להלך בו שעל כל פנים צריך הוא למקלו אלא כוונתו כדי שלא יראה חסר רגל אלא נכה רגל, (נו) כיון דאינו צורך הילוכו, אסור.

בפשטות יש מחלוקת במשנה בין רבי מאיר ורבי יוסי וההלכה היא כרבי יוסי מפני שיש כלל בתלמוד שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר.

עירובין דף מו:

רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי,
ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.
השתא במקום רבי יהודה - ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא?
אמר רב אסי: אף אני לומד רבי יוסי ורבי שמעון - הלכה כרבי יוסי.

המיוחד בסוגייתנו הוא הדין בגמרא בבירור השאלה מי אמר ומה אמר:

גמרא. אמר ליה רבא לרב נחמן: היכי תנן? אמר ליה: לא ידענא.
הילכתא מאי? - אמר ליה: לא ידענא.
איתמר, אמר שמואל: אין הקיטע.
וכן אמר רב הונא: אין הקיטע.
אמר רב יוסף: הואיל ואמר שמואל אין הקיטע, ואמר רב הונא אין הקיטע - אנן נמי ניתני אין הקיטע.

הגמרא מביאה כאן השתלשלות של דיון בבתי מדרש שונים. בתחילת הקטע מדברים רבא ורב נחמן, וקצת קשה הרי רבא חי בדור הרביעי ורב נומן

------

תולדותיו של רב נחמן [פרוייקט השו"ת ואטלס עץ חיים] [למרות שמדובר בציטוט לא נכתב בהזחה פנימה כדי לא לטעות עם ציטוט הגמרא]:

אמורא בבלי בדור השני - השלישי, והוא רב נחמן בר יעקב סתם בש"ס (ב"ב מ"ו ע"ב תד"ה: שלח). אביו רבי יעקב היה מסופרי הדיינים בבית דינו של שמואל בנהרדעא (ב"מ ט"ז ע"ב) רב נחמן מסר בשם אביו (ביצה כ"ו ע"ב), רבו המובהק היה רבה בר אבהו: "והאמר רב נחמן: 'כי הוינן בי רבה בר אבהו'" (ברכות כ"א ע"א), וכן: "אף לדידי קשיא לי, ושאלתיה לרבה בר אבהו" (ע"ז נ"א ע"א). נראה, שרב נחמן היה לחתנו של רבה בר אבהו (יבמות פ' ע"ב),
קיבל תורה גם משמואל (ברכות כ"ז ע"ב), ואף מצינו: "דרש רב נחמן משום רבינו שמואל" (עירובין ט"ז ע"ב). היה גם תלמידו של רב, כמו שרש"י כתב במפורש (ביצה כ"ה ע"א ד"ה: מדברי). שלח לשאול מחכמי ארץ ישראל (ביצה כ"ה ע"ב). רב יהודה היה גדול ממנו (קידושין ע' ע"א רש"י ד"ה: לא מיבעי).
בין תלמידיו הרבים היו רבה (יבמות ס"ו ע"ב), רב יוסף (ב"ק קט"ז ע"ב) ורבי אבא (עירובין ע"ו ע"ב). רב נחמן היה הראש בנהרדעא (קידושין שם). היה מומחה גדול לדיני ממונות, ואמר לרב ששת: "אנא דיינא, ומר לאו דיינא" (כתובות צ"ד ע"ב). רב נחמן אמר: ד"כולי עלמא לגבי דידי בדינא דרדקי [תינוקות] נינהו" (ב"מ ס"ו ע"ב), ואכן נקבע הכלל: "דקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני" (כתובות י"ג ע"א) שם אשתו היה ילתא (ברכות נ"א ע"ב) היו לו כמה בנים חכמים, את הון (יבמות ל"ד ע"ב), הונא (הוריות, י"ב ע"ב), מר זוטרא (ב"ב קנ"א ע"ב), רב פפא (ב"מ קי"ג ע"א) ורבה (חולין קי"א ע"א). היתה לו בת ושמה דונג (קידושין ע' ע"א). שתי בנותיו נשבו (גיטין מ"ה ע"א). על פטירתו מובא שרבא היה לידו בזמן שנפטר (מו"ק כ"ח ע"א).

---------

לפי הנאמר לעיל יוצא שרב נחמן היה רבם של רבה ורב יוסף שהם היו הרבנים של אביי ורבא. אם כן, כיצד בסוגייתנו רבא פונה לרב נחמן. אם תהיה גירסה בסוגייתנו "רבה" במקום "רבא" – מיושב. ואמנם ב"דקדוקי סופרים" גורס רק "א"ל רבא" ולא ברור לפי זה מה ההמשך? את מי רבא שאל !!! ואולי אפשר לומר, שרבא – שהיה מאוחר – הוא זה שאומר את כל מהלך הגמרא בהמשך. ובאופן דומה ניתן ליישב מקומות רבים בש"ס שדברי "אמורא מאוחר" [רבא בסוגייתנו] מובאים לפני "אמורא מוקדם" [שמואל - בסוגייתנו]

בכל אופן שאלתו של רבא היא מה אמר בדיוק כל אחד מהם במשנה [רבי מאיר ורבי יוסי]. זאת אומרת שהגירסה במשנה לא היתה להם ברורה. אבל יש להעיר: האם הכוונה היא, שהכל נלמד בעל פה וידעו מראש שיש שתי אפשרויות של ניסוח [והניסוח הכתוב במשנה נקבע רק בסוף הבירור], או שהיתה לפניהם הגירסא כלפנינו והם רק העלו ספק בדבר נכונותה.

