הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "יחיד ורבים"

שבת ס ע"ב

תניא כוותיה דרב ששת: לא יצא האיש בסנדל המסומר, ולא יטייל מבית לבית, אפילו ממטה למטה. אבל מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי ולסמוך בו כרעי המטה, ורבי אלעזר ברבי שמעון אוסר.
... אמר רב מתנה, ואמרי לה אמר רב אחדבוי בר מתנה אמר רב מתנה: אין הלכה כרבי אלעזר ברבי שמעון.
פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים! –
מהו דתימא: מסתברא טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון בהא - קמשמע לן. 

1.
הביטוי "פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים" - 10 מופעים בש"ס. בדרך כלל הביטוי מוזכר אחרי שאמורא פסק [בניסוח שלילי] שאין הלכה כתנא יחיד [בסוגייתנו – בברייתא – רבי אלעזר ברבי שמעון]. ובדרך כלל תשובת הגמרא היא – כבסוגייתנו - שהיינו חושבים שהלכה כיחיד בגלל ש"מסתברא טעמא".
אפשר להבין את תשובת הגמרא בשני אופנים:

1.1
כאשר מסתבר דינו של התנא היחיד – הלכה כמותו גם נגד רבים. ולכן צריך פסיקה מפורשת של אמורא שהלכה לא כאותו יחיד.

1.2
ומדוע באמת האמורא לא פסק כיחיד שמסתבר טעמו? אולי האמורא סובר שבאמת הנימוק של היחיד לא "טוב" דיו כדי לבטל את הכלל שהלכה כרבים, וזוהי גם משמעות הביטוי בסוגייתנו "קמ"ל" [=קא משמע לן]. פעמים רבות ביטוי זה [קמ"ל] מופיע בש"ס כשאחריו מודגש מה הוא בא להשמיע, וכשלא מובא המשך דברים משמע, שבא להשמיע את ההיפך מהנאמר לפניו, וכנראה ההיפך הוא, שלא מסתבר טעמו של התנא היחיד.

2.
הסבר שני: הכלל של "הלכה כרבים" הוא גם נגד חכם יחיד אפילו אם מסתבר טעמו. ואולי זוהי גם משמעותו של ה"קמ"ל".

3.
ואולי ניתן לומר, שהשאלה של יחיד ורבים בסוגייתנו מתעוררת בגלל שהרבים הם ה"תנא קמא" בברייתא [לא מוזכר שם "חכמים אומרים"], וכוונת הגמרא לומר, שאין הלכה כרבי אלעזר אלא כחכמים=תנא קמא, כי כך קבע כבר רבי יהודה הנשיא כשניסח את הדעה הראשונה כ"תנא קמא" ולא ציין שמדובר ממש בחכמים רבים.