סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

להשהות או לְשַׁהוֹת / הרב יעקב לויפר

פורסם בעיתון המודיע

שבת לו ע"ב


בתחילת פרק כירה (דף לו:) שנינו "כירה שהסיקוה בקש ובגבבא - נותנים עליה תבשיל. בגפת ובעצים - לא יתן עד שיגרוף, או עד שיתן את האפר". והסתפקו בגמרא "האי 'לא יתן' – לא יחזיר הוא, אבל לשהות משהין".

כיצד מנקדים את הצמד 'לשהות משהין'? הצורה 'משהין' נראית בניין הפעיל: מַשְׁהִין, גם בלשון המדוברת (ובעיקר: הכתובה) כיום אנו רגילים להשתמש בבנין זה. אבל אם כן היה מתבקש "אבל לְהַשְׁהוֹת משהין", ולא 'לשהות' שהוא בנין קל (פָּעַל).

הנקדנים של מהדורת שוטנשטיין היו ערים לבעיה זו, ולכן ניקדו 'אבל לַשְׁהוֹת משהין' בהניחם שיש כאן בנין הפעיל בהבלעת הה"א, דוגמת "לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ" (במדבר ה, כב) ששיעורם 'להצבות, להנפיל' והה"א נבלעה, כמו שכותבים רש"י ומפרשים נוספים שם. אפשר לחזק את הנחתם של נקדני שוטנשטיין בכך שמצינו ברש"י (בדף לח.) כמה פעמים את הפועל 'השהה', בבנין הפעיל. וכן 'להשהות' (לז. ד"ה ולבית הלל).

אבל בדף לח. אנו מוצאים בגמרא "איבעיא להו עבר ושהה מאי", כאן אי אפשר לומר שנבלעה ה"א ההפעיל (היא לא נבלעת בו"ו החיבור אף פעם), ובנין קל ודאי אינו מתקבל כאן, שהרי לא מדובר כאן שהוא שהה בעצמו אלא שהשהה קדירה על גבי הכירה. הכרח הוא שהכוונה כאן לבנין פיעל, ויש לקרוא 'עבר וְשִׁהָה', ואכן בתוספות הרא"ש שם כתוב בכתיב מלא 'עבר ושיהה', וכן ברמב"ם (הלכות שבת ג, ט). וכך מצאנו גם ברש"י (לח. ד"ה דאתי לאיערומי) הכותב "ואתי לשהויי מזיד", וכן כמה פעמים במדרש 'שכל טוב' לרבי מנחם ב"ר שלמה (שמות טז); 'לְשַׁהוּיֵי' הוא צורת המקור של בנין פיעל [ולא כמו שיש הקוראים בטעות 'לִשְׁהוּיֵי' וכדומה, כאילו מדובר כאן בבנין קל].

לפי זה מסתבר שיש לקרוא בתחילת הפרק "אבל לְשַׁהוֹת מְשַׁהִין" – שתיהן בבנין פיעל, כמו במשנה האחרונה של מסכת עירובין "שרץ שנמצא במקדש, כהן מוציאו בהמיינו, שלא לְשַׁהוֹת את הטומאה".

ספק דומה יש בתחילת פרק 'בהמה המקשה' שבמסכת חולין (פרק ד), כיצד לקרוא: "בהמה הַמַּקְשָׁה לילד" בבנין הפעיל, כמו "וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ" (בראשית לה, יז), או שמא יש לקרוא 'בהמה הַמְקַשָּׁה' בבנין פיעל, דוגמת "וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ" שבאותו ענין (שם פסוק טז)?

ואכן, גם כאן – כנגד המורגל בפינו – מנקד כ"י קאופמן 'הַמְקַשָּׁה', וכן מוכיח לשון המשנה (נדה ד, ד; סנהדרין פז:) "קִשְּׁתָה שלשה ימים" שהוא בבנין פיעל, ולא 'הקשתה' בבנין הפעיל [ויש דפוסים שניקדו שם בטעות 'קָשְׁתָה', ואינו נכון]. וכן יש להוכיח ממקומות רבים בגמרא (עיין למשל יבמות פג.).



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר