|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אהדר ליה כלילא דיילי - קיפוד מצוי
"אמר (הורדוס): מאן דריש מקרב אחיך תשים עליך מלך? רבנן, קם קטלינהו לכולהו רבנן, שבקיה לבבא בן בוטא למשקל עצה מניה. אהדר ליה כלילא דיילי, נקרינהו לעיניה" (בבא בתרא, ד ע"א).
פירוש: אָמַר הורדוס בליבו: מַאן דָּרֵישׁ [מי הוא זה שדורש] את הכתובים "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים יז, טו), ומפרש שצריך המלך להיות גם בן משפחה יהודית, ולא עבד משוחרר או גר? רַבָּנַן [חכמים] הם שדורשים כך, והם העומדים על כך שיהיה המלך ממשפחות ישראל. קָם קַטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ רַבָּנַן [עמד הרג את כל החכמים], שַׁבְקֵיהּ [הניח] בחיים רק את בָּבָא בֶּן בּוּטָא כדי לְמִשְׁקַל [ליטול] עֵצָה מִנֵּיהּ [ממנו]. אַהֲדַר לֵיהּ כְּלִילָא דְּיָילֵי [הקיף הורדוס את ראשו של בבא בן בוטא בעטרה של קיפוד], נַקְרִינְהוּ לְעֵינֵיהּ [וניקר את עיניו] על ידי כך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). שיטת רש"י
כאמור לעיל, מפרש רש"י בסוגייתנו: "אהדר ליה כלילא דיילי - האנקה מתרגמינן ילא והוא שרץ שקורין הרצו"ן ושערו קשה כמחטין ועשה לו עטרה מעורו סביבות עיניו". לעומת זאת בגמרא בשבת (שם) הוא מפרש: "דלא למציוה יאלי - שלא ינקוה עלוקה, שקורין שנשוא"ש" (sangsues בצרפתית היא עלוקה). במשנה (שם) מתייחס רש"י לעלוקות בשם "שרצים": "קופר - שרץ הוא שנימיו חדין כמחט, וקורין לו הריצו"ן, וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יניקוה שרצים". בערוך (ערך יילי) נכתב: "ובלעז סנגיסוק"א ובלשון ישמעאל עלקא". את הסתירה בדברי רש"י ניתן, אולי, ליישב אם נניח ש"יילי" ו"יאלי" הם מינים שונים. הסבר זה בעייתי משום שרש"י מזהה בין "יילי" ו"ילא" המוזכר בתרגום אונקלוס. הרב משה לאנדא מציע ב"מרפא לשון" (שבת נד ע"ב) שיש לשם יילי שתי משמעויות. שיטת תוס'
תוס' מציע ש"יילי" הוא קיפוד וכך קיימת זהות בין שני המינים המופיעים בסוגיות בשבת ובבא בתרא. הצעה זו לא מובנת לי משתי סיבות. א. קשה להניח שקיפודים יונקים חלב מפרות. ב. מדוע המירה הגמרא את השם קופר (קופד) המופיע במשנה בשם "יאלי" אם הכוונה למין זהה. שיטת הרמב"ם
על האופן בו מזהה הרמב"ם את ה"יאלי" נוכל ללמוד מנימוקו במשנה בשבת (פ"ה מ"ד) לצורך ב"עור הקופר": "ועור הקופר – עור של שרץ מלא קוצים קושרין אותו על שדי הפרה כדי שלא יינקו אותה הנחשים כשתישן בלילה וכשבאין לינק מכין אותם הקוצים שבעור ובורחים מהם". על פי גירסה זו נועד עור הקיפוד למנוע מנחשים את יניקת החלב. מההקבלה לדברי הגמרא "דעבדי לה כי היכי דלא למציוה יאלי" נוכל להסיק שלדעת הרמב"ם "יאלי" הוא נחש או בעל חיים בעל מאפייני נחשים העלול לינוק מהפרה. הרב קאהוט מעלה כאפשרות שמקור זיהוי "יאלי" כנחשים הוא בגירסה אחרת ברש"י. גירסה זו עמדה לפני הרד"ק (ערך "והאנקה והכח") ולכן כתב: "... ופירשו רבינו שלמה בבר"א". הרב קאהוט בערוך השלם (ערך "יילי") מעלה סברה שבבר"א היא מילה צרפתית Viper = Viverra שמשמעותה צפע. לטענתו אכן נחשים אוהבים חלב ולא קיפודים. כנראה שנפלה כאן טעות דפוס וצ"ל Vipera משום ש - Viverra הוא יונק טורף ממשפחת הגחניים. אם אכן קיימת כאן טעות דפוס לא ברור הקשר לבבר"א ולכן סביר יותר שהכוונה למכרסם הנקרא בונה (Biber). שיטת הירושלמי
בסוגיה המקבילה בירושלמי (שבת, פ"ה דף ז טור ג /ה"ד) אנו מוצאים: "ולא פרה בעור הקופד שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא תינק את בנה". על פי הירושלמי מניחים את עור הקיפוד כדי למנוע מהעגל את האפשרות לינוק מאימו על מנת לשמור את החלב לצורך האדם. ייתכן ויש לגרוס בסוגייתנו במקום "יאלי" מונח אחר המקביל לעגל ובכך להתאים את דברי הבבלי לירושלמי. הרב ד"ר ד"ר לודוויג לוויזון אכן הציע לשנות את הגירסה בשבת באופן שתתאים לפועל יאל שפירושו החל ולדעתו כך נקרא עגל צעיר. הרב קאהוט דוחה את הצעה זו ומעדיף לגרוס "עול" כלומר צעיר של אחת הבהמות היונק. דעות נוספות:
במוסף הערוך (ערך "יילי") נאמר: "פירוש בל"י (לשון יווני) מין תולעים מרבים רגלים ובעלי שיער". התאור מתאים לזחלים של פרפרים ממשפחת הטוואיתיים.
(1) אין ספק שלדעת הערוך מדובר בשמות נרדפים שהרי הוא מצטט את שתי הסוגיות בערך משותף ("יילי"). רשימת מקורות:מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 81-82).
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
.jpg)