הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

תנאים במשנה: תנא קמא וחכמים

שבת סג ע"א

משנה. לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח, ואם יצא - חייב חטאת. רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו, וחכמים אומרים: אינן אלא לגנאי, שנאמר: +ישעיהו ב+ וכתתו חרבותם לאתים וחנינותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. בירית - טהורה, ויוצאין בה בשבת. כבלים - טמאים, ואין יוצאין בהן בשבת. 

1.
חכמים מוזכרים בסוף המשנה – כי הלכה כמותם.

2.
ויש אומרים שחכמים היינו "תנא קמא" [הם עצמם זהים לדעת תנא קמא] והם מסבירים את דינו של תנא קמא [ראה ב"מתיבתא", הערה ח], ולא ברור מדוע - אם כן - לא הוזכרו תיכף לתנא קמא ולפני רבי אליעזר. ואולי יש לומר מפני שאז היתה הלכה צריכ להיות כרבי אליעזר - כי דעתו היתה מובאת בסוף המשנה.

3.
וראה ב"ילקוט ביאורים", עמוד צד, שחכמים באים לומר, שהלכה כתנא קמא כדי שלא נאמר שהלכה כרבי אליעזר מפני שמסתבר טעמו.

4.
וקצת קשה: מניין שמסתבר טעמו של רבי אליעזר? הרי דווקא חכמים הם שמביאים במשנה את הנימוק לדעתם. ואולי הכוונה היא לנימוק [לימוד מהפסוקים] של רבי אליעזר בברייתא שבגמרא. ואולי בגלל שאביי יישב את דעת רבי אליעזר.