סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 804
 

"חול הגס כדי ליתן על מלוא כף סיד"

שבת פ ע"ב

הגאון מטצ'ובין בחן פעם את תלמידי ישיבת חיי עולם שלמדו פרק המוציא יין, שאל את התלמידים כיצד יתכן שאדם יעשה מלאכה בשבת, שאילו היה עושה אותה בזמן שהמקדש היה קיים היה פטור עליה, ואילו הוא היה עושה אותה היום היה מתחייב סקילה.

התלמידים לא מצאו תשובה, והרב מטצ'ובין ביאר את כוונתו. במשנה בפרק המוציא יין נא' מהו השיעור בהוצאת חול הגס: "חול הגס כדי ליתן על מלוא כף סיד", שיעור ההוצאה של חול הגס הוא מידת הכמות של חל הניתנת בתוך כף של סיד, כאשר סייד מסייד בית, הרי הוא מערבב כמות מסוימת של חול בתוך הסיד, כמות זו למרות שהיא קטנה מאד, כיון שיש לה את השמוש של ערוב בתוך כף של סיד, הרי זה שיעור של הוצאה להתחייב סקילה, הגמ' בהמשך מתפלאת מדוע מערבבים הסיידים חול גס בתוך הסיד, הרי חול הגס אינו מועיל לסיד, אלא משחיר אותו. עונה הגמ' "רבי יהודה היא, דתנא לא יסוד אדם את ביתו בסיד אלא אם כן עירב בו תבן או חול".

אחר חורבן הבית גזרו חכמים, אדם שמסייד את ביתו, משום זכר לחורבן, יקפיד לערבב בתוך כף סיד, חול הגס, ואז הסיד לא יצא לבן מידי, בזמן המקדש סביר להניח שכאשר היו סדים את הבית, היו סדים אותו בסיד נקי לחלוטין, לא היו צריכים לעשות שום זכר לחורבן, ואז לא היה שיעור של חול הגס כדי ליתן על מלוא כף סיד, אלא שיעור יותר גדול, עתה כאשר חרב הבית והתחדש הדין של זכר לחורבן, קיבל שיעור קטן של חול הגס צורך מסויים, צורך לערבב אותו בסיד, ולכן אם בזמן הבית היה אדם מוציא חול הגס בשעור של כדי ליתן על מלוא כף סיד, היה פטור, שהרי זה חצי שיעור, ואילו כיום המוציא חול הגס כדי ליתן על מלוא כף סיד חייב.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)