|
דיוק וחידוש ברש"ימסכת שבת דף נד
עמוד ארש"י ד"ה אינו חיבור. דכתיב (דברים כב) צמר ופשתים יחדו לא אסרה התורה אלא חבור יפה המתקיים: מקור לימוד זה נמצא במסכת יבמות דף ה: שהגמרא לומדת שהלשון – יחדו – מופנה על מנת ללמדנו שצריך חיבור טוב, אף שמלשון שעטנז שהוא נוטריקון שוע טוו ונוז הרי שהוא חיבור חזק שנעשה בטוויה עצמה, אבל לאחר שהם חוטים מוכנים מצמר לחוד ופשתים לחוד הרי שבשביל לעבור עליהם באיסור כלאים הרי שצריך חיבור חזק וזה נלמד מהייתור של המילה יחדו, והלשון ברש"י ביבמות אינו חיבור בפחות משתי תכיפות להכי כתיב יחדיו עד שיחברם יחד יפה: (ובמוסף רש"י בגמרה שלנו מופיע בלשון עד שיחברם יפה יפה) וכאן רש"י כתב בלשון חיבור יפה המתקיים, ונראה שהלשון כאן הוא מפני שעסקינן גבי הלכות שבת ג"כ שחיבור הנעשה בתחיבה וקשירה ג"כ יש בו את העניין של מתקיים, וע"כ נקט רש"י בלשון זה , ושם ביבמות שעסקינן גבי הלכות טווית הציצית שהיא אחת מהמצוות שנאמר בהן התנאה לפני במצוות וזה ענין טלית נאה וע"כ שם כתב את הלשון של יחד יפה או יפה יפה. |