הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "הלכה כדברי המכריע"; "סתם משנה"
שבת מ ע"א
והאי תנא הוא, דתניא, לא ישתטף אדם כל גופו, בין בחמין ובין בצונן - דברי רבי מאיר,
רבי שמעון מתיר,
רבי יהודה אומר: בחמין - אסור, בצונן - מותר.
אמר רב חסדא: מחלוקת בכלי, אבל בקרקע - דברי הכל מותר. - והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה, ואסרי להו רבנן! - אלא, אי איתמר הכי איתמר: מחלוקת - בקרקע, אבל בכלי - דברי הכל אסור. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה. אמר ליה רב יוסף: בפירוש שמיע לך, או מכללא שמיע לך? מאי כללא, דאמר רב תנחום אמר רבי יוחנן אמר רבי ינאי אמר (רב) +מסורת הש"ס: [רבי]+ כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע - הלכה כדברי המכריע, חוץ מקולי מטלניות, שאף על פי שרבי אליעזר מחמיר ורבי יהושע מיקל, ורבי עקיבא מכריע - אין הלכה כדברי המכריע. חדא: דרבי עקיבא תלמיד הוא, ועוד: הא.
הדר ביה רבי עקיבא לגביה דרבי יהושע. ואי מכללא מאי? דילמא, הני מילי - במתניתין, אבל בברייתא - לא. - אמר ליה: אנא בפירוש שמיע לי
הסבר מבנה הסוגיה [דיון בברייתא ללא קשר למשנתנו]:
והאי תנא הוא, דתניא,
לא ישתטף אדם כל גופו, בין בחמין ובין בצונן - דברי רבי מאיר,
רבי שמעון מתיר,
רבי יהודה אומר: בחמין - אסור, בצונן - מותר.
1.
דעת רבי מאיר: איסור שטיפת כל גופו גם בחמין וגם בצונן.
דעת רבי שמעון: מותר גם בחמין וגם בצונן.
דעת רבי יהודה: בחמין – אסור; בצונן – מותר.
2.
דעות רבי מאיר ורבי שמעון הן דעות "הפוכות" [קוטביות]: רבי שמעון מתיר לגמרי ורבי מאיר אוסר לגמרי.
ודעת רבי יהודה – דעה "ממוצעת" – אוסר בחמין – כדעת רבי מאיר, ומתיר בצונן – כדעת רבי שמעון.
כלומר, רבי יהודה מקבל "משהו" מרבי מאיר ו"משהו" מרבי שמעון. ולזה קוראת הגמרא בהמשך – "הלכה כדברי המכריע"
3.
המשך הגמרא:
אמר רב חסדא: מחלוקת בכלי, אבל בקרקע - דברי הכל מותר. - והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה, ואסרי להו רבנן! - אלא, אי איתמר הכי איתמר: מחלוקת - בקרקע, אבל בכלי - דברי הכל אסור. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה. אמר ליה רב יוסף: בפירוש שמיע לך, או מכללא שמיע לך? מאי כללא, דאמר רב תנחום אמר רבי יוחנן אמר רבי ינאי אמר (רב) +מסורת הש"ס: [רבי]+ כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע - הלכה כדברי המכריע, חוץ מקולי מטלניות, שאף על פי שרבי אליעזר מחמיר ורבי יהושע מיקל, ורבי עקיבא מכריע - אין הלכה כדברי המכריע. חדא: דרבי עקיבא תלמיד הוא, ועוד: הא
תלמוד בבלי מסכת שבת דף מ עמוד א
הדר ביה רבי עקיבא לגביה דרבי יהושע. ואי מכללא מאי? דילמא, הני מילי - במתניתין, אבל בברייתא - לא. - אמר ליה: אנא בפירוש שמיע לי.
מהי המשמעות של "דברי המכריע"?
4.
רש"י מסכת שבת דף מ עמוד א:
הדר ביה ר' עקיבא - כדאמרינן בפירקין דלעיל /שבת/ (כט, ב),
לשון מכריע - מכביד, מטה כף מאזנים ומכריע את שכנגדו, כגון הכא בחמין אסור,
השתא הוה ליה ר' שמעון דמתיר בחמין יחיד במקום שנים,
נמצא ר' יהודה מכביד את כף המשקולת,
שהרי ר' יהודה עם ר' מאיר שוים לאיסור,
ובצונן מותר - הוי ליה ר' מאיר בצונן יחיד במקום שנים,
נמצא ר' יהודה מכביד את כף המשקולת.
הני מילי - דאמר ר' יוחנן הלכה כדברי המכריע - במכריע במשנה, כי ההיא דמטלניות.
רש"י מסביר ש"מכריע" משמעותו יצירת "רוב", כלומר, לעניין דין חמין רבי יהודה מצטרף לדעת רבי מאיר והם שנים נגד "יחיד" – רבי שמעון, וכן לגבי צונן: רבי יהודה מצטרף לדעת רבי שמעון והם שנים ["רוב"] נגד רבי מאיר.
5.
נראה מדברי רש"י, שבהכרעת "רבים" נגד "יחיד" מה שקובע זוהי המסקנה, ללא התייחסות לנימוקים, שהרי אולי לרבי יהודה יש נימוק אחר [נימוק שלישי] שלישי שבגללו דעתו נראית "ממוצעת".
6.
תוספות מסכת שבת דף מ עמוד א :
דילמא ה"מ במתני' אבל בברייתא לא - אף על גב דלא קאמר במשנתינו הכא משמע דאין הלכה כמותו משום דסתם מתני' דלא כוותיה.
הלכה כדברי המכריע - הכרעה כגון קולי מטלניות שר"א ור"י הזכירו בפירוש בדבריהם מוכן ושאינו מוכן דהיינו תלאו במגוד והניחו אחורי הדלת שגילו בדבריהם שיש סברא לחלק ביניהם אלא שנראה להם דסוף סוף אין לחלק ביניהם
לכך הוי ר' עקיבא שמחלק ביניהם מכריע
וכן ר' יהודה הוי מכריע
דר' שמעון ור"מ הזכירו בדבריהם חמין וצונן
לגבי הברייתא בסוגייתנו תוס' לא מזכיר את עניין הרוב של שנים נגד "יחיד", כפי שרש"י מסביר.
משמע מדבריו שמשמעות "המכריע" היא, שדעת המכריע למעשה מביאה סברא ששתי הדעות לא מקבלות – שיש להבחין בין חמין לבין צונן.
6.1
המשך דברי תוס':
והכרעה שלישית דלא הויא הכרעה הוי כי ההיא דפ"ק דפסחים דף כא.) חבית של יין של תרומה שנטמאה ב"ש אומרים תשפך הכל וב"ה אומר תיעשה זילוף
אמר ר' ישמעאל בר' יוסי אני אכריע בשדה תשפך הכל ובבית תעשה זילוף
אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת משום דלא הזכירו ב"ש וב"ה בדבריהם בית ושדה ולא גילו שיש סברא לחלק בין בית לשדה חשיב לה הכרעה שלישית
תוס' מסביר שדעה שלישית לא נחשבת "מכריע" כאשר אותה דיעה מציגה סברא אחרת לגמרי שלא התייחסו אליה שתי הדעות הקודמות.
ולא כפירוש הקונטרס דפירש התם דטעמייהו דב"ש לא משום תקל' אלא מטעם אחר כמו משום ריחא אלא משום דלא הזכירו בדבריהם בית ושדה כדפי'
וה"ה דהוה מצי למימר ליה דאין הכרעת תלמיד הכרעה כדאמר הכא אלא רבותא אמרו דאפי' לא היה תלמיד אינה הכרעה
לפי מה שמובא בסוגייתנו שתלמיד לא יכול להכריע כנגד רבותיו הרי שסברא זו מתאימה לשיטת התוס', אבל לשיטת רש"י שדעת המכריע "רק" מצטרפת לאחד מרבותיו כדי ליצור רוב של שנים נגד "יחיד" יתכן שמועיל גם אם הוא תלמיד. ואולי להיפך: תלמיד אינו רשאי להצטרף לאחר כדי ליצור רוב נגד רבו [או כנגד אחד מרבותיו] אבל כאשר הוא "מפשר" בין רבותיו – כפי שמשמע בהסבר של תוס' – יתכן שגם תלמיד רשאי לעשות זאת.
והא דתנן בברכות דף מג:) ב"ש אומרים מברך על השמן ואח"כ מברך על ההדס וב"ה אומרים מברך על ההדס ואח"כ על השמן א"ר גמליאל אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו וא"ר יוחנן הלכה כדברי המכריע
פר"ת התם דהויא כהכרעה שבכל הש"ס
ולא נהירא דלא הויא הכרעה אלא כדפי' והתם אינו אלא מפרש טעמא דבית שמאי
ור"ח פי' אין הכרע' שלישית מכרעת היינו הכרע' דור שלישי כמו ר' ישמעאל בר' יוסי שהיה דור שלישי לב"ש וב"ה ולאו דוקא דור שלישי אלא ה"ה שני
ובכל מקום נקט הכרעה שלישית משום ברייתא דפסחים.
שיטת ר"ח מעניינת: הכרעת המכריע שייכת רק בין חכמים בני אותו דור - כבסוגייתנו: רבי יהודה; רבי שמעון ורבי מאיר.
ראה על הנ"ל עוד ב"מתיבתא", הערה א, וב"ילקוט ביאורים", בהרחבה, עמודים עו-עט.
כמו כן יש שם דיון בכך שהמחלוקת בסוגייתנו היא בברייתא ואילו בסוגייתנו מדובר גם ב"סתם משנה".
סיכום בקצרה את הנאמר, שם, ב"ילקוט ביאורים" בלי לציין את שמות החכמים:
1.
הכלל של הלכה כמכריע בברייתא גובר על הכלל של "הלכה כסתם משנה".
2.
ודווקא כשדעת המכריע היא בברייתא ולא במשנה, כי במשנה נשאר הכלל הלכה כסתם משנה – [ותלוי בסתם ואחר כך מחלוקת, ולהיפך]. אבל אם בברייתא יש רק מחלוקת ללא "מכריע" בוודאי שהלכה כסתם משנה.
3.
יש משנה בדף קמז עמוד א, שניתן לומר שיש בה מחלוקת בעניין משנתנו ולכן אין הלכה כסתם משנה.
4.
שיטת הריטב"א שרבה בר בר חנה סובר בדעת רבי יוחנן שאין כלל של הלכה כסתם משנה.
5.
משנתנו נאמרה לפני שגזרו גזירה על הרחיצה.
6.
הסברים שונים נקודתיים בסוגיה:
7.
יש כלל הלכה כדברי המכריע ויש כלל סותר אין הכרעה שלישית מכרעת.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד ב:
אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי המכריע.
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קטז עמוד א:
אמרו לו: אין הכרעה שלישית מכרעת
7.1
הלכה כדברי המכריע רק כשמכריע לגמרי כאחת הדעות.
7.2
אין הלכה כדעה שלישית [דור שלישי?] – מדובר בתלמיד נגד רבו [ויש לברר מה הקשר לכלל שהלכה כבתראי גם בתלמיד נגד רבו – בחייו?]
7.3
תלוי בגדלותו של המכריע
8.
כללי הפסיקה בין חכמים תקפים בין במשנה בין בברייתא אלא אם כן מופיע בכלל באופן מפורש "במשנתנו".
9.
השאלה בסוגייתנו היא אם הכרעה בברייתא גוברת על הכלל של הלכה כסתם משנה
תוספות מסכת שבת דף מ עמוד א:
דילמא ה"מ במתני' אבל בברייתא לא - אף על גב דלא קאמר במשנתינו הכא משמע דאין הלכה כמותו משום דסתם מתני' דלא כוותיה.
