מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אי איכא איסור צביעה באוכלים
שבת עה ע"א
שוחט משום מאי חייב, רב אמר משום צובע וכו', אמר רב מילתא דאמרי אימא ביה מילתא וכו', צובע במאי ניחא ליה, ניחא דליתווס בית השחיטה דמא וכו'. ופירש"י צובע בשר במאי ניח"ל, להאי שוחט בצביעת הבשר היינו חוכא, ואני אומר בו טעם וכו', עכ"ל ע"ש. וא"כ מבואר דאיכא "צובע" אף באוכלים שכן כ' רש"י דצובע לבשר הבהמה השחוטה דהוי "אוכל".
[א]
אולם לא כן ס"ל ליראים, ולשבלי הלקט, ולאור זרוע, ולרא"ם, דליכא איסור "צביעה" באוכלים. דיעוי' בשבלי הלקט (סימן פו'), והובא בב"י (סוף סימן ש"ך סי"ט) דהביא לדכ' היראים (סימן רעד') בזה"ל, ראוי לכל בר ישראל שאוכל תותים או שאר פירות הצבועים שיזהר שלא יגע בידיו צבועות בידיו או במפה דהו"ל תולדת צובע וכו', אבל אם צובע פתו במשקה לית לן בה דאין צביעה באוכלין, עכ"ל היראים בשבה"ל יעו"ש. וא"כ מבואר דלא כדס"ל לרש"י דאיכא צביעה באוכלין. וכן מדסתם השה"ל כוותיה מוכח דס"ל כנ"ל. וכן יעו"ש ב"דרכי משה" (אות ב') שכ' דה"נ כ' ה"אור זרוע" (סימן סג' דף טו' ע"ג) בשם הרא"ם דאין "צביעה" באוכלים.
אולם אח"כ כ' בשם "האגור" (סימן תפד') שכ' דאין לחוש לכ"ז דאינו אלא דרך לכלוך ושרי ולא הוי ביה משום "צובע", ושמעתי מאבי מורי שיאיר נירו ששמע ממוהרר"א מינץ דאסור ליתן יין אדום לתוך יין לבן בשבת משום צובע, אבל לפי"ד היראים דאין צביעה באוכלים נראה דגם זה שרי וכו', עכ"ד ס' האגור בדרכי משה יעו"ש. וא"כ הוי פלוגתא דהראשונים. דלרש"י, ולר"א מינץ, איכא צביעה באוכלים. אולם ליראים, והשה"ל, והאו"ז, ליכא צביעה באוכלים. ויעוי' בשו"ע שם (סו"ס ש"ך) דתפס כהיראים דלית ביה צביעה כלל ע"ש. והיינו טעמא כש"כ המג"א (ס"ק כה') לפי שאין "צביעה" אלא בדבר שדרכו לצבוע ואין דרך "לצבוע" אוכלים וכו' ע"ש. ובדעת רש"י והