שמן דגים / הרב הלל בן שלמה
שבת כד ע"ב
חכמים מתירים להדליק בכל השמנים, ואחד השמנים המוזכר בדבריהם, הוא "שמן דגים". רש"י מבאר, כי הכוונה היא לקרבי דגים שנימוחו. רבינו תם לעומתו (תוספות כו,א ד"ה איכא; וכן לעיל כא,א ד"ה חלב) סובר, שהכוונה היא לשמן שבא מעינו של דג.
לכאורה, עשיית שמן מעינו של דג היא דבר שאינו רגיל, אולם התוספות מפנים לאחד מסיפוריו של רבה בר בר חנה (בבא בתרא עג,ב), המספר, כי הם מלאו שלוש מאות חביות שמן מעינו של דג ענק. רבינו תם מבאר לפי זה, את יישוב הגמרא לגבי מחלוקת רבי יוחנן בן נורי וסומכוס להלן (כו,א), שהם נחלקו במה שהתיר רב ברונא לעיל (כא,א), לתת שמן בתוך קרבי דגים שנימוחו, ולהדליק. מאחר ששני התנאים שם אומרים שמותר להדליק בשמן דגים, לא ברור הצורך להוסיף שמן אחר לתוכו, על מנת שיהיה היתר להדליק. להבנת ר"ת, רב ברונא מודה שמותר להדליק בשמן דגים, ומחלוקת התנאים היא דווקא לגבי קרבי דגים שנימוחו.
אבל רש"י מבאר, שתנאים אלו אינם סוברים לגמרי כדעת רב ברונא: אחד התנאים סובר, שיש להתיר את שמן הדגים, כאשר מוסיפים לתוכו שמן, אבל חלב אין להתיר כלל; ואילו התנא השני סובר, ששמן הדגים מותר, ואת החלב ניתן להתיר כאשר נותנים לתוכו שמן. גם בפירוש זה יש דוחק, כפי שמעירים התוספות, שהרי הגמרא אומרת שהם נחלקו ברב ברונא, ולדבריו אף אחד מהם אינו סובר כמותו. ראשונים רבים לא ביארו כדעת התוספות (שהרי בכל אופן המציאות המתוארת בסיפורו של רבה בר בר חנה אינה מציאות רגילה), אולם הם שללו את פירושו של רש"י וכתבו, ששמן דגים אינו קרבי דגים (רבינו חננאל, רשב"א, ריטב"א, רא"ש ועוד; וחלקם כתבו, שזהו שמן הבא מבשר הדגים).
נראה להבין בדעת רש"י, שהתנאים הזכירו את ההיתר בשמן דגים, על מנת להדגיש שהוא מותר יותר מאשר החלב, ועל כן הוא מחלק בין דין שמן הדגים לדין החלב. לעומת זאת לפי שאר הראשונים נראה, שהתנאים הזכירו את ההיתר בשמן דגים, על מנת לבאר שיש בו היתר הדלקה, למרות שהוא אינו יוצא מהפרי (ובניגוד לדברי רבי ישמעאל בן ברוקה, המצריך הדלקה דווקא ביוצא מן הפרי).
