סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "מאן תנא"; רבי מאיר ורבי שמעון

שבת מח ע"ב


בסורא מתנו לה להא שמעתא משמיה דרב חסדא, בפומבדיתא מתנו משמיה דרב כהנא, ואמרי לה משמיה דרבא: מאן תנא הא מלתא דאמור רבנן כל המחובר לו הרי הוא כמוהו?
אמר רב יהודה אמר רב: רבי מאיר היא, דתנן: בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה - מטמאין במגע ואין מטמאין באויר. דברי רבי מאיר, ורבי שמעון מטהר. בשלמא לרבי שמעון - קסבר: לאו ככירה דמו, אלא לרבי מאיר, אי ככירה דמו - אפילו באויר נמי ליטמו, אי לאו ככירה דמו - אפילו במגע נמי לא ליטמו! –
לעולם לאו ככירה דמו, ורבנן הוא דגזרו בהו.


1.
מדובר ברבא בר נתן או ברבא בר ירמיה שחיו בימי רב יהודה רב נחמן ורב כהנא. רב כהנא היה תלמידו של "רב" כמו רב יהודה. ולכן בסוגייתנו רב יהודה ענה לרב כהנא.

2.
אבל קצת קשה: הרי מהביטוי "משמיה דרב כהנא" או "משמיה דרבא" משמע שמדובר בדור אחד לפחות אחרי רב כהנא ורבא, אז כיצד רב יהודה ענה להם בשם רב? ולכן יש לומר ש"רב" קבע שהדברים מתאימים לשיטת רבי מאיר במשנה בלי קשר לסוגייתנו באופן ישיר [הדיון בסוגייתנו לא התנהל באותו בית מדרש].

3.
רמב"ם הלכות כלים פרק יז הלכה ה:

בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה אם נטמאת הכירה במגע נטמאו כולן ואם נטמאת באויר לא נטמאו לפי שאינן חיבור לה אלא מדברי סופרים, ולפיכך עשו לה היכר כדי שלא ישרפו על מגען תרומה וקדשים, וכן כל שאנו אומרין בעניין זה שהוא מתטמא במגע ואינו מתטמא באויר אינו חיבור אלא מדבריהם ועשו לו היכר זה כדי שלא ישרפו עליו קדשים אלא תולין.

הרמב"ם פוסק כרבי מאיר שחלקי הכירה נקראים מחוברים.

4.
כסף משנה הלכות כלים פרק יז הלכה ה:

[ה] בית הפך וכו' גם זה שם וכרבי מאיר ואף על גב דרבי שמעון פליג עליה פסק כר"מ משום דבפרק במה טומנין (שבת דף מ"ח ע"ב) אמרינן מאן תנא כל המחובר לו הרי הוא כמוהו ר"מ דתנן בית הפך ובית התבלין וכו' ועוד דר"מ מחמיר. ומ"ש לפי שאינם חיבור לה אלא מדברי סופרים וכו'. בפרק במה טומנין כ"כ רבינו שמשון וצריך עיון:

ה"כסף משנה" שואל מדוע הרמב"ם פוסק כרבי מאיר ולא כרבי שמעון.

4.1
וקשה, הרי הכלל הוא שבמחלוקת בין רבי שמעון ורבי מאיר אין הכרעה:
מסכת עירובין דף מו עמוד ב:
 


... איבעיא להו: רבי מאיר ורבי שמעון מאי? - תיקו.

5.
וראה חולין דף קכז, שם בסוגיה הרמב"ם פוסק בשתי המחלוקות כרבי מאיר.

