גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתל"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף לח ע"ב - לט ע"א
בטעם ההיתר בבישול בחמה, והמסתעף להלכה
בענין מלאכת בישול בשבת, למדנו מחלוקת במשנה (לח ע"ב): "ולא יפקיענה בסודרין (כלומר, אסור לשבור ביצה על סודר שהוחם בחמה כדי שתצלה מחומו של סודר), ור' יוסי מתיר", ועל כך מבואר בגמרא (לט ע"א): "אמר רב נחמן, בחמה - דכוליה עלמא לא פליגי דשרי ["דאין דרך בישולו בכך". רש"י] בתולדות האור ["כגון אם הוחם הסודר הזה באור מתחילה"] - כוליה עלמא לא פליגי דאסיר ["דהוי בישול"], כי פליגי בתולדות החמה ["שהוחם הסודר בחמה"], מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור ["דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו"], ומר סבר לא גזרינן". נמצא, שבישול בחמה מותר לכתחילה ואין שום איסור בדבר. ולמה באמת אין בכך שום איסור?
הנה הבאנו דברי רש"י בטעם הדבר: "דאין דרך בישולו בכך". ובפשיטות, היינו, שהבישול בחמה אינו דרך בישול, והריהו כבישול כלאחר יד, ומותר כדרך שמצינו בשאר מלאכות בשבת שמותרות מן התורה כשנעשות כלאחר יד. אכן, כבר תמה בזה ה'אגלי טל' (מלאכת אופה סקמ"ד), הלא הכלל הוא לענין מלאכת שבת, שמלאכות הנעשות שלא כדרכן אסורות לכל הפחות מדרבנן, ואילו כאן מבואר שמותר לכתחילה; עוד הקשה ממה שמצינו לענין קרבן פסח שנתבשל בחמי טבריה [לדעת אלו הסוברים שהוא תולדה דחמה], שאין לוקים עליו משום (שמות יב, ט) "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים", כי אינו נחשב כמבושל, ולפי האמור שיסוד הדבר הוא משום ד'אין דרך בישול בכך', הלא אין זה כי אם מצד העושה האותו, אולם, מצד המאכל שנתבשל - אין בכך שום חסרון וגריעותא, ומדוע אין הבשר נחשב כבשר המבושל במים.
ומכח תמיהות אלו כתב ה'אגלי טל' ביסוד הדבר (ראה גם בדבריו בפתיחה אות ג): "דהנה מלאכה כלאחר יד יש בשני אופנים, יש שהמלאכה עצמה בלתי נפעלת כראוי, והיא שינוי באיכות הנפעל וכו', ויש מלאכה כלאחר יד שהוא שינוי באיכות הפועל לבד ולא באיכות הנפעל, כגון הכותב בשמאלו, אף שהנפעל דהיינו הכתב נעשה כראוי, להיות שאימן את ידיו וכתב אותיות מיושרים כמו אם היה כתב בימינו".
ובזה מבואר יפה, וכלשונו: "מעתה המבשל בחמה, כיון דיש שבח עצים בפת ותבשיל (כלומר, העצים שמהם מדליקים האש שעליה מבשלים התבשיל, הם הם הגורמים שבח בתבשיל עצמו, וניכר טעמו וכוחו בפועל ממש), וכשבישל באש יש שבח אש בהתבשיל, והוא שינה לבשל בחמה ששבח חמה בהתבשיל, הרי יש שינוי בהבישול הנעשה... ועל כן המבשל בחמה, כיון שיש שינוי בנפעל מותר לכתחלה". נמצא, שישנו הבדל מהותי בין תבשיל שנתבשל באור לתבשיל שנתבשל בחמה, וגם מצד התבשיל נחשב כבישול שלא כדרך, ובכגון זה מותר לכתחילה במלאכות שבת, ולכן לכו"ע מותר לבשל בחמה עצמה, וכמו כן לענין קרבן פסח אין הבשר נחשב כמבושל - וגם מצד המתבשל.
טעם נוסף יש בהיתר בישול בחמה, כי כל מלאכות שבת נלמדות מהמלאכות שנעשו במשכן, ורק בישול באור דומה למה שעשו במשכן, וכלשון ה'קרית ספר' (על הרמב"ם הל' שבת פ"ט): "דבישול לא הוי אלא באור ותולדותיו, דהכי נמי הוה בסממני המשכן... וכן המבשל בחמי טבריה לא מחייב מדאורייתא, דאין בישול מדאורייתא אלא האור ותולדותיו כדאמרי...", וכן כתב ה'חתם סופר' ('תורת משה' ר"פ ויקהל): "והנה בשבת, המבשל בחמה ותולדות חמה פטור, והטעם מפני שלא היה כן במשכן כי אם בשול סממנים באור ושמן רוקח בתולדת אור... (וכדאיתא ברמב"ן שמות ל, כה) אבל בחמה לא בשלו במשכן, דלפני מלך בשר ודם אין עושים כן, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה לא כל שכן".
לאור טעם זה יתכן, שבעצם מצד התבשיל המתבשל לא יהא הבדל במלאכת שבת בין בישול בחמה לבישול באור, והגם שבמציאות יש הבדל ביניהם, אכן שינוי זה אינו נחשב שינוי מהותי במלאכת מבשל בשבת, ושני סוגי בישול הללו ראוים להחשב כבישול כלפי שבת, אלא, שמצד מעשה המבשל משתנה הדבר, כי מאחר שצורת פעולה זו לא היתה במשכן, לא נחשב הדבר כמלאכה בשבת.
והמסתעף מזה להלכה, הוא במה שכתב ה'פרי מגדים' (או"ח סי' שיח מש"ז סק"ו): "נסתפקתי, בישל בחמי טבריא ותולדות חמה, אם מבשל אחרי כן בחמי אור, אם חייב. ויראה דפטור הוא, דכבר נתפעל בבישולו, ואפשר מותר לגמרי". וכה כתב גם ה'מנחת חינוך' (מצוה ז אות ה): "ואני מסופק בשבת דפסקינן אין בישול אחר בישול... אם בישלו בחמי טבריה ואחרי כן בישלו באור, אם חייב, מי נימא דמכל מקום נתבשל, אך היא גזירת הכתוב דאינו חייב על תולדות חמה, אבל מ"מ לענין זה הוי ליה נתבשל, דבישול אחר אינו נחשב כלל ופטור, או כיון דלא הוי מבשל לענין שבת, אם כן לא הוי בישול, וחייב אח"כ בין בשבת בין בבשר בחלב... שוב האיר השי"ת את עיני, וראיתי בפרמ"ג או"ח סי' שי"ח במשבצות סק"ו נסתפק בזה לענין שבת, אם בישלו בחמי טבריה ואח"ז בישלו באור אם חייב, ודעתו נוטה שפטור ומותר לגמרי...".
ולפי האמור הספק מבואר היטב, כי לפי דברי ה'קרית ספר', ההיתר של בישול בחמה הוא רק באופן מעשה הבישול, כי לא חייבה התורה אלא בישול באש ותולדותיה, כי כן היה במשכן, ואילו התוצאה של בישול בחמה נחשבת מצד דיני התורה כמו התוצאה של בישול בחמה, אם כן גם בזה נאמר הכלל ש'אין בישול אחר בישול', כי סוף סוף התבשיל כבר מבושל, ואין בישולו באש מוסיף על מה שכבר נתבשל בחמה. אבל לפי דברי ה'אגלי טל', גם התוצאה של הבישול שונה היא בבישול בחמה ממה שמתבשל על ידי אש, ואם יבשלו שוב באור, יתוסף בתבשיל מעלת הבישול שעל ידי האור, ומן הראוי שיתחייב על בישול זה, ואין הדבר דומה לסתם 'בישול אחר בישול', שאין הוספה בבישול השני על בישול הראשון, ולכן אין חיוב על הבישול השני, ומשא"כ בזה (ראה עוד 'חוט השני' ח"ב פכ"ט הערה ו).
