הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמוראים: רבה, רב יוסף ורבי יצחק
שבת מג ע"א-ע"ב
משנה. אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן, ואם נתנוה מבעוד יום - מותר. ואין ניאותין ממנו, לפי שאינו מן המוכן.
גמרא. אמר רב חסדא: אף על פי שאמרו אין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה - אבל כופה עליה כלי שלא תשבר. אמר רבה: מאי טעמיה דרב חסדא - קסבר: תרנגולת עשויה להטיל ביצתה באשפה, ואינה עשויה להטיל ביצתה במקום מדרון, והצלה מצויה - התירו, והצלה שאינה מצויה - לא התירו.
איתיביה אביי: והצלה שאינה מצויה לא התירו? והתניא: נשברה לו חבית של טבל בראש גגו - מביא כלי ומניח תחתיה! - בגולפי חדתי, דשכיחי דפקעי. –
איתיביה: נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות! - ניצוצות נמי שכיחי.
איתיביה: כופין קערה על הנר שלא יאחז בקורה! - בבתי גחיני, דשכיח בהו דליקה. - וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל ובארוכות המטה! - בכשורי חדתי, דעבידי דפקעי. - נותנין כלי תחת הדלף בשבת! - בבתי חדתי דשכיחי דדלפי.
רב יוסף אמר: היינו טעמא דרב חסדא - משום דקא מבטל כלי מהיכנו.
איתיביה אביי: חבית של טבל שנשברה מביא כלי אחר ומניח תחתיה! - אמר ליה: ...
אמר רבי יצחק: כשם שאין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה - כך אין כופין עליה כלי בשביל שלא תשבר. קסבר: אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת. מיתיבי כל הני תיובתא, ושני: בצריך למקומו. - תא שמע: ....
אמר ליה רב עוקבא ממישן לרב אשי: תינח בימות החמה -
דאיכא דבש, בימות הגשמים דליכא דבש - מאי איכא למימר?
לא נצרכא אלא לאותן שתי חלות. והא מוקצות נינהו! - דחשיב עלייהו. - הא לא חשיב עלייהו מאי - אסור? אי הכי, הא דתני ובלבד שלא יתכוין לצוד לפלוג ולתני בדידה, במה דברים אמורים - כשחישב עליהן אבל לא חישב עליהן - אסור! הא קמשמע לן: אף על פי שחישב עליהן - ובלבד שלא יתכוין לצוד. מני? אי רבי שמעון - לית ליה מוקצה, אי רבי יהודה - כי לא מתכוין מאי הוי? הא דבר שאין מתכוין אסור! - לעולם רבי יהודה, מאי ובלבד שלא יתכוין לצוד - שלא יעשנה כמצודה, דלישבוק להו רווחא כי היכי דלא ליתצדו ממילא. רב אשי אמר: מי קתני בימות החמה ובימות הגשמים? בחמה ...
בסוגייתנו יש מחלוקת בין רב חסדא לרב יצחק, וכמו כן יש מחלוקת בין רבה לרב יוסף בהסבר דברי רב חסדא. נחלקו הדעות לגבי פסק ההלכה.
2.
יש פוסקים כרב יוסף בדברי רב חסדא. זאת אומרת, שבמחלוקת בין רב חסדא לרב יצחק נפסק כרב חסדא, ובמחלוקת בהסבר דברי רב חסדא נפסק כרב יוסף.
3.
מדוע נפסק כרב חסדא?
4.
ויותר קשה, מדוע נפסק כרב יוסף? הרי הכלל הוא שהלכה כרבה נגד רב יוסף.
לשאלה האחרונה ניתן להשיב שתי תשובות:
4.1
הכלל שהלכה כרבה נגד רב יוסף [וכנראה שנכון גם לגבי הרבה כללי פסיקה בין שני חכמים מסויימים] תקף רק כאשר הם נחלקים בסברת עצמם ["אליבא דנפשייהו"] ולא כשהם דנים/מסבירים שיטות של אחרים.
