הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "דכולי עלמא"

שבת מג ע"ב - מד ע"א

איתמר, מת המוטל בחמה, רב יהודה אמר שמואל: הופכו ממטה למטה.
רב חנינא בר שלמיא משמיה דרב אמר: מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו.
היכא דאיכא ככר או תינוק - כולי עלמא לא פליגי דשרי, כי פליגי - דלית ליה.
מר סבר: טלטול מן הצד - שמיה טלטול,
ומר סבר: לא שמיה טלטול.
לימא כתנאי: אין מצילין את המת מפני הדליקה. אמר רבי יהודה בן לקיש: שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה. היכי דמי? אי דאיכא ככר או תינוק - מאי טעמא דתנא קמא? אי דליכא - מאי טעמא דרבי יהודה בן לקיש?
אלא לאו בטלטול מן הצד פליגי: דמר סבר: טלטול מן הצד - שמיה טלטול. ומר סבר לא שמיה טלטול. –
לא, דכולי עלמא - טלטול מן הצד שמיה טלטול, והיינו טעמא דרבי יהודה בן לקיש: דמתוך שאדם בהול על מתו,
אי לא שרית ליה - אתי לכבויי.
אמר רבי יהודה בן שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה בן לקיש במת.

1.
בפשטות משמע שיש מחלוקת בין שמואל לרב לגבי טלטול מת ומסקנת הגמרא שאם מניחים על המת ככר או תינוק ניתן לטלטלו. ואם אין לו ככר או תינוק, לפי רב אינו יכול לטלטלו אלא רק אם צריך להצילו מפני השריפה מפני שטלטול מן הצד "שמיה טלטול".

2.
רמב"ם הלכות שבת פרק כו הלכה כא:

כ מת המוטל בחמה מניח עליו ככר או תינוק ל ומטלטלו,
וכן אם נפלה דליקה בחצר שיש בה מת מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו,
ואם אין שם ככר ולא תינוק מצילין אותו מן הדליקה מכל מקום שמא יבא לכבות מ מפני שהוא בהול על מתו שלא ישרף,
ולא התירו לטלטל בככר או תינוק נ אלא למת בלבד מפני שאדם בהול על מתו.

3.
מגיד משנה הלכות שבת פרק כו הלכה כא:

[כא] מת המוטל בחמה וכו'. פ' כירה (שבת דף מ"ג:) אתמר מת המוטל בחמה א"ר יהודה אמר שמואל הופכו ממטה למטה רב אמר מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו. היכא דאיכא ככר או תינוק כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי דליכא וקי"ל כרב באיסורי. עוד שם אין מצילין את המת מפני הדליקה אריב"ל שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה.
ואסיקנא בדליכא ככר או תינוק פליגי והלכה כריב"ל [הכונה לרבי יהודה בן לקיש] ואפי' לרב מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי. ומבואר בהלכות:
ולא התירו וכו'. מימרא פ' נוטל (דף קמ"ב:) במסקנא ולא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד:

לענייננו חשוב לשים לב, שהרמב"ם מכריע כרב ומסביר ה"מגיד משנה" שהרמב"ם מכריע כרב על פי הכלל שבענייני איסורים הלכה כרב נגד שמואל [הלכה כרב באיסורי].

4.
כמו כן מסקנת הסוגיה, שטלטול מהצד נקרא טלטול ולכן הוא אסור. הביטוי בגמרא "דכולי עלמא..." משמעו שכך הלכה [לפחות כאשר ניתן היה לומר שכולי עלמא חושבים אחרת] כך משמע במפורש בתוס':

5.
תוספות מסכת שבת דף מג עמוד ב

דכ"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול - נראה לר"י דכן הלכה מדלא קאמר דכ"ע לא שמיה טלטול וכגון דליכא ככר ותינוק ואין לו אלא מטה אחת וטעם דרבי יהודה בן לקיש מתוך שאדם בהול כו' אלא משום דהלכתא דשמיה טלטול נקט הכי
וקשה לר"י דבריש כל הכלים (לקמן שבת קכג.) פסיק רב נחמן כר' אלעזר בן תדאי דקסבר לא שמיה טלטול וע"ק דרב אדרב דהכא סבר שמיה טלטול ובסוף פ' תולין (שם קמא.) אמרי בי רב טלטול מן הצד לא שמיה טלטול ובדוכתא אחריתי פריך מדרב אאמרי בי רב ובפרק השואל (ב"מ קב:) ובפרק בית כור (ב"ב קה:) מצריך מילתיה דרב ודאמרי בי רב ועוד אמאי אסר