הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "ופליגא ד..."

שבת סב ע"א

רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו.
תניא, אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן: לפי שאינן צריכין, שנאמר +ישעיהו ב+ לא ישא גוי אל גוי חרב - ותהוי לנוי בעלמא! - אמר אביי: מידי דהוה אשרגא בטיהרא, ופליגא דשמואל, דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד, שנאמר +דברים טו+ כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.
מסייע ליה לרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא - +ישעיהו סד+ עין לא ראתה אלהים זולתך.
ואיכא דאמרי, אמרו לו לרבי אליעזר: וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן: אף לימות המשיח אינן בטלין. היינו דשמואל, ופליגא דרבי חייא בר אבא.

1.
הגמרא מסבירה שלדעת רבי אליעזר בימות המשיח לא תהיינה מלחמות בעולם. ולפי זה הוא חולק על שמואל שסובר שבימות המשיח העולם יתנהל "כרגיל" אלא רק שאומות העולם לא ישלטו על עם ישראל.

2.
מקשים הפרשנים: הרי מרבי אליעזר יש להקשות על שמואל שהרי שמואל הוא "אמורא" [אלא אם נאמר שגם שמואל נחשב "תנא הוא ופליג"! אבל אז מדובר כאן במחלוקת בני שני תנאים, ולא שייך לומר את הביטוי הייחודי לאמוראים "ופליגא ד..."]

3.
הרש"ש עונה בכמה אופנים [מובא ב"מתיבתא", הערה יט, וב"ילקוט ביאורים", עמוד צה]

3.1
הברייתא נחשבת כ"לא מוסמכת" [לא נשנתה בבית המדרש של רבי חייא ורבי אושעיא]. כנראה שכוונתו שכך משמע מעצם הבעיה שהתעוררה כאן.

3.2
לא מדובר בסוגייתנו בדברי הלכה אלא בדברי אגדה. לכאורה משמע מדבריו שבדברי אגדה רשאי אמורא לחלוק על תנא [ואולי מדובר דווקא באמוראים מהדור הראשון, כמו שמואל ורבי יוחנן ועוד]. אולם ראה ב"מתיבתא", שם, שמביא פירוש אחר: ה"לשון ראשון" היא שחולקת על שמואל. כנראה כוונתו היא: יש בגמרא שני לשונות מה אמר רבי אליעזר. מי שגרס כל לשון הוא "אמורא", ולכן כוונת הגמרא לומר, שהלשון ראשון [שגורס בדברי רבי אליעזר כך...] הוא זה שחולק על שמואל. ולפי הלשון השני יש דווקא סיוע לשמואל מדברי רבי אליעזר.

4.
ויש להעיר: הרב קאפח בספרו [כתבים, ב] קובע ששיטת הרמב"ם היא לפסוק כאותו אמורא שמובא אחרי הביטוי "ופליגא ד...". וקצת קשה, שבספרו, שם הוא לא מתייחס לסוגייתנו [הוא מתייחס לכל סוגיה בש"ס שמוזכר בה הביטוי "ופליגא ד..."].

5.
באמת קשה כאן: הרי לפי הלשון הראשון בסוגייתנו נאמר "ופליגא דשמואל" ולכן הרמב"ם צריך לפסוק כשמואל, וכך אמנם הוא פוסק. אולם לפי הלשון השני נאמר "ופליגא דרבי חייא..." ומשמע שאין הלכה כשמואל והרי יש כאן סתירה כמי לפסוק.

5.1
ובעיקר קשה אם נסביר שאת הביטוי "ופליגא ד..." מנסח "עורך הגמרא" כדי להדגיש שכך הוא פוסק [כי "רק" כך מובנת שיטתו של הרמב"ם אליבא דשיטת הרב קאפח].

6.
ונראה ליישב, שבאמת הרמב"ם פוסק כשני הלשונות, גם כשמואל וגם כרבי חייא ואין סתירה ביניהם [ראה "ילקוט ביאורים" עמוד צו].