לאחר מכן מביאה הגמרא את דברי שמואל ורב הונא. וקשה מאד: מדוע הגמרא לא הקדימה את דברי שמואל ודברי רב הונא לדברי רבא? אלא כנראה שרבא ורב נחמן לא הכירו את דברי רב הונא ושמואל, ולכן כוונת הגמרא להביא את דברי שמואל ורב הונא כפתרון לשאלתם, למרות שרב נחמן היה תלמיד של שמואל ותלמיד חבר לרב הונא.

הגמרא מביאה "איתמר... שמואל... רב הונא..." ורב יוסף וקבע שבגללם יש לקבוע במשנה את הניסוח השלילי [שלא כבמשנה שלפנינו]

מתקיף לה רבא בר שירא:

יש לציין שכאן הוא המקום היחידי שמוזכר אמורא בשם זה, ומוכיחים מסוגייתנו שהוא חי אחרי רב יוסף כי בסוגייתנו הוא מקשה עליו.

לא שמיע להו הא דמתני ליה רב חנן בר רבא לחייא בר רב קמיה דרב בקיטונא דבי רב: אין הקיטע יוצא בקב שלו, דברי רבי מאיר ורבי יוסי מתיר ומחוי ליה רב: איפוך.

הטענה כלפי רב יוסף היא ש"רב" שינה את הגירסא וקבע שלא כשמואל ורב הונא [ולמרות שרב הונא היה גדול תלמידיו של "רב"].

אמר רב נחמן בר יצחק: וסימנא סמך סמך.

את הסימן הנ"ל אומר רב נחמן בר יצחק שהיה תלמידו של רבא [בדור החמישי].

מעתה ואילך נראה שמדובר בדברים של "עורך הגמרא". ונראה לי גם לומר שמכאן למעשה מתחיל התירוץ על קושיית רבא בר שירא, וכנראה שרב יוסף עצמו בעצם מגלה ששמואל ורב הונא חזרו בהם וכולם מסכימים לשיטת "רב". והמסקנה היא שהניסוח במשנה הוא כנמצא לפנינו. ונראה לי לומר: התירוץ על קושית ה"מתקיף" היא שבאמת התוכן של ה"מתקיף" נכון. זה מבנה מיוחד בש"ס, ולכן - אולי - עורך הגמרא שיבץ כאן את שמו [שם חריג] של רבא בר שירא.

ואף שמואל הדר ביה, דתנן: חלצה בסנדל שאינו שלו, בסנדל של עץ, או של שמאל בימין - חליצה כשרה. ואמרינן: מאן תנא? אמר שמואל: רבי מאיר היא, דתנן: הקיטע יוצא בקב שלו, דברי רבי מאיר, רבי יוסי אוסר.

הגמרא אומרת ששמואל חזר בו ומוכיחה זאת מדבריו שאמר שמואל עצמו על דברי רבי מאיר ורבי יוסי בנושא שבמשנתנו.

ואף רב הונא הדר ביה, דתניא: סנדל של סיידין - טמא מדרס, ואשה חולצת בו, ויוצאין בו בשבת, דברי רבי עקיבא. ולא הודו לו. והתניא: הודו לו! אמר רב הונא: מאן הודו לו - - רבי מאיר, ומאן לא הודו לו - רבי יוסי.

גם לגבי רב הונא מוכיחה הגמרא שחזר בו.

(אמר רב יוסף) +מסורת הש"ס: [רב יוסף אמר]+ מאן לא הודו לו - רבי יוחנן בן נורי, דתנן: כורת של קש ושפופרת של קנים - רבי עקיבא מטמא, ורבי יוחנן בן נורי מטהר. אמר מר: סנדל של סיידין - טמא מדרס. הא לאו להילוכא עבדי! אמר רב אחא בר רב עולא: שכן הסייד מטייל בו, עד שמגיע לביתו.

ובכל אופן אי אפשר להימנע מלשאול: כיצד רב יוסף לא ידע את המקורות שמהם מוכח ששמואל ורב הונא חזרו בהם. ויותר קשה מדוע עורך הגמרא לא הביא את דינם של שמואל ורב הונא כפי שסברו למקרנה ומדוע היה צורך להדגיש ששמואל ורב הונא אמרו דין שונה בתחילה ואחר כך חזרו בהם.
ויש לענות בשני אופנים:

1. הסבר עקרוני: - ומתאים גם לשאלות נוספות בענייני עריכת הגמרא – "עוך הגמרא" מתאר תהליך של דיון בבית המדרש.

2. עצם הדיון בא ללמדנו ששמואל ורב הונא התלבטו באמת בניסוח המשנה.

יש אומרים שההתחבטות היא, שהם התאמצו להגיע למצב, שהסברא של רבי יוסי במשנתנו תהיה סבירה יותר כדי שיתאים לכלל ההלכתי שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר [שהבאנו לעיל]. וראה על כך דיון ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמו. ובזה גם מסבירים את הדיון בתחילת הסוגיה שהיה ספק מה אמר רבי יוסי ומה אמר רבי מאיר, וגם התלבטו כמי ההלכה, כי ברגע שהיה נקבע מהי ההלכה היה צריך גם לומר שאת הדין הזה – שהיה נקבע שההלכה כמותו – אמר דווקא רבי יוסי. ושם גם מעירים הפרשנים שכאשר הלכתו של רבי מאיר מסתברת הרי שאין תופס הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר, והבעיה בסוגייתנו היתה – לאורך כל הדיון – איזו סברא יותר מסתברת.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר