טומאת היוצא מן העץ / הרב הלל בן שלמה

שבת כו ע"א

לדברי רבי שמעון בן אלעזר, "כל היוצא מן העץ – אין בן משום שלוש על שלוש... חוץ מפשתן". כלומר: בניגוד לשאר החומרים, אשר בגדים העשויים מהם מקבלים טומאה בשיעור קטן של שלוש על שלוש אצבעות, בגדים העשויים מחומרים שמקורם בעץ, אינם מקבלים טומאה בשיעור זה.

האמוראים נחלקו בביאור דבריו: להבנת אביי, רבי שמעון בן אלעזר מתייחס לבגדים העשויים מעץ או מחומרים אחרים שאינם מצמר ופשתים, והם אינם מקבלים טומאה, כפי שלומד זאת התנא דבי רבי ישמעאל, מהאמור בנגעים צמר ופשתים. רבא לעומתו סובר, שרבי שמעון בן אלעזר בא למעט רק את הטומאה בשיעור קטן של שלוש על שלוש אצבעות, שנאמר רק על צמר ופשתים. אבל בשיעור גדול של שלושה על שלושה טפחים, לפי רשב"א, בגדים שאינם מצמר ופשתים, מקבלים טומאה; ואילו לתנא דבי רבי ישמעאל, אף בגדים אלו אינם מקבלים טומאה.

לפי אפשרות אחרת המובאת בהמשך הגמרא, רבא חזר בו ולדעתו, אף רבי ישמעאל סובר, שיש טומאת שלושה על שלושה בשאר בגדים. וכך פוסק הרמב"ם (כלים כב,א), שבגד צמר או פשתים נטמא בשלוש על שלוש אצבעות, ושאר הבגדים נטמאים בשלושה על שלושה טפחים.
 

מהו היוצא מן העץ?

רש"י נותן כדוגמאות "כמו קנבוס וצמר גפן". רבינו תם לעומתו סובר (תוספות כז,ב ד"ה כל), כי דברים אלו נחשבים זרע, ואינם נחשבים לעץ כלל. לדעתו, אף הפשתן נחשב לזרע, אלא שהיה צורך מיוחד להבהיר בו את ההיתר, משום שנאמר לגביו בפירוש שהוא נקרא עץ, "ותטמנם בפשתי העץ", כמובא בגמרא להלן.

דברי התוספות מתבססים בעיקר על המנהג להדליק נר שבת בצמר גפן (למרות דברי המשנה להלן, שאין מדליקים ביוצא מן העץ אלא פשתן), ועל פי הנראה, שצמר גפן טוב לפתילה. התוספות מביאים ראיה לדבריהם, מלשון הגמרא במנחות (טו,ב) "קנבוס ולוף אסרה תורה, שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי"; ונראה שכך יש ללמוד מלשון המשנה (כלאים ב,ה): "היתה שדהו זרועה קנבוס או לוף...". ראיה נוספת מביאים התוספות מהגמרא בברכות (מ,ב) האומרת, כי מברכים בורא פרי העץ רק על אילן שאף לאחר נטילת פריו, הוא יוסיף להצמיח פירות; דבר שאינו קיים בקנבוס ובצמר גפן. לדברי התוספות מסכימים רבים מהראשונים (רמב"ן; רא"ש;  ר"ן ועוד). נראה, שדברי רש"י מתבססים על הדימיון בין הפשתן לקנבוס, כמובא במשנה בכלאים (ט,א) לגבי "הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה", שהולכים בזה אחר הרוב. לפי התוספות, הדמיון ביניהם נובע מכך, שהפשתן אינו נחשב כעץ, לולא הלימוד מהפסוק.