כסף משנה הלכות שאר אבות הטומאה פרק ב הלכה ה :

האבר והבשר המדולדלין וכו'. משנה פרק העור והרוטב (דף קנ"ז). ומ"ש נשחטה הבהמה וכו'. שם במשנה פלוגתא דר"מ ור"ש ופסק כרבי מאיר: וכתב הר"י קורקוס ז"ל שטעמו משום דבפרק מי שהוציאוהו (דף מ"ו ע"ב) אמרינן ר"מ ור"ש הלכה כדברי מי וסלקא בתיקו הילכך נקמינן כדברי המחמיר כמו שכתוב בהלכות עולם
ועוד דהתם בעי רבה בהמה בחייה מהו שתעשה יד לאבר והיינו אליבא דרבי מאיר גם בפרק בהמה המקשה מוכיח שהלכה כר"מ:
כתב הר"י קורקוס כבר נתבאר דבשר הפורש מן החי אין בו טומאת נבילות ומה שהזכיר רבינו בשר מדולדל משום סיפא דקאמר דהוי כשאר אוכלים אפילו בעודה במקומה מחוברים הזכירו והוא הנזכר במשנה עכ"ל. ומ"ש ואינם מטמאים כנבילה וכו'. שם בגמרא. ומ"ש אבל אם מתה הבהמה וכו'. שם במשנה פלוגתא דר"מ ור"ש ופסק כרבי מאיר וכדבסמוך.

ומ"ש ומה בין אבר מן החי וכו'. שם ברייתא. ומ"ש וזה וזה שוין לשיעור. כלומר דמטמאין בכל שהן ושצריך שיהיה בהם בשר וגידים ועצמות ויהיה עליו בשר כדי להעלות ארוכה נוסחא אחרת מצאתי בדברי רבינו שכתוב בה וזה וזה אין לו שיעור היא נוסחא נכונה:

ה"כסף משנה" מסביר: הגמרא [במסכת עירובין דף מו] קובעת שבמחלוקת בין רבי שמעון לרבי מאיר אין כלל קבוע כמי ההלכה, ומסיימת זאת ב"תיקו", ולכן בכל מחלוקת ביניהם יש לפסוק "לחומרא". ובסוגייתנו – כרבי מאיר.

וזוהי באמת ההכרעה הנוספת של ה"כסף משנה" בסוגייתנו – שבת דף מח.

6.
אותו עיקרון מובא גם ב"הליכות עולם":
הליכות עולם שער חמישי פרק א אות א :

... ואיבעיא להו רבי מאיר ורבי שמעון מאי תיקו. הילכך הלכה כדברי המחמיר בשניהם:

7.
ולהלן דיון נרחב -
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקפ:

רבי מאיר ור"ש. אע"ג דבגמ' דילן בפרק מי שהוציאוהו דף מ"ו ב' היא בעיא דלא איפשיטא וכתבו בעלי הכללים דהלכה כדברי המחמיר בשל תורה מ"מ מצאתי בירושלמי דשביעית פ"ח דף ל"ח ב' וכן בפ"ג דתרומות דף מ"ב א' דנקטו בפשיטות דר"מ ור"ש הלכה כר"ש יע"ש
ולפי הכלל המסור בידינו ממרן ז"ל בכ"מ פ"ח מהלכות תרומות הלכה ט"ו ובכמה רבוואתא דבעיא דלא איפשיטא בגמרין ואיפשיטא בירושלמי הוי פשיטותא הבאתי דבריהם באות הבי"ת ע"ש נראה לפק"ד דאף בזה אית לן למפסק כר"ש וכפשיטותא דירושלמי

בניגוד לדברי ה"הליכות עולם" וה"כסף משנה" פוסק ה"יד מלאכי" כרבי שמעון, מפני שכך נפסק בגמרא הירושלמית.

7.1
המשך דבריו:

... דהא ליתא כמדובר אחר זמן שכתבתי כן מצאתי במבוא הש"ס לר"ש הנגיד שכתב דר"מ ור"ש הלכה כר"ש וכ"כ עוד בפשיטות הראב"ד פכ"ד מהלכות טומאת מת והרל"ם בפי"ב מהלכות שחיטה לדעת הרמב"ם וע"ע עוד שם פ"י מהלכות מעשה הקרבנות ובספר יראים דף י"ד ע"א ולדידי חזי לי דהירושלמי שהבאתי היא שעמדה להם לכתוב כן בפשיטות וששתי כעל כל הון שכיונתי לדעת גדולים.

הוא מביא עוד ראשונים שמסבירים שכעיקרון - הלכה כרבי שמעון במחלוקתו עם רבי מאיר. וחשוב לציין שאומרים זאת אף בדעת הרמב"ם.

7.2
המשך דבריו:

ומצאתי עוד למוהר"י חאגיז שבהקדמתו לפירוש המשניות כתב דאפשר דגמרא דידן נמי הכי סברא ממאי דאמרו בפ"ק דעירובין מפני מה לא קבעו הלכה כר"מ מפני שלא עמדו חביריו על סוף דעתו וכו' והך טעמא שייכא נמי אף כנגד ר"ש והא דסלקא בתיקו אשכחן כמה בעיות דסלקן בתיקו ומיפשטן במקום אחר וקרוב לזה כתב חוות יאיר סוף סי' צ"ד ולא נהירא דהא קי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו ואשכחן נמי דרובא דסתמי דמתניתין ר"מ נינהו ואם כדבריהם לא הוה לן לפסוק כר"מ בשום מילתא מכח מה שאמרו בפ"ק דעירובין מפני מה לא קבעו וכו' ובסתמא הוה להו למנקט אין הלכה כר"מ משום דשמותי הוא אלא וודאי האמת הוא דדוקא לגבי ר' יהודה ור' יוסי הוא דאין הלכה כר"מ אבל לגבי תנאי אחריני אפשר שיהיה הלכה כמותו ואפשר שלא יהיה ולגבי ר"ש איבעיא לן וסלקא בתיקו ולא מיפשטא כלל מההיא דפ"ק דעירובין לפק"ד דהתם הכוונה היא דכיון דגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של ר"מ כמותו מפני מה לא קבעו שיהיה הלכה כמותו בכל מקום נגד כל בני דורו וא"כ לא נוליד מזה שאין הלכה כמותו נגד שום אחד מהתנאים כאשר הולידו הרבנים הנ"ל אלא דבשאר תנאים חוץ מר' יהודה ור' יוסי לפעמים יהיה הלכה כמותו ולפעמים לא וכדחזינן דבכמה דינים פסקינן כר"מ ועוד דאם איתא דבעיין מפשט מההיא דמפני מה לא קבעו וכו' לא הוה שתיק מיניה תלמודא כיון דכבר ידע לה להאי מילתא שנאמרה בפ"ק דההיא מסכתא גופה וצא ולמד ממ"ש הר"ן בפרק השולח דף תקע"ו ב' ולי נראה דבעיין מהתם לא מפשט וכו' ואם איתא דהוה מפשט מההיא ברייתא הוה להו בגמרא לאתויי הכא ע"כ וכן מצאתי להריטב"א ז"ל בחידושי בתרא כ"י דאף דאיהו גופיה כתב באותה מסכתא דמצינו בכמה דוכתי דלא מפשטא בעיא בדוכתה ומפשטא בדוכתא אחרינא מ"מ בפרק מי שמת כתב וז"ל

ואחרים תירצו דאע"ג דהכא לא איפשיטא מהתם תפשוט דעמד אינו חוזר וגם זה דוחק דתיהוי בהאי מכילתא גופה ולא פשטינן מיניה בעיין ע"כ וכ"ש הכא שהפשיטות נשנה פ"ק דעירובין דהוה מייתי לה תלמודא אם איתא דמפשטא בהכי ואפשר שהתוספות דע"ז דף ס"ח א' ד"ה תיקו מודו נמי דהיכא דהפשיטותא נשנה קודם הבעיא אם איתא דהויא פשיטותא הוה ליה לתלמודא להביאה וכן נראה דעת ה"ע דמההיא דפ"ק לא איפשיטא בעיין דפרק מי שהוציאוהו שהרי בריש שער ה' הביא ההיא דפ"ק דעירובין ואמר והטעם שאין הלכה כר"מ אמרו בפ"ק דעירובין גלוי וידוע וכו' ושם באותו פרק באותו מקום הביא הבעיא דמי שהוציאוהו דסלקא בתיקו וכתב הילכך הלכה כדברי המחמיר בשניהם ע"כ אלמא דלדידיה נמי לא שייך למפשט בעיין מהתם וראיתי עוד לבעל חוות יאיר שם שכתב ומדברי הרא"ש קרוב לספ"ב דע"ז נראה ג"כ דגרס הלכה כר"ש ע"כ ולדידי זה א"א דגירסא זו לא ראינו ולא שמענו ותמהני איך יצא זה מלפניו דהא הרא"ש גופיה בפרק מי שהוציאוהו הביא הבעיא וסיים בה תיקו יע"ש הן אמת דדברי הרא"ש דע"ז תמוהים שכתב שם בפ"ב סי' ל"ד דר"ש פליג אדר"מ והלכתא כוותיה כדאמרינן בעירובין פרק מי שהוציאוהו והוא פלא דנמצא שסותר דברי עצמו
והנלע"ד בזה דכוונתו הרצויה היא דהלכתא כר"ש משום דמיקל ושרי נותן טעם לפגם וכדאמרינן בעירובין פי' דסלקא הבעיא בתיקו וקי"ל דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכמ"ש מוהריק"א והיבין שמועה ע"ש ולא ידעתי איך התי"ט בספר פלפלא חריפתא שם הניח דבר זה בתימה.

איברא שמצאתי למרן בכ"מ [בכסף משנה] פרק כ"ד מהלכות טומאת מת ורפ"ב מהלכות טומאת צרעת
וכן בפ"ב מהלכות שאר אבות הטומאות הלכה ה' בשם הר"י קורקוס

כאן הוא מסתמך על ה"כסף משנה" בסוגייה במסכת חולין.

7.3
המשך דבריו:

ובפ"ב מהלכות טומאת אוכלים הלכה ו' שכתב דבעיא דפרק מי שהוציאוהו לא נפשטה ונקט כדברי המחמיר ומדלא הזכיר פשיטות הירושלמי במקומות הנזכרים גם לא בכלליו עלה בדעתי לומר דאישתמיט מיניה דמר אך אחר החיפוש מצאתי אליו ז"ל בפ"ה מהלכות שמיטה ויובל הלכה ד' שכתב ז"ל ואף ע"ג דבירושלמי משמע דהלכה כר"ש דשרי לא סמך עליו רבינו משום דירושלמי לטעמיה שסובר דר"מ ור"ש הלכה כר"ש אבל גמרא דידן בפרק מי שהוציאוהו מסיק לה בתיקו ע"כ

ה"כסף משנה" עצמו כבר עונה, שאין הלכה כירושלמי אלא כבבלי, שבמחלוקת בין רבי שמעון לרבי מאיר יש לפסוק לחומרא.

7.4
המשך דבריו:

ומאחר שכן אני בעניי לא ידענא אמאי שבקיה לשיטתיה דפ"ה דתרומות דפשיטותא דירושלמי הויא פשיטותא ובפרט דאיהו גופיה בפ"ב מהלכות מתנות עניים שבק כללא דיחיד ורבים דאלים טובא כידוע משום דבירושלמי מפרש מילתיה דר"ש הבאתי דבריו באות הבי"ת וכ"ש הכא דבש"ס דילן הדבר בספק ובירושלמי פשיטא ליה דהוה ליה לאסוקי כפשיטותא דירושלמי וכעת הדבר צריך תלמוד גדול:

כאן חשוב לציין, [בסוגייתנו] ה"כסף משנה" מביא נימוק נוסף לפסיקת הרמב"ם כרבי מאיר: רבה בגמרא [בדף קכח] העלה "בעיה", שמבוססת על שיטת רבי מאיר, ומוכח מכאן ש"סתמא דגמרא" ["רבה"?] פוסקת כרבי מאיר ["סוגיא כוותיה"].
ונשאלת השאלה מדוע ה"כסף משנה" לא הסתפק בתרוצו הראשון? אולי בגלל הדעה שהובאה ב"יד מלאכי".

וכך צריך לומר גם בסוגייתנו - במסכת שבת דף מח.

8.
ונראה לומר דבר נוסף: בסוגייתנו הגמרא דנה בדברי רבי מאיר ולכן הלכה כמותו על פי הכלל "מדשקיל וטרי אליביה" – הלכה כמותו. גם השימוש בביטוי "מאן תנא" יתכן שמשמע, שכך היא דעתו של "עורך הגמרא".
 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר