גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תת"מ, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף נה ע"ב
ביאור תמיהת המלאכים להקב"ה: "מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון"
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם, מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון. אמר להם: מצוה קלה צויתיו, ועבר עליה וכו' (נה ע"ב). והקשו המפרשים על תמיהת מלאכי השרת - "מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון" - וכי נעלם מהם חטא עץ הדעת, וענשו המפורש בתורה (בראשית ב, יז): "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות"; כן יש להבין תשובת הקב"ה: "מצוה קלה צויתיו ועבר עליה".
בספר 'קשת יהונתן' (ו, ב) להרבי ר' יהונתן אייבשיץ זי"ע מתרץ בדרך דרוש, וז"ל: "הענין ידוע, כי אדם הראשון שב בתשובה שלימה, כמבואר דישב במי גיחון עד שנעשה בשרו ככברה [כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר (פ"כ): "באחד בשבת נכנס אדם במימי גיחון העליון עד שהמים הגיעו עד צוארו, והיה מתענה שבע שבתות ימים, עד שנעשה גופו כמין ירוקה, ואמר אדם לפני הקב"ה: רבון כל העולמים, העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי, וילמדו כל הדורות שיש תשובה. מה עשה הקב"ה, פשט את יד ימינו וקבל את תשובתו והעביר את חטאתו מעליו"]. רק הטעם דלא נתכפר לו העון לגמרי, כי הוא כמו 'אחר' דידע רבונו ומרד (ראה חגיגה טו.), וכן הדבר באדם הראשון דידע כח ה' ומרד".
וממשיך עוד: "רק גם זה היה בישראל במדבר, כי הכירו כח ה' במתן תורה, ו'פנים אל פנים נראה ה'' עמם, וסרו מהר להמיר כבודו בתבנית שור אוכל עשב, ומכל מקום נתקבלה תשובתם, רק כבר אמרו כי באמת לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה, רק להורות לבעלי תשובה אחרים, ולכך נתקבלה תשובתם (וכעין דמצינו בע"ז ד: גבי דוד המלך ע"ה). אך לפי זה קשה, אם כן אף תשובת אדם הראשון היה ראוי להתקבל, להורות לבעלי תשובה. רק המפרשים הקשו, מה צורך להורות לבעלי תשובה, הלא מקרא מלא כתיב (דברים ל, ב): "ושבת עד ה' אלקיך", ותירצו, דהוה אמינא, בעון קל, ולא בעון חמור כזה, ולכך קמ"ל".
ועל פי זה אתי שפיר: "דמלאכי השרת שאלו, מאי טעמא 'קנסת מיתה לאדם הראשון', דהא שב, ואי דידע רבונו, מ"מ בשביל להורות לבעלי תשובה, היה לך לקבל תשובתו, והשיב הקב"ה 'מצוה קלה צויתי לו ועבר', בשלמא, אלו היה מצוה חמורה יש לומר להורות לבעלי תשובה, כי זהו לא נלמוד מקרא, אבל מצוה קלה - כבר נלמוד מקרא, ואין צורך להורות לתשובה".
על פי דרכו של הר"ר יונתן שתמיהת המלאכים היתה אודות פשר הענין שלא התקבלה תשובתו, כתב הרחיד"א בספרו 'ראש דוד' (פר' בראשית) ובדרך אחרת, וכלשונו: "אי נמי אפשר כמו שכתב הרמ"ע, דהעכו"ם אין [מועילה] להם תשובה, וכתבו המפרשים שני טעמים, דישראל יש להם דין בנים, ו'אב שמחל על כבודו כבודו מחול', והעכו"ם יש להם דין עבדים, ו'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול', ומפני זה אין להם תשובה. ועוד טעם אחר, דישראל נצטוו בתרי"ג מצות וענפיהם, אינהו ואביזרייהו, ואין אדם יכול לעמוד בכולם, דמחומר קורץ, ולכן דין הוא שיהיה להם תשובה, אבל עכו"ם שלא נצטוו כי אם שבע מצות, מצו למיקם בהו, ומשום הכי אין להם תשובה".
וכתב הרחיד"א: "וזו היתה שאלת מלאכי השרת, דראינו דאדם הראשון עשה תשובה, ועכ"ז לא נתבטלה הגזרה, שמע מינה דדינו כעכו"ם, שאין להם תשובה, אך צריכין למודעי מהו הטעם האמיתי, אי משום ד'מלך שמחל אין כבודו מחול', או משום דמצו למיקם בשבע מצות, וזהו ששאלו: 'מפני מה קנסת' וכו', כלומר, אף דעשה תשובה, ורמזו באומרם: 'מפני מה', דיש להם שתי דרכים, ולא ידעו להכריע".
ועל זה: "ויאמר ה' 'מצוה קלה צויתיו ועבר עליה', פשיט להו כטעם השני, דכיון דהיתה 'מצוה אחת' לבד, וקרי לה 'קלה', להיותה לבדה, ורק היא יחידה, 'ועבר עליה', ודאי אין תשובתו עולה יפה, דהיה לו לעמוד במצותו, משא"כ ישראל דנצטוו בתרי"ג מצוות".
ביאור נוסף מצינו ב'עיון יעקב', דלכאורה תמוה, כי גם אם אמנם נגזרה מיתה על האכילה מעץ הדעת, אולם מדוע לא נהג בו הקב"ה במדת 'מעביר ראשון ראשון', ככתוב (איוב לג, כט): "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר", וכן כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ה): "בשעה ששוקלין עונות אדם עם זכיותיו אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה ולא שני, אלא משלישי ואילך", וזאת היתה תמיהת המלאכים: "מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון", ולא מחלת לו כשחטא בפעם הראשונה, ועל כך השיב הקב"ה: "מצוה קלה צויתיו ועבר עליה", כלומר, 'שאני הכא דנצטוה מפי הקב"ה עצמו, ואינו דומה שומע מפי המלך ועובר מצותו', שאז לא נאמרה מדה זו ד'מעביר ראשון ראשון'.
ביסוד זה מבאר החיד"א (שם) הפסוקים: "וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים, סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה" הכתוב (שמות לב, ז-ח), "כי באומרו 'לך רד כי שחת עמך', יאמר האומר זה חטא ראשון, ומדתו יתברך 'מעביר ראשון ראשון', לזה אמר: 'סרו מהר מן הדרך אשר צויתים' דייקא, ד'אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום', וכיון שאני צויתים ושמעו מפי, אין בזה מעביר ראשון".
על דרך זו, שתמיהתם היתה אודות שלא נהג בו הקב"ה במדת 'מעביר ראשון ראשון', מבואר בספר חידושי ר"א אמיגו (עמ"ס שבת, מגדולי חכמי טורקיה במחצית הראשונה של שנות הת') תשובת הקב"ה אל המלאכים, וז"ל: "אמר להם 'מצוה קלה צויתיו ועבר עליה', כלומר, מצוה אחת לבד, והיא 'קלה', שהיא בשב ואל תעשה, ולית בה טירחא לקיומה, 'ועבר עליה', אי אמרת בשלמא, אילו רמיא עליה מצוות טובא, הוה ליה פתחא דפומא, דבכל כך מצוות אי אפשר דלא לישתמיט לפשוע בחד מינייהו, ואי נמי דהיא חדא לבד, אילו הוה מצות עשה, הוה מצי למימר דטריחא ליה מילתא לקיימה, אם כן השתא דהיא חדא, ובשב ואל תעשה, ולא נזהר בה עונשו מרובה הוא" (וכ"כ החיד"א שם).
