הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "הלכה כרב באיסורים" - בביאור פסוקים
שבת נו ע"א
גופא,
רב אמר: קיבל דוד לשון הרע, דכתיב +שמואל ב' ט+ ויאמר לו המלך איפוא הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל (בלא) +מסורת הש"ס: [בלו]+ דבר, וכתיב: וישלח המלך ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל (מלא) +מסורת הש"ס: [מלו]+ דבר, מכדי חזייה דשקרא הוא, כי הדר אלשין עילויה מאי טעמא קיבלה מיניה? דכתיב +שמואל ב' טז+ ויאמר המלך (אל ציבא איה) +מסורת הש"ס: [ואיה]+ בן אדוניך ויאמר ציבא אל המלך הנה (הוא) יושב בירושלים וגו'. ומנא לן דקיבל מיניה - דכתיב +שמואל ב' טז+ ויאמר המלך הנה לך כל אשר למפיבשת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חן (בעיני) +מסורת הש"ס: [בעיניך אדוני]+ המלך.
ושמואל אמר: לא קיבל דוד לשון הרע, דברים הניכרים חזא ביה; דכתיב +שמואל ב' יט+ ומפיבשת בן שאול ירד (לפני) +מסורת הש"ס: [לקראת]+ המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס וגו' וכתיב ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבשת ויאמר אדני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח
1.
מחלוקת בסוגייתנו בין רב לשמואל אם דוד המלך קיבל לשון הרע. להלכה נפסק כאן כשמואל שמותר לקבל לשון הרע ב"דברים הניכרים".
2.
רמב"ם הלכות דעות פרק ז הלכה ג:
אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד ב כולם, ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר, שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, ועוד אמרו חכמים שלשה לשון הרע הורגת: ג האומרו, והמקבלו, וזה שאומר עליו, ד והמקבלו יותר מן האומרו.
3.
הגהות מיימוניות הלכות דעות פרק ז הלכה ג:
[ד] ואם רואה דברים ניכרים רשאי להאמין ולקבל כדאמר פרק במה בהמה מדוד ע"ש ע"כ:
4.
ונשאלת השאלה: הרי "הלכה כרב באיסורים" [ואיסור לשון הרע בודאי שייך לתחום של "איסורים"] ומדוע נפסק בסוגייתנו כשמואל! ראה במתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד שמה.
5.
ויש מיישבים, שבדברי רב לא נאמר כאן הנימוק כפי שנאמר בדברי שמואל [כנראה הכוונה היא, שאת הנימוק אמר "עורך הגמרא" כדי לפסוק כשמואל].
6.
ואולי יש לומר: שהמחלוקת כאו איננה בגדר של "אליבא דנפשייהו", כלומר, המחלוקת בסוגייתנו איננה מבוססת על סברות עצמאיות-אישיות של רב ושמואל. מחלוקתם היא בביאור הפסוקים ויתכן שבזה לא נקבע הכלל ש"הלכה כרב באיסורים".
