מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
ומבערב לקו בכורות
שבת פז ע"ב
ת"ש ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בי"ד שחטו פסחיהם ובט"ו יצאו וכו' ומבערב לקו בכורות וכו'.
ויל"ע מ"ט כ' בלשון זה ד"לקו" ולא כ' דמבערב מתו הבכורות דמשמע שרק קיבלו "מכה" הא לא רק "לקו" כ"א אף "מתו". וכדאשכחן בספ"ג דמכות (כג.) במשנה דכ' כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתן וכו', כשלקה ה"ה כאחיך וכו' ע"ש, והיינו שקיבלו "מלקות" ארבעים. וכן יעוי' בגמ' לקמן (צז.) דאמר ריש לקיש כל החושד בכשרים לוקה בגופו דכ' והם לא יאמינו לי וגו' ממאי דלקה דכ' ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך, ופירש"י דלקה בצרעת ע"ש. וא"כ מבואר דלקה היינו במכה ולא במיתה. וכ"ה בפ"ק דיומא (יט:) בשם ריב"ל ע"ש. וכן יעוי' בספ"י דעירובין במשנה ובזבחים (יט.) דכהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי וכו' ע"ש. וכן יעוי' בסנהדרין (קח:) דת"ר שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו, כלב ועורב וחם, כלב נקשר, עורב רק, חם לקה בעורו וכו' ע"ש וברש"י, והיינו שניזוקו בגופם ולא שמתו. וכן יעוי' ברש"י בפ' בשלח (יד', ו') בד"ה ואת עמו וגו' שכ' דמשכם בדברים, לקינו ונטלו ממוננו ושלחנום וכו' ע"ש. וכן יעוי' בברכות (נא.) תני חדא רק אחריו לוקה ותניא אידך לא רק אחריו לוקה וכו' ע"ש, והיינו שניזוק בגופו ולא שמת עי"ז ועוד אשכחן כן בש"ס לרוב. וא"כ צ"ע מ"ט כ' הכא דלקו ולא כ' דמתו.
ויל"פ דיעוי' בריש מס' שמחות דכ' ויהי בחצי הלילה וגו', א"ר יוחנן אע"פ שהכה אותם מכת מות בחצי הלילה, היתה נפשם מפרפרת בהם עד הבוקר וכו', כדי שיראו בניי בשונאיהם, ע"כ ע"ש. וא"כ זהו שכ' דלקו ולא שמתו, דהא מבערב לא מתו כלל כ"א "לקו" במכת מות אך המיתה היתה רק בבוקר, ואתי שפיר.
