הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "ופליגא ד..."

שבת נו ע"א

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר יאשיהו חטא - אינו אלא טועה, שנאמר +מלכים ב' כב+ ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו אלא מה אני מקיים +מלכים ב' כג+ וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו' - שכל דין שדן מבן שמנה עד שמנה עשרה החזירן להן. שמא תאמר: נטל מזה ונתן לזה - תלמוד לומר בכל מאדו - שנתן להם משלו. ופליגא דרב, דאמר רב: אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו, ואחד בדורנו. ומנו - אבא אבוה דרבי ירמיה בר אבא, ואמרי לה: אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא. דאמר מר: רבי אבא ואחא אחי הוו. אמר רב יוסף: ועוד אחד בדורנו. ומנו - עוקבן בר נחמיה ריש גלותא, והיינו נתן דצוציתא. אמר רב יוסף: הוה יתיבנא בפירקא, והוה קא מנמנם, וחזאי בחילמא דקא פשט ידיה וקבליה. הדרן עלך במה בהמה.. 

1.
רבי שמואל בשם רבי יוחנן סובר שיאשיהו לא חטא כלל ולא שייך לומר שחטא וחזר בתשובה, ובזה הוא חולק על "רב" שסובר שיאשיהו נחשב כ"בעל תשובה".

2.
הרב קאפח ["כתבים", כרך ב, עמוד 564] סובר, ששיטת הרמב"ם היא, שיש להכריע בש"ס כאותה שיטה שמובאת אחרי הביטוי "ופליגא ד...", ולכן בסוגייתנו יש לפסוק כ"רב", והוא מוכיח שבאמת לא פוסקים כמו הדין שמוזכר בדברי שמואל בר נחמני, וההלכה היא, שאין ראוי לדון אלא מבן שמונה עשרה ומעלה [ולא כמובא בדברי שמואל בסוגייתנו].

3.
בהסבר ראשון, הרב קאפח מעיר, שבאמת לא שייך לומר "הלכה" בעניינים אלה של אגדה. אבל על זה קשה:

3.1
הרי מסקנה שבעלי תשובה הם "גדולים" יכולים להשפיע מאד בדברי הלכה – כגון, מי קודם להיות שליח ציבור בימים נוראים.

3.2
מבחינת הביטוי "ופליגא ד...". הרי לפי הרב קאפח – בשיטת הרמב"ם – נראה לומר, שהש"ס נקט את הביטוי "ופליגא ד..." בכל הש"ס כדי ללמדנו כמי הלכה, ומדוע "עורך הגמרא" נקט בסוגייתנו - בדברי אגדה - את אותו ביטוי אם אין לו קשר להלכה !

4.
ואולי יש לומר: הביטוי "ופליגא ד..." בא לומר שהאמורא שמוזכר ראשון בסוגיה חולק על האמורא שמוזכר אחרי "ופליגא ד..." למרות שהלכה צריכה להיות כאמורא שמוזכר אחרי "ופליגא ד..." כיון שהוא קדם לאמורא שמוזכר ראשון או בגלל שהוא "גדול" ממנו [וזה גם מסביר מדוע "הלכה" - בסוגיה הלכתית - כאמורא שמוזכר שני. במילים אחרות, הגמרא מלמדת אותנו שלאמורא הראשון יש "רשות" לחלוק על האמורא השני – יהיה מי שיהיה. [ויתכן שכך גם בדברי תנאים]