4.2
יש גירסא [ב"הגהות מיימוניות" על הרמב"ם] שמדובר ב"רבא" ולא ברבה. לפי זה נראה הגיוני שהלכה כרב יוסף נגד תלמידו – רבא.
4.3
המשך לנאמר לעיל: רב אשי ששיבץ את רב יוסף אחרי "רבא" [למרות שרב יוסף – כאמור- חי לפני רבא] מגלה בזה את דעתו שהוא – רב אשי "עורך הגמרא" – פוסק כרב יוסף.
5.
ומדוע הלכה כרב חסדא? מפני שכנראה היה "חשוב" יותר מהאמורא רבי יצחק. היה "רבי יצחק" – אביו של רב נחמן.
6.
רמב"ם הלכות שבת פרק כה הלכה כג:
אסור לבטל כלי מהיכנו מפני שהוא כסותר,
כיצד לא יתן כלי תחת הנר בשבת לקבל את השמן הנוטף, שהשמן שבנר אסור לטלטלו וכשיפול לכלי יאסר טלטול הכלי שהיה מותר וכן כל כיוצא בזה,
לפיכך אין נותנין כלי תחת ח התרנגולת לקבל ביצתה, אבל כופה הוא הכלי עליה,
וכן כופה הכלי על ט כל דבר שאסור לטלטלו שהרי לא בטלו שאם יחפוץ יטלנו. +/השגת הראב"ד/ [אבל כופה הוא הכלי עליה] וכן כופין את הכלי על כל דבר שאסור לטלטלו שהרי לא בטלו שאם יחפוץ יטלנו. א"א בירושלמי (ביצה פ"ה ה"א) ובלבד שלא יגע בביצה.+
7.
הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק כה הלכה כג:
[ח] כרב יוסף דאמר טעמא דרב חסדא פי' הא דאמר אין נותנין כלי תחת תרנגולת וכו' אבל כופה עליה את הכלי משום דאסור לבטל כלי מהיכנו ודלא כרבא דאמר טעמא דר"ח הצלה מצויה התירו וכו' ע"ש, ע"כ:
[ט] ודלא כרבי יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל וכן כל הני דלא כוותיה והוא מעמיד בענין אחר דלא קשיא ליה ע"ש בכירה:
כדברי ה"הגהות מיימוניות" כך מסכם ב"שוטנשטיין" את המחלוקות בסוגיה.
8.
בכל אופן נראה להוסיף:
מי שחולק על הרמב"ם [מובא בפרשנים] פוסק דווקא כרבי יצחק, ונראה, שהוא פוסק כך בגלל שרב אשי מיישב את הקושיות עליו.
9.
רב נחמן (בר יעקב) היה חברם של רב חסדא ורב הונא – וכנראה שזהותו של "רבי יצחק" תלויה בשני ההסברים להלן.
10.
"מנחת יהודה" טוען שדברי רב חסדא נאמרו על דברי רבי יצחק. זאת אומרת, שהם לא ממש חלוקים [ראה בפרשנים על אפשרות זו]. הסבר זה יכול להתאים לגירסה בגמרא "אמר רבי יצחק" – שלא בא לחלוק.
10.1
ומי שסובר, שרבי יצחק חולק על רב חסדא גורס "רבי יצחק אמר" – בא לחלוק [ראה ב"הגהות וציונים"]. כמו כן מובן לפי מי שפוסק דווקא כרבי יצחק, כי הרי לפי ההסבר של ה"מנחת יהודה" דברי רבי יצחק היו צריכים להופיע בגמרא לפני דברי רב חסדא, אלא כנראה שרב אשי שיבץ את דברי רבי יצחק אחרי דברי רב חסדא כדי לומר, שהוא - רב אשי "עורך הגמרא" - קובע שכמותו הוא מכריע.
