סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "תניא אידך"; "תנאי היא"

שבת סד ע"ב - סה ע"א


אמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין - אפילו בחדרי חדרים אסור.
תנן: ולא בזוג אף על פי שפקוק, ותניא אידך: פוקק לה זוג בצוארה ומטייל עמה בחצר! –
תנאי היא, דתניא:
שוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם, רבי אליעזר ורבי שמעון אוסרין.


רב קבע כלל שמה שאסרו חכמים מפני מראית עין [שאנשים יחשבו שמחלל שבת] אזי אסור לאדם לעשות את אותה פעולה אפילו בסתר.
הגמרא מקשה על רב ממשנה לעיל בדף נד - בפרק הקודם "במה בהמה". מכאן נוכל להסיק שהפתיחה "תנן" איננה קושיה דווקא מהמשנה האחרונה אלא ממשנה שקשורה ממש לאותו נושא ומשובצת באותו פרק או באותה מסכת.

הגמרא מוסיפה ברייתא שמשמע ממנה שהיא מסבירה את המשנה [ראה בפרשנים]. המשנה מדברת שאסור לצאת עם פעמון בצואר הבהמה לרשות הרבים פילו אם הוא פקוק כי יש חשש יוצא למכרה בשוק, והברייתא מוסיפה שבחצר מותר – משמע שבחצר - שאין מראית עין - מותר לטייל עם פעמון בצואר הבהמה, כי אין חשש שיוצא למכרה.

וממילא קשה על רב שאמר שגם בחדרי חדרים אסור לעשות מה שאסור לעשות בפרהסיה.

ויש להסביר: הגמרא הביאה את הברייתא להשלמת דין המשנה, ולכן יש גורסים את הביטוי "ותני עלה" לפני הבאת הברייתא. משמעות הביטוי היא, שהברייתא הובאה כפירוש למשנה, וממילא הקושיה על רב היא מהצירוף של המשנה והברייתא. ואילו לפי הגירסה בדפוס היא "ותניא אידך", שהמשמעות היא שיש סתירה בין הברייתא למשנה. ואם זה היה נכון הרי שלא ניתן להקשות על רב, שהרי סתירה בין המשנה לברייתא ממילא מהווה מחלוקת של "כתנאי" על דינו של רב, והגמרא לא היתה צריכה להביא מחלוקת אחרת של תנאים שחלקו בעיקרון שבדינו של רב.

עונה הגמרא "כתנאי". דין זה תלוי במחלוקת תנאים, ורב פסק כצד אחד.

המחלוקת היא בברייתא לגבי בגדים רטובים. לפי תנא קמא אסור לשטחם במקום שגלוי לעין אנשים [זאת אומרת שמותר בחדרי חדרים] ולפי רבי אליעזר ורבי שמעון – אסור. ומשמע שרב סובר/פוסק כרבי אליעזר ורבי שמעון.

רמב"ם הלכות שבת פרק כב הלכה כ:

מי שרחץ במים מסתפג באלונטיתו ומביאה בידו ואין חוששין שמא יסחוט, וכן מי שנשרו כליו במים מהלך בהן ואין חוששין שמא יסחוט, ואסור לו לשטחן ואפילו בתוך ביתו גזירה שמא יאמר הרואה הרי זה כבס כסותו בשבת ושטחה ליבשה, ק וכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור.

הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק כב הלכה כ

[ק] כרב דסתמא דתלמודא הכי אית ליה בע"ז וכן פסק האלפס וכן ספר המצות ודלא כרב ניסים גאון שפסק דאין הלכה כרב מהא דתניא בפרק ב' דשחיטת חולין הרוצה לנקר חצירו כו' עד ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין, וכתבו התוספות בביצה על זה ראיה דאיתא בברייתא לענין פסק הלכה עיין שם ובספר התרומה בהלכות עבודה זרה ע"כ:

מגיד משנה הלכות שבת פרק כב הלכה כ:

[כ] וכן מי שנשרו כליו וכו'. (שם קמ"ו:) משנה מי שנשרו כליו בדרך מהלך בהם ואינו חושש הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כגנד העם ובגמרא א"ר יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור. והקשו ממשנתנו דתנן שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. ותירצו תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר"א ור"ש אוסרים והעלו בהלכות שהלכה כרב והביאו ראיה לזה וכן דעת רבינו ומקצת מן הגאונים חלוקים בזה ודברי ההלכות ורבינו עיקר:

הפרשנים דנים לגבי ההלכה כמי פוסקים ["ילקוט ביאורים", עמוד קכט], והם מביאים הוכחות שונות מסוגיות שונות בש"ס. הרמב"ם פוסק כרב. נראה לי שמסוגייתנו [מבלי להתייחס לסוגיות אחרות] נראה שהלכה כרב מפני שדעתו היא כדעת הרוב בברייתא – רבי אליעזר ורבי שמעון נגד תנא קמא.

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרנב:

תניא אידך. שיטת התלמוד היא למנקט הך לישנא היכא דקא מייתי ברייתא אחריתי לסיועי קמייתא
ומצאתי מחודש דקאמר תניא אידך היכא דברייתא בתרייתא פליגי אקמייתא בסוטה [דף] ט"ו ב' דקאמר תניא אידך ומן העפר אשר יהיה וכו' ופי' רש"י פליגי אקמייתא וכו' עיין שם: 

ה"יד מלאכי" אומר שמשמעות הביטוי "תניא אידך" היא סיוע מהברייתא לאחת הדעות. כמו כן הוא מציין שלעיתים הביטוי הזה דווקא פותח ציטוט ברייתא שסותרת את הדעה שלפניה.
ראינו למעלה שהביטוי "ותניא אידך" בסוגייתנו איננו סתירה למשנה אלא תוספת ביאור [ולכן יש שינוי גירסא ל"ותני עלה"...] ויחד עם המשנה מתעורר הקושי על "רב" [ועל זה ענתה הגמרא כתנאי"]. אולי נתן לחדש: הביטוי "ותניא אידך" בא לומר שני דברים: 1. קשור למקור הקודם [סיוע או סתירה]. 2. בא ללמדנו [אם יש סתירה] שכך ההלכה. לפי זה יוצא, שהדבר המודגש בברייתא המובאת אחרי "ותניא אידך" הוא שכל ההלכה ובניגוד לדברי רב, וזוהי דעתו של "עורך הגמרא" ולא משנה אם אחר כך הגמרא עונה שדעתו של רב שנויה במחלוקת תנאים, ואם כן אין הלכה כרב וממילא לא כשיטת הרמב"ם.
ואולי באמת הגירסא "ותניא אידך" מלמדנו שיש כאן מחלוקת תנאים, וכהשגמרא אמרה "כתנאי" היא התכוונה באמת למחלוקת בין הברייתא למשנה שהובאו כקושיה, ואחר כך הגמרא מביאה עוד מחלוקת תנאים רק כדי לומר לנו שדעה אחת היא של רבי שמעון ורבי אליעזר, ורב פוסק כדעת תנא קמא, שם.



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר