הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "אמר רב... אמר רב..."; "אמר רב... משמיה דרב..."

שבת נז ע"א

מאי ביזיוני? אמר אביי אמר רב: כליא פרוחי. תנו רבנן, שלושה דברים נאמרו באיסטמא: אין בה משום כלאים, ואינה מטמאה בנגעים, ואין יוצאין בה לרשות הרבים. משום רבי שמעון אמרו: אף

1.
כיצד אומרים שאביי אמר בשם רב ומשמע ששמע ממנו והיה גם תלמידו.
כך מקשה - יד מלאכי כללי התלמוד כלל עד:

ואמרינן עוד בפרק במה אשה [שבת דף נ"ז ב'] אמר אביי אמר רב ומילתא דפשיטא הוא דאביי שהיה בדורות האחרונים לא היה תלמידו של רב וגם לא שמעה ממנו דאפילו רבה רביה שנים רבות אחר רב היה כדאמרן

ומסקנתו היא שבאמת הכלל, שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." מלמד שהאמורא המאוחר היה תלמידו של האמורא המוקדם וגם שמע ממנו באופן ישיר - הוא לא תמיד נכון ויש לו יוצאים מהכלל – כמו בסוגייתנו.

2.
ונראה לומר: הביטוי "אמר רב... אמר רב..." מלמד שהאמורא המאוחר דווקא לא היה תלמידו של האמורא המוקדם ולא חי בימיו, אלא שהוא אימץ את שיטתו ולא מסתפק בציטוט דבריו, וזה מתאים בכל מקום שבאמת ידוע לנו ששני האמוראים לא חיו באותו דור, ובזה ניתן ליישב את כל הקושיות של ה"יד מלאכי" - כלל עד - בנושא זה!

3.
הפרשנים "פותרים" את הקושי שהבאנו בשלושה אופנים:

3.1
יש גורסים "רבה" במקום "רב" וממילא ברור שאביי היה תלמידו של רבה ושמע ממנו – "מנחת יהודה".

3.2
יש גורסים "אמר אביי משמיה דרב" – ואז משמע שאביי באמת לא היה תלמידו של רב וגם לא שמע ממנו ישירות ומתאים לכללים הכלליים של ה"יד מלאכי" בנושא זה. – ראה ב"הגהות וציונים", אות ז.

3.3
יש שאינם גורסים כלל את הביטוי "אמר אביי אמר רב". - ב"הגהות וציונים", שם.

4.
בעיה דומה אבל הפוכה יש באותו עמוד בסוגייתנו:

לא בטוטפת מאי טוטפת? - אמר רב יוסף: חומרתא דקטיפתא. אמר ליה אביי: תהוי כקמיע מומחה ותשתרי! אלא אמר רב יהודה משמיה דאביי: אפוזיינו. תניא נמי הכי: יוצאה אשה בסבכה המוזהבת, ובטוטפת ובסרביטין הקבועין בה.

לא יתכן שרב יהודה אמר משמו של אביי שחי אחריו.

5.
ומיישבים ["מתיבתא", הערה יא]:

5.1
יש לגרוס להיפך: "אמר אביי משמיה דרב יהודה"

5.2
מדובר ברב יהודה אחר [ולא רב יהודה שהיה תלמידם של רב ושמואל] שחי אחרי אביי.

5.3
מדובר באביי הקדמון שחי לפני רב יהודה, אבל נראה, שאז צריך לומר שחי גם לפני רב ושמואל [ובתקופת "רבי"] שהרי נאמר כאן "משמיה" – ראה מה שכתבנו למעלה בסעיף הקודם.

5.4
וגם כאן נראה לומר: רב יהודה אמר את פירושו בלי ששמע את קושיית אביי ו"עורך הגמרא" הביא את הסברו כאן כדי לענות על קושיית הגמרא, והביטוי "משמיה דאביי" כוונתו: ["ליישב את הקושי על אביי" – ביטוי של "עורך הגמרא"]!