סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "לימא כתנאי"; "הלכה כרשב"ג"

שבת מז ע"א-ע"ב


לוי בר שמואל אשכחינהו לרבי אבא ולרב הונא בר חייא דהוו קיימי אפיתחא דבי רב הונא, אמר להו: מהו להחזיר מטה של טרסיים בשבת? אמרו ליה: שפיר דמי. אתא לקמיה דרב יהודה, אמר: הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: המחזיר מטה של טרסיים בשבת - חייב חטאת.
מיתיבי: המחזיר קנה מנורה בשבת - חייב חטאת, קנה סיידין - לא יחזיר, ואם החזיר - פטור אבל אסור. רבי סימאי אומר: קרן עגולה - חייב, קרן פשוטה - פטור! –
אינהו דאמור כי האי תנא - דתניא: מלבנות המטה, וכרעות המטה, ולווחים של סקיבס - לא יחזיר, ואם החזיר - פטור
אבל אסור. ולא יתקע, ואם תקע - חייב חטאת.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם היה רפוי - מותר.
בי רב חמא הוה מטה גללניתא, הוה מהדרי לה ביומא טבא. אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא: מאי דעתיך, בנין מן הצד הוא, נהי דאיסורא דאורייתא - ליכא, איסורא דרבנן מיהא איכא! –

אמר ליה: אנא כרבן שמעון בן גמליאל סבירא לי, דאמר: אם היה רפוי - מותר.


בפשטות מבנה הסוגיה הוא:
1. שני אמוראים אמרו לרב הונא שמותר לבנות בכלים באופן לא קבוע.
2. רב יהודה בשם רב ושמואל אמר לרב הונא, שבמקרה כזה אפילו חייב חטאת [בניגוד גמור לדינו של רב הונא שמותר. דן בזה התוס']
3. הגמרא מקשה מברייתא. בברייתא משמע שהמחזיר קנה מנורה בשבת אם מחזיר על ידי תקיעה בחוזקה חייב חטאת מפני שזהו גמר מלאכה. וזה כדברי רב ושמואל וקשה על רב הונא שאמר שהמחזיר את המיטה בצורה רפויה שאסור מדרבנן.
4 עונה הגמרא, שרבי אבא ורב הונא סוברים כרשב"ג בברייתא אחרת. בברייתא זו יש מחלוקת תנאים ורב הונא סובר כרשב"ג.

5. בשלב האחרון הגמרא אמרת שרבא סובר כרשב"ג

לפי כל הנ"ל יוצא שהלכה כרשב"ג מפני שרבא פסק כמותו, ורבא היה "בתראי" לעומת כל שאר האמוראים מהדורות הקודמים.

ויש לשאול: מדוע הגמרא לא שאלה על מחלוקת האמוראים "לימא כתנאי" ביחס למחלוקת התנאים בברייתא האחרונה.
ויש לומר, שהיא העדיפה להקשות מהברייתא הראשונה.

ונראה לי בכלל, שניתן ללמוד מכאן, שקושיה מסוג "לימא כתנאי" תקפה רק כששני תנאים חלוקים באותה משנה/ברייתא, ולא כאשר הם חלוקים בברייתות שונות. והסיבה לכך היא, שכאשר יש מחלוקת תנאים במשנה/ברייתא הרי ש"רבי" [וכן "עורך הברייתא"] קובע שיש כאן מחלוקת תנאים, ואילו כשיש מחלוקת תנאים במשניות/ברייתות שונות יתכן שהמחלקות נוצרה בתקופות/מקומות שונים והלכה רק כאחד מהם, ולא שייך להקשות על האמוראים "לימא כתנאי" [דורש עדיין בדיקה].

רמב"ם הלכות שבת פרק כב הלכה כו:

אין גודלין את שער הראש ואין פוקסין אותו מפני שנראה כבונה, ואין מחזירין מנורה של חליות ולא כסא המפוצל ולא שולחן המפוצל וכיוצא בהן מפני שנראה כבונה, ואם החזיר פטור שאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, ואם היה רפוי מותר להחזירו, ואין מתקנין חליות של שדרה של קטן זו בצד זו מפני שנראה כבונה.

מגיד משנה הלכות שבת פרק כב הלכה כו:

ואין מחזירין וכו'. סוף פ' כירה (ד' מ"ז:) מפורש בגמרא ובהלכות וכרשב"ג דאמר אם היה רפוי מותר:

וראה ב"מתיבתא", הערה ד-ח [וב"ילקוט ביאורים", עמוד רו-רז] על כמה אפשרויות מתי בדיוק מתיר רשב"ג ומתי אף הוא אוסר מטעם גזירה [שנראה כבונה].

כפי שאמרתי לעיל רבא פסק כרשב"ג, ולכאורה גם ללא רבא הלכה צריכה להיות כרשב"ג, מפני שנקבע כלל ש"הלכה כרשב"ג במשנתנו". בפשטות יש לומר, שדווקא במשנה כך היא ההכרעה, אבל בברייתא אין הכרח שהלכה כרשב"ג, ובסוגייתנו כן הלכה כרשב"ג בגלל הכרעת רבא.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר