הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: איכא דאמרי; ופליגא ד...

שבת מב ע"ב

גמרא. איבעיא להו: רבי יהודה ארישא קאי, ולקולא, או דילמא, אסיפא קאי ולחומרא? - תא שמע: דתניא, רבי יהודה אומר: לכל אילפסין הוא נותן, לכל הקדירות רותחות הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.
סבר רב יוסף למימר: מלח הרי הוא כתבלין, דבכלי ראשון - בשלה, ובכלי שני לא בשלה. אמר ליה אביי, תני רבי חייא: מלח אינה כתבלין, דבכלי שני נמי בשלה. ופליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן: צריכא מילחא בישולא כבשרא דתורא.
ואיכא דאמרי, סבר רב יוסף למימר: מלח הרי הוא כתבלין, דבכלי ראשון - בשלה, בכלי שני לא בשלה. אמר ליה אביי, תני רבי חייא: מלח אינה כתבלין, דבכלי ראשון נמי לא בשלה.
והיינו דאמר רב נחמן: צריכא מילחא בישולא כבישרא דתורא.

1.
רמב"ם הלכות שבת פרק כב הלכה ו:

מיחם שפינה ממנו מים חמין מותר ליתן לתוכו מים צונן כדי להפשירן, ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צונן או צונן ד לתוך החמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון מפני שהוא מחממן הרבה, וכן קדרה רותחת אף על פי שהורידה מעל האש לא יתן לתוכה תבלין אבל נותן לתוכה מלח ה שהמלח אינו מתבשל אלא על גבי אש גדולה, ואם צק התבשיל מקדרה לקערה אף על פי שהוא רותח בקערה מותר לו ליתן לתוך הקערה ו תבלין שכלי שני אינו מבשל.

הרמב"ם פוסק שמלח אינו מתבשל אלא על גבי אש גדולה. וזה מתאים לדעת רב נחמן בסוגייתנו.

2.
מגיד משנה הלכות שבת פרק כב הלכה ו:

וכן קדרה רותחת וכו'. משנה (דף מ"ב:) האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין אבל נותן לתוך הקערה ולתוך התמחוי. ואמרו שם בגמרא בלישנא בתרא דמלח אפי' בכלי ראשון לא בשלה...

משמע מדברי ה"מגיד משנה" שהרמב"ם פסק כ"לישנא בתרא" [="לשון אחרון"] שהובא בגמרא כ"איכא דאמרי...". באותה לשון בגמרא אביי "הביא" ברייתא שנאמר בה שמלח לא מתבשל אפילו בכלי ראשון.
בלשון הראשון הובאה הברייתא על ידי אביי שבה נאמר שמלח דווקא כן מתבשל - ואפילו בכלי שני.

3.
מעיר על כך הרב קאפח ["כתבים", ג, עמוד 562], בדרך כלל הרמב"ם פוסק כאותה דעה/לשון שמובא בגמרא אחרי הביטוי "ופליגא ד...", ולכן, אומר הרב קאפח, שגם אם נאמר שהרמב"ם מכריע בש"ס כמו לשון ראשון ולא כמו לשון אחרון [ה"איכא דאמרי"] הרי, שבסוגייתנו הרמב"ם פוסק כרב נחמן בגלל ששמו מוזכר אחרי הביטוי "ופליגא ד..." בלשון הראשון.

4.
נעיר כמה הערות:

4.1
אם רב אשי כתב את הביטוי "ופליגא ד..." על מנת לפסוק כרב נחמן הרי כנראה שבאמת הוא סובר שהלכה כלשון ראשון, כי ללא זה היה מספיק הלשון השני שברור ממנה שהלכה כרב נחמן ולא היה צריך רב אשי לשבץ את הביטוי "ופליגא ד..." בלשון הראשון.

4.2
כיצד אביי מביא ברייתא של רב חייא לידיעת רבו – רב יוסף, ממי אביי שמע את הברייתא אם לא מרבו?

5.
אלא ברור שביטוי של "אמר ... תני רבי חייא" משמעותו, שמדובר בברייתא לא ידועה, וכנראה שגם לא היה ברור לחכמים מהו תוכנה המדוייק [ובסוגייתנו מדובר על שני תכנים-דינים קוטביים], ולכן יש בסוגייתנו שתי אפשרויות לתוכן המדוייק של הברייתא.

6.
לאור הנ"ל נראה לומר: בלשון הראשון הגמרא אומרת שדין הברייתא שמביא אביי [לפני רבו – רב יוסף] סותר לדינו של רב נחמן. לכן נראה, שאביי, כשראה שהברייתא סותרת את דינו של רב נחמן בדק את הברייתא [המסורת שהיתה בידו] והחליט, שהברייתא כנראה אמרה בדיוק את הדין שאמר רב נחמן, ואביי עצמו הוא זה שאמר את ה"איכא דאמרי".

6.1
לפי הנ"ל כנראה שאביי עצמו אמר את ה"ופליגא ד..." כי הוא ידע שהלכה כרב נחמן.