סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "מתיב רב.. תיובתא... תיובתא""

שבת נ ע"ב - נא ע"א


אמר רב הונא: האי סליקוסתא, דצה שלפה והדר דצה - שריא, ואי לאו - אסיר. אמר שמואל: האי סכינא דביני אורבי, דצה שלפה והדר דצה - שרי, ואי לאו - אסיר.
מר זוטרא ואיתימא רב אשי אמר: בגורדיתא דקני שפיר דמי.
אמר ליה רב מרדכי לרבא,
מתיב רב קטינא תיובתא: הטומן לפת וצנונות תחת הגפן, אם היה מקצת עליו מגולים - אינו חושש
לא משום כלאים, ולא משום שביעית, ולא משום מעשר, וניטלין בשבת! -
תיובתא


1.
רב מרדכי אומר לרבא שרב קטינא מקשה [="מתיב"] "תיובתא", ואחרי הקושיה מסיימת הגמרא בביטוי "תיובתא" - נגד רב הונא ושמואל [ראה בפרשנים].

2.
ולכן כך מסכם הרא"ש שיש "תיובתא" על שמואל ועל רב הונא ולכן הדין לא כמותם:

3.
רא"ש מסכת שבת פרק ד סימן יא:

יא אמר רב הונא האי סליקוסתא דצה ושלפה והדר דצה שרי ואי לא אסיר פירוש סליקוסתא אגודה של בשמים כמו חבצלת השרון וכיוצא בה שנותנין אותה בארץ לחה כדי שלא תתייבש. וקסבר רב הונא אם נעצה מע"ש ושלפה והדר נעצה כדי שתהא מקומה מרווח וכשיטלנה בשבת לא תתקלקל הגומא מותר לטלטלה בשבת ואם לאו אסור. ולית הלכתא כוותיה.
וכן הא דאמר שמואל האי סכינא דביני אורבי דצה ושלפה והדר דצה שרי ואי לא אסיר. ואמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי בגודרייתא דקני שפיר דמי א"ל רב מרדכי לרבא מתיב רב קטינא תיובתא הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצתן מגולין אינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשר ולא משום כלאים וניטלין בשבת וסלקא לה בתיובתא אלמא לא צריך למישלף ומיהדר אלא לגלויי מקצתן וכן הלכתא:


אולם מבחינת ניסוח הקושיה קצת קשה, מדוע הגמרא מנסחת בקושייתו של רב קטינא: "מתיב רב קטינא תיובתא".

3.1
ביטוי זה מופיע רק עוד פעם אחת בש"ס:
מסכת בבא בתרא דף קמג עמוד א:

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, מתיב רב אויא תיובתא:

4.
בשתי הסוגיות מדובר ברב מרדכי:
בסוגייתנו רב מרדכי אמר לרבא שרב קטינא מקשה, ובמסכת בבא בתרא גם רב מרדכי הוא זה שאומר לרב אשי שרב אויא מקשה תיובתא.

יתכן שבשתי הסוגיות מדובר באותו רב מרדכי שכנראה חי בדור שבין רבא לרב אשי ולכן יכול היה "לדבר" עם שניהם.

5.
היו שני "רב מרדכי". אחד – בדור הרביעי – בתקופת אביי ורבא - ששאל את "רב יוסף" [אטלס עץ חיים, כרך ד, עמוד 256], והיה "רב מרדכי" - בדור השישי - תלמיד תלמידו של רבא ואמר לרב אשי...

6.
במסכת בבא בתרא דף קמג כתבנו על זה:

הגמרא אומרת שרב אשי משיב לרב מרדכי שראה את רב הונא בנו של רב אויא בחלומו, וזה היה רמז שישמע קושיה של רב אויא.
מה כוונת הסיפור הזה? מובא בשם הגר"א (בספר שדה אליהו, ברכות, עמ' תג) שאי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. כנראה כוונתו בכך שרב אשי דחה את הקושיה של רב אויא. זאת אומרת שבזה שחלם על רב אויא סימן שדברים שיאמר רב אויא יידחו.

לאור הנ"ל נראה אולי שה"תיובתא" דווקא לא מתקבלת, אבל לא משמע כך לאור הסיכום בסוגיה - "תיובתא",

6.1
ולכן נראה לומר: ה"תיובתא" הראשון נאמר בבית המדרש. כנראה שרב מרדכי היה מבין החכמים הנחשבים כ"עורך הגמרא", וה"תיובתא" השני הוא של "עורך הגמרא" הראשי – רב אשי

6.2
לפי הנ"ל ניתן אולי לומר, שזו המשמעות גם של כל מקום אחר בש"ס שנאמר בסוף סוגיה "תיובתא דר... תיובתא", שהכוונה היא – לפי רוב הפרשנים – שזו קושיה "סופית" ומכרעת.
לפי האמור לעיל בסעיף 6.1 ייתכן שמסקנה זו נובעת מכך שה"תיובתא" הראשון היא של חכמי בית המדרש, וה"תיובתא" השני הוא סיכום של "עורך הגמרא", ולכן זוהי קושיה כל כך מכרעת.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר