סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

חוץ מן המליח ישן וקולייס האיספנין – קוליאס כל-ימי

 

"גמרא. איבעיא להו: גלגל מאי? אמר רב יוסף: גלגל חייב חטאת. אמר מר בריה דרבינא: אף אנן נמי תנינא: כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת, חוץ מן המליח ישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן וכו'" (שבת, לט ע"א).

פירוש: גמרא. אִיבַּעֲיָא לְהוּ [נשאלה להם לתלמידים שאלה זו]: עבר אדם על דברי המשנה וגִּלְגֵּל ביצה בסודר מַאי [מה דינו]? אָמַר רַב יוֹסֵף: גִּלְגֵּל חַיָּיב חַטָּאת, שהדבר נחשב למלאכת בישול שנעשתה בשבת, והאסורה מן התורה. אָמַר מָר בְּרֵיהּ [בנו] של רָבִינָא: אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא [אנחנו שנינו גם כן] מעין דברים אלה במשנה: כּל דבר מלוח שֶׁבָּא (נתבשל) כבר בְּחַמִּין מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּחַמִין אף בַּשַּׁבָּת, וְכל שֶׁעדיין לֹא בָּא בְּחַמִּין מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת מְדִיחִין (רוחצים) אוֹתוֹ בְּחַמִּין בַּשַּׁבָּת, אך אין שורים. חוּץ מִן הַמָּלִיחַ היָשָׁן או הדג קוֹלְיַיס הָאִיסְפַּנִין שֶׁהֲדָחָתָן בחמין זוֹ הִיא גְּמָר מְלַאכְתָּן, שאם מדיחן בחמין הרי זה כאילו בישלם בשבת, לפי שאינם צריכים לבישול נוסף. ומכאן נלמד לענייננו, שביצה שנתגלגלה, כיון שנעשתה בכך ראויה לאכילה הרי עובר בכך משום בישול. ומסכמים: אכן שְׁמַע מִינָּהּ [למד ממנה] שכן היא משמעות הדברים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: קוליאס כל-ימי     שם באנגלית: Atlantic Chub Mackerel      שם מדעי: Scomber colias      

שם נרדף במקורות: קולייס האיספנין           שמות בשפות אחרות: ערבית – מקריל (الماكريل)


הנושא המרכזי: לזיהוי קולייס האיספנין


תקציר: כפי שכבר כתבתי בעבר אני מוצא לנכון להדגיש פעם נוספת שאין בהצעות הזיהוי להלן משום חוות דעת של "הלכה למעשה" ובמיוחד בנושאים מעין זה שהזיהוי בהם מסופק מאד. מההלכות שנאמרו לגבי קוליאס האיספנין אנו לומדים שמדובר בדג בעל עור רך הראוי לאכילה כשהוא חי. הטיפול היחיד שיש לבצע בו לפני האכילה הוא הדחה שנועדה לסלק את עודף המלח המשמש לשימור. עור רך חשוף כמעט לחלוטין מקשקשים מאפיין מיני מקרל הנקראים גם קוליאס. חלקו השני של השם "איספנין" קשור לתפקידה המרכזי של ספרד בדיג המקרל או במסחר בו. הדמיון הרב במבנה, ההתנהגות והתפוצה של מיני מקרל שונים מצביע על האפשרות שכולם או חלקם נקראו בשם משותף קוליאס האיספנין. מאידך גיסא המדרש המתאר את הליכת משה ברקיע עד עלייתו לקב"ה כקוליאס שוללת את האפשרות לזהות את קוליאס האיספנין עם מיני דגים שאינם מהירי תנועה או נודדים למרחקים. בטקסונומיה המודרנית כולל השם מקרל כ – 50 מינים שמתוכם 21 מינים, השייכים לשלושה סוגים, מוגדרים מקרל ספרדי. כמין המייצג את קבוצת המקרלים בחרתי בקוליאס כל-ימי(1) (תמונה 1), למרות שעל פי הטקסונומיה המודרנית הוא איננו מקרל ספרדי (תמונה 2), בגלל תפוצתו הרבה בים התיכון ווהחופים האטלנטיים של אירופה ואפריקה.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
 

מאפייני הדג קוליאס האיספנין

מספרות חז"ל והמפרשים נוכל להסיק שקולייס האיספנין הוא דג שעל מנת להכשירו לאכילה די לצקת עליו מים חמים. "... חוץ מן המליח ישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן וכו'". בדומה לאמור בסוגייתנו אנו מוצאים גם במסכת ביצה (טז ע"ב): "תא שמע: תבשיל זה צלי, ואפילו כבוש, שלוק, ומבושל, וקולייס האספנין שנתן עליו חמין מערב יום טוב, תחלתו וסופו אין לו שיעור וכו'". מפרש שם רש"י: "קולייס האספנין - דג מליח הוא, ורך, ונאכל כמו שהוא חי, אלא שנותנין עליו חמין, וזה בשולו, כדתנן במסכת שבת: שהדחתו זו היא גמר מלאכתו". בדבריו בהמשך המסכת (קמה ע"ב) הוא מנמק מדוע יש צורך בהדחה זו הנראית לכאורה מיותרת שהרי הדג נאכל חי: "וקולייס האיספנין - שם דג שאוכלין אותו מחמת מלחו על ידי הדחה בחמין, והנך אפילו הדחה נמי לא, שזהו גמר מלאכתן והוי בשול". תפקיד ההדחה הוא רק לסלק את עודף המלח אך הדג עצמו איננו זקוק לבישול.

תכונה נוספת של הקוליאס מובאת בתוספתא (חולין, צוקרמאנדל, פ"ג הל' כ"ז): "אלו הן קשקשין שמלובש בהן וסנפירין ששט בהן. וכמה קשקשין יהו בו? אפילו אחד תחת לחיו ואחד תחת זנבו ואחד תחת סנפיר שלו ... יש לו עכשיו אבל עתיד להשירה בשעה שעולה מן הים כגון הקולייס והפולמוס כספתיאס אכנס ואנתיניס כשר וכו'".

על השלבים המוקדמים בהכנת הקולייס נוכל ללמוד מהרמב"ם בפיהמ"ש (מכשירין, פ"ו מ"ג). אומרת שם המשנה: "כל הדגים בחזקת טומאה. רבי יהודה אומר חתיכת אלתות ודג המצרי הבא בקופה וקוליס האספנין הרי אלו בחזקת טהרה וכו'". מפרש הרמב"ם: "וקוליס האספנן מין דג, עורו רך מאד ידוע אצלינו במערב בשם "אלשבוט". אומר ר' יהודה כי שלשת מיני דגים הללו בחזקת טהרה לפי שאינן מוכשרין, מפני שהמים מפסידין אותן, והן נשארין זמן רב לאחר שנצודין ואחר כך מתים, ואינן נעשין אוכל עד שמתיבשין, ואין מזלפין עליהן מים". מהסבר זה עולה שבשלב הראשון מייבשים את הדגים ללא תוספת מים ורק לקראת אכילתם יוצקים עליהם מים חמים.
 

מה משמעות השם קוליאס?

רמז נוסף לזיהוי קולייס האיספנין ניתן לקבל מהשם Kolias שביוונית הוא מתייחס למיני דגים טורפים הנפוצים בים הפתוח. שם זה התגלגל לשמה של משפחת הקולייסיים הכוללת מיני מאכל רבים וחשובים כמו הטונה, המקרל ובוניטו. משפחת הקולייסיים מתאפיינת בשני סנפירים גביים, וסדרה של סנפירונים קטנים מאחרי הסנפיר הגבי האחורי ועד סנפיר השת. סנפיר הזנב נוקשה ומפוצל בעל בסיס נוקשה ודק. ככלל יש למינים במשפחה זו מבנה הידרודינמי המסייע להם לשחות במהירות במרחבי האוקיינוסים. מאפיין זה של הקוליאס מאפשר להבין את כוונת המדרש (תנחומא, ורשא, כי תשא סימן ל"ב): "וירד ה' בענן ויתיצב, אשרי משה שנכנס למקום שאין מלאך ושרף יכול ליכנס, תרין אמורין חד אמר משה נגש אל הערפל היה משה מהלך ברקיע כקוליאס הזה עד שעלה אצל הקדוש ברוך הוא שנאמר ויתיצב עמו שם וכו'". השוואת הליכת משה ברקיע לדג הקוליאס עשויה להתפרש באחד משני מובנים. ייתכן והכוונה לתנועה מהירה אך סביר יותר שהדגש הוא על המרחק הרב שהיה על משה לעבור עד הגיעו לקב"ה(2). שני מאפיינים אלו קיימים בבני משפחת הקולייסים משום שהם שוחים מהר ונודדים למרחקים ארוכים. המינים במשפחת הקולייסים דומים מאד זה לזה ולכן האבחנה ביניהם דורשת מומחיות רבה. לאור זאת ניתן לשער שקוליאס האיספנין איננו שמו של מין ספציפי אלא שמם של כמה ממיני המקרל או מינים דומים. 
 

היכן היא איספניא?

חלקו השני של שם הדג "איספנין" עשוי להצביע על מוצאו ב"אספמיה". הר"ש (מכשירין, פ"ו מ"ג) פירש: "קוליס - שמו של דג. איספנין - על שם מקומו". את השם "אספמיה" אנו מוצאים בהקשר למסחר דגים בגמרא בעבודה זרה (לט ע"א): "אכריז רבי אבהו בקיסרי: קירבי דגים ועוברן ניקחין מכל אדם, חזקתן אינן באים אלא מפלוסא ואספמיא"(3). על פי רוב החוקרים הכוונה לספרד. רבי שלמה עדני מצטט ב"חכמת שלמה" (שבת, פכ"ב מ"ב) מצטט את דבריו של רבי מנחם די לונזנו שכתב: "... ולשון הר"מ דילונזאנו קולייס האספנין פי' קוליוס של הספרדים הנקרא איספניולית וקיליוס הוא דג ידוע בקושטאנדינא ומביאין מהם משם לארץ ישראל ולשאר ארצות ובימים הראשונים היתה קושטאנדינא של מלך איספניא ע"כ". מדבריו משתמע שמסלול המסחר של הדג עבר בקונסטנטינה וממנו לארץ ישראל ושאר הארצות.

בניגוד לדעתם סברו ג. אלון וז. ספראי(4) כי אספמיא היא אפמיה שבדרם טורקיה של ימינו. ז. ספראי דחה את דבריו של רבי מנחם די לונזנו משום שספרד לא שלטה במזרח. אין בעובדה זו כדי לדחות את הקשר בין הדג קולייס האיספנין ובין ספרד משום שייתכן והדג נשא את שם המקום ממנו יובא. לענ"ד ניתן לבסס את הקשר בין "אספניא" בין ספרד בעזרת דברי רבי אבהו בקיסרי שאמר שחזקתם של הדגים ש"אינן באים אלא מפלוסא ואספמיא". דברים אלו מצביעים על כך ש"פלוסא" ו"אספמיא" הם מרכזים חשובים ביותר למסחר דגים דבר שיש לבחון בהקבלה לידוע לנו על שדות הדיג העשירים בימינו. ככלל שלל הדיג באגן המזרחי של הים התיכון נמוך בהשוואה לאגן המערבי והאוקיינוס האטלנטי בגלל הירידה בריכוז חומרי ההזנה (נוטריאנטים) ככל שגדל המרחק ממיצר גיברלטר המזרים לים התיכון את מימי האוקיינוס העשירים במינרלים. מסיבה זו כבר מהעת העתיקה נהגו ספינות דיג מארצות מזרח הים התיכון להפליג מערבה על מנת להגדיל את שללן. יוצאת מן הכלל היתה הדלתא במצרים שהוזנה במינרלים שהובלו על ידי הנילוס ולכן היתה עשירה בדגים למרות מיקומה במזרח הים התיכון. בניית סכר אסואן ובעקבותיה חסימת זרימת הנילוס גרמה לירידה דרסטית בשלל הדייג באזור זה וסביבתו.

"פלוסא" היא כנראה העיר פילוסיון שבמצרים שהיתה עיר נמל ששכנה סמוך לזרוע של הנילוס בסמוך לדלתא ולכן אין זה מפתיע שייצאה דגים. ניתן להניח שמיקומה של "אספמיא" – ספרד - בקצהו המערבי של הים התיכון העשיר בדגה בתוספת חופיה האטלנטיים הפכו אותה ליצואנית דגים חשובה. בניגוד לספרד הרי שאפמיה בדרום טורקיה שוכנת באגן המזרחי של הים התיכון שמאז ומתמיד לא הצטיין באופן כללי בשלל דגים עשיר. ייתכן כמובן, כפי שנראה להלן, שמין ספציפי יהיה נפוץ דווקא באזור זה.
 

לזיהוי קוליאס האיספנין

בערוך (ערך "אספנין") אנו מוצאים שני זיהויים: "פירוש קוליס האספנין, דג שבמקומות האספניא, ושמו בלשון ערבי אל-שבוט ובלשון הקדש שיבוטא, ובלשון רבנן כופיא כדאמר מררתא דכופיא, ויש אומרים שהוא טונינא". על פי הזיהוי הראשון קוליאס האיספנין הוא הדג שיבוטא (על השיבוטא ראו במאמר "מוחא דשיבוטא") ושמותיו הנרדפים. הזיהוי השני הוא טונינ"א שם הכולל בתוכו כמה מינים של דגים הנכללים במשפחת הקוליסיים (Scombridae). גם בימינו השם טונה לא מוגדר היטב ועשוי להתייחס למינים שונים. לדעת לוויזון השם שיבוטא מתייחס למינים שונים ולאור זאת נוכל להציע שאין סתירה בין שני פירושי הערוך וגם השם שיבוטא עשוי להתייחס לאחד ממיני הטונינ"א. הזיהוי המקובל לשיבוטא הוא דג של מים מתוקים ממשפחת הקרפיוניים החי בנהרות הפרת והחידקל וברור שאין הוא קוליאס האיספנין(5).

בפירוש "תפארת ישראל" (יכין, שבת, פכ"ב מ"ב) אנו מוצאים: "וקוליס האיספנין - מאקרעל [איינע ארט טהון פישע], והוא דג שעורו דק, דבהדחה מועטת מתבשל". לוויזון מזהה את קוליאס האיספנין עם המקרל הספרדי(6). כתב ח. י. קאהוט (ערך "אספנין") הערה 5:

"ומין אחד של דג זה הנקרא בל"ר scomber והוא בלא"ש Makrele (Spanische Makrele, colias hispanus) הלך ונסע על יד חוף אי בריטניא וצרפת צפונית עד אספניא להטיל שם ביצותיו על פני המים ומרוב הביצות מראה פני המים כקצף. ומעתה נבין כינוי של דג זה שמתואר האספנין באשר חלף הלך לו על יד חוף אספמיא וגם מתואר כופיא פי' בל"פ קצף באשר חזותא דימא כמראה קצף מרוב ביצות המוטלות על פני המים כמו שאמרנו. וזה הפי' נ"ל יותר ראוי לקבלו מפירושו של הרב ההב' לעויזאן בתולדות החיות צד רנ"ג ע"ש".

באופן דומה זיהה גם י. פליקס אך צמצם את ההגדרה למין Scomber scober וכינה אותו בשם דג הסקומבר (קוליאס). מ. דור זיהה את קולייס האיספנין עם המין טונית אטלנטית ממשפחת הקולייסיים (Scombridae). דג זה חי בלהקות בגוף המים לאורך החופים והוא המין הנפוץ ביותר במשפחתו באוקיינוס האטלנטי (תמונות 3-4). עיקר תפוצת הטונית האטלנטית בים התיכון ובחופים המערביים של אירופה ואפריקה. הטונית נתפסת בכמויות גדולות בחודשי הקיץ ולכן היא חשובה מאד מבחינה מסחרית ובעיקר בתעשיית השימורים. נתוני תפוצתה מסבירים היטב את העובדה שהיא הייתה מוכרת היטב לקדמונים. הטונית איננה גדולה במיוחד (בניגוד לרבים מבני המשפחה) ואורכה נע בין 25 – 70 ס"מ. היא שחיינית מעולה וניזונה מדגי להקות ואף סרטנים, דיונונים ותמנונים. גוף הטונית נראה עירום משום שפרט לאזור החזה הוא מכוסה בקשקשים זעירים בלבד. ייתכן ומסיבה זו הסתפקו בעירוי מים חמים על מנת להכשירו למאכל. גם היום מהווים מיני הטונה והמקרל מקור חשוב להכנת מאכלי "סושי" הכוללים פיסות דג נא. תכונה נוספת המאפיינת מיני מקרל היא נשירת קשקשים במהלך החיים ועם הוצאתם מהמים כמתואר בתוספתא בחולין.

אם נקבל את זיהוי אספניא כעיר אפמיה בדרום טורקיה הרי שניתן אולי לצמצם את טווח מיני המקרל האפשרי למין Atlantic chub mackerel (Scomber colias) משום שמין זה נפוץ במיוחד בחלק המזרחי של הים התיכון. לדג שני מופעים הקשורים לעונת הרבייה. לפני הרבייה כאשר הדג מלא ביצים הוא נקרא ביוונית koliós ולעיתים קרובות הוא נארז במלח לצורך שימור. הדג משחרר את שומנו למלח דבר המאריך את אורך "חיי המדף" שלו. באיי הים האגאי מכינים את דג זה למאכל על ידי ביתורו לשתי פרוסות וייבושן במשך יום. הדגים נאכלים באותו ערב לאחר חריכה קלה. אולי לתהליך דומה רומז הרמב"ם בפיהמ"ש במכשירין (לעיל). 
  

     
תמונה 1.  קוליאס כל-ימי Scomber colias 
צילם: Etrusko25
  תמונה 2. מקרל ספרדי          צילום: NOAA
   

 

     
תמונה 3.  טונית אטלנטית 
מקור
  תמונה 4.  טונית אטלנטית - מפת התפוצה העולמית 
שירטט: M rickabaugh       

   
הרחבה

הצעות זיהוי נוספות

הרמב"ם בפיהמ"ש (מכשירין, שם) כתב: "וקוליס האספנן מין דג, עורו רך מאד ידוע אצלינו במערב בשם "אלשבוט". הרב קאפח בפיהמ"ש (שם) כתב על קוליאס האיספנין: "דג קטן מצוי בנהרות כל השנה, ראשו קטן וגופו רחב, וסנפיריו לכל אורך גופו מתחת לצוארו ועד זנבו, שמו באנגלית Sole, ובגרמנית schollen וידוע בארץ בשם "דג משה רבינו" ואינו מה שמדמים אותם שאין להם חכמים שהוא הנקרא באנגלית Spanish Mackerel ובלטינית Scomber Colias. ז. עמר הציע שה"שבוט" בפירוש הרמב"ם מתייחס לדג מקרל (קוליאס) משום שדג זה נקרא עד היום בספרדית japuta שם המזכיר בצלילו את השיבוטא.

להלכה מציע ה"חפץ חיים" בביאור הלכה (סי' שי"ח ס"ד ד"ה חוץ) להחמיר גם בדג ההרינג (תמונות 5-6) שמא הוא קוליס האיספנין:

"ובאמת קשה מאד להקל לענין דג מלוח שבמקומנו [שנקרא הערינ"ג] אחד דלפעמים הוא משל שנה שעברה ואולי הוא בכלל מליח הישן שנזכר במשנה ואפילו אם ידוע שהוא של שנה זו הלא ידוע שהוא דג שהיה נקרא בלשונם טונינא כמו שכתב בספר שלחן עצי שטים [עי"ש שכתב שזה היה בהעלם דעת הט"ז] וא"כ אף אם נפרש דעת הפרדס בטונינא להקל להדיחו אף בחמין וכמו שביארו הא"ר בשם הפרישה והתו"ש וקולייס האיספנין שאסרו במשנה להדיחו בחמין מין דג אחר הוא מ"מ להלכה אין בנו כח להכריע כן דהרבה ראשונים מפרשין דקולייס הוא טונינא ראשון לכל הערוך בערך אספנין בשם י"א ורש"י בפרק כירה [דף ל"ט] והר"ן שם וכן בחידושיו כולם כתבו בהדיא דהוא טונינא ... א"כ משמע מזה דהוא מחלוקת קדומה בין הראשונים בפירוש קולייס ומי יוכל להכריע ולהתיר בענין חיוב חטאת וכו'" (תודה לרב אשר צבי לונצר על ההפניה למקור זה).

ההרינג (מליח) הוא כנראה שם של סוג דגים ממשפחת הסרדינים הנפוץ במים רדודים בצפון האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט, בים הבלטי ובים התיכון. דגים אלו נודדים בלהקות גדולות ומגיעים באביב לחופי אירופה וצפון אמריקה, שם הם ניצודים ונאכלים בעיקר כדגים מלוחים או מעושנים. יש כחמישה עשר מיני מליח שהנפוץ והמוכר ביותר ביותר הוא המליח האטלנטי (Clupea harengus) הנקרא גם הרינג אטלנטי. דג זה הוא אחד מהנפוצים ביותר בעולם. ההרינג האטלנטי מגיע לגודל של 45 ס"מ ומשקל של יותר מחצי ק"ג. הם ניזונים על סרטנים כמו שטרגליים וקריל וכן על דגים קטנים. הטורפים שלהם הם כלבי ים, לוויתנים ודגים גדולים כדוגמת הטונה.

מדברי הרב יצחק יעקב וייס בעל שו"ת מנחת יצחק (חלק ג סימן עא) משתמע אגב דיון לגבי כשרות דגי טונה שקוליס האיספנין הוא דג טונה ולא דג קטן כהרינג:

בנדון הדג הנקרא טוני פיש, ובענין זמן תפילה.

ב"ה, יום ה' נצו"י תש"ך לפ"ק מנשסתר (מנצ'סטר) יצ"ו. לאחד מבחורי הישיבה. אחד"ש, הנני בזה לתשובה על שאלותיו, ומחמת טרדותי לא השבתי בראשונה.

אודות הדג הנקרא טוני פיש, ששמע שיש עליו עירעורים אם זה דג טהור או לא, והוא ראה בכמה וכמה קהלות קדושות מישראל שאוכלים אותו, ובזה רוצה לדעת בבירור הפסק הלכה, והוא ראה מכבר בספר שמושה של תורה להרה"ג מור"ד פלדמן ז"ל שמביא דעות, ומסיק שהוא טהור עכ"ד.

הנה שפיר הביא ממש"כ בספר שמושה של תורה שהוא טהור, ומטעם שבאמת יש לו קשקשים אבל הם קטנים מאד, אולם מבואר שם עוד, דיש ממין זה, שמשירין הקשקשים בעודן במים, ויש להתודע בבירור, אם הוא מאותן המינים שמשירין הקשקשים עיין שם, והנה דבריו אלו מתאימים עם מה דאיתא (בחולין ס"ו ע"א - ע"ב), אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיאן ה"ז מותר, יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים כגון אקונס וכו' ואטונס ה"ז מותר, ופי' רש"י הסולתנית מין דגים קטנים בלע"ז טונינא ע"כ, וכתב שם המתרגם, דמש"כ רש"י שהוא מין דגים קטנים, הוי בדיוק, כי הסולתנית, הוא הדג הנקרא בלשון המשנה חילק, וכמפורש בש"ס (דע"ז ל"ט ע"א), והוא דג קטן הנקרא בל"א הערינג /דג מלוח/, אבל מש"כ דהוי טונינא צ"ע, כי הטונינא הוא דג גדול הנחתך לחתיכות ונכבש במלח, והיא יותר מליטרא, וע"כ צ"ל דיש ט"ס בפי' רש"י שם, וסובב על מה דאיתא אח"כ ואטונס, וע"ז פירש"י בלע"ז טונינא, וזהו (געזאלצענער טהונפיש, איין גראסער עסבארער זעפפיש) עכת"ד, וש"מ מזה דהוי מאותם שמשירין הקשקשים בעלייתן מן המים, והוא טהור, וכן נראה, ממה דאיתא בספר שלחן גבוה (הובא בספר דרכי תשובה סי' פ"א ס"ק י"ז), שחשב בין אותם המינים, שנושרין קשקשיהן בעלייתם מהמים, גם את הדג הנקרא קוליות, וברש"י (במס' שבת ל"ט), פי' קולייס האספנין, דג שקורין טונינא, הרי שהטונינא מכונה גם בשם קולייס, ולפי מה דאיתא בספר שלחן גבוה, הוא מאותן שמשירין הקשקשים בעלייתן מהמים, הרי כנ"ל, וע"ע (במס' ברכות מ"ד ע"א), שפי' רש"י, על ספל טרית, ספלים מלאים דג חתוך שקורין טונינא, ומטעם זה, הגיה המתרגם (שם /דף ס"ו ע"א - ע"ב/ בחולין), בדברי רש"י (ע"ז ל"ה ע"ב), שפירש שם, טרית, מן דגים קטנים מלוחים, שצ"ל מין דגים טהורים מלוחים, כי הטונינא הוא דג גדול כנ"ל, ובר"ן וברא"ש (נדרים נ"א ע"ב) מבואר בהדיא, שטרית, הוא דג גדול, - ודאתאן מכל זה, שהטהון הוא דג טהור, וגם נכון מה שכתב בספר שמושה של תורה שם, שיש בין המינים שלו, גם כאלה שמשירין הקשקשים, וממילא יש להתודע בבירור אם הוא כן, ויש להכיר אם הקשקשין שלהם נפלו, כדאיתא בשלחן גבוה שם עיין שם.
 

     
תמונה 4.  הרינג אטלנטי           צילום: NOAA FishWatch   תמונה 5.  חלק משלל דיג הרינג אטלנטי      צילום: NOAA FishWatch

 


 


(1) בחרתי בשם העברי קוליאס כל-ימי ואילו בשם האנגלי והלטיני הצגתי את שמו של תת מין הנקרא Atlantic Chub Mackerel.
(2) "והלא מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע ורקיע. למעלה מהן חיות הקדש; רגלי החיות כנגד כולם. קרסולי החיות כנגד כולן, שוקי החיות כנגד כולן, רכובי החיות כנגד כולן, ירכי החיות כנגד כולן, גופי החיות כנגד כולן, צוארי החיות כנגד כולן, ראשי החיות כנגד כולן, קרני החיות כנגד כולן. למעלה מהן כסא כבוד; רגלי כסא הכבוד כנגד כולן, כסא הכבוד כנגד כולן, מלך אל חי וקים רם ונשא שוכן עליהם" (חגיגה, יג ע"א).
(3) על מסחרה של "אספמיא" אנו לומדים גם בגמרא ביבמות (סג ע"א): "כל גויי הארץ - אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא, אינן מתברכות אלא בשביל ישראל".
(4) על פי י. נאמן, "... ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל", סיני קמ"ג (תשס"ט), עמ' קי"ח-קי"ט.
(5) גם אם נניח שאספמיא היא בסביבות בבל הרי שהתיאור בתוספתא (נשירת קשקשים עם היציאה מהמים) איננו מתאים לדג זה.

רבי יהוסף שוורץ ("תבואות הארץ") הציע שני זיהויים לשם "שיבוטא" אלא ששניהם קשורים לדגי ים: "שבוטא (סנהדרין, נט ע"ב) בלשון ערב גם כן "אלשבוט"*. בשם זה נמצאים ב' מינים. מין אחד הנקרא בלשון איטאליא טאנינא והוא גדול כחזיר ושמן הרבה וטוב מאד, ואין נמצא בימי הארץ כי אם בים איטאליא וביותר במחוז פיומע (הכוונה למחוז הנמצא היום בשטח קרואטיה בקצהו הצפוני של הים האדריאטי). ועל זה אמרו הנהיג בעיזא ובשבוטא כי לו כח להנהיג. חולין, קט ע"ב חזיר מוחא דשבוטא. ומין אחד הוא דג קטן ורך מאד והוא קולית האספנין ונאכל מלוח והוא הנזכר במסכת שבת, קמה ע"ב. (סארדלי קוראין בלשון יון אלקוליוס**). קוליוס האיספני אולי שבאו משפאניא".

*הדג הזה נקרא בצרפתית turbo.
** קוליוס איננו הדג הקטן אשר יונח בתיבות ונקרא סרדל על שם ארץ סרדינא כי אם שם עצם פרטי למין דג קטן שנאכל מלוח ודומה לסרדליס.
(6) יש לציין שבטקסונומיה המודרנית השם Spanish Mackerel כולל 21 מינים אלא שאין הם נפוצים בים התיכון. קשה לקבוע האם לוויזון התכוון למין ספציפי או לקבוצת מינים דומים. ייתכן גם שהשם מקרל ספרדי נדד בין מינים דו

 

רשימת מקורות:

מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 176).
ל. לוויסון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858 (עמ' 252-253).
מדריך הדגים של ישראל: ים סוף : הים התיכון : מים מתוקים. הוצאת כתר (עמ' 208).
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 205-206.
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 274).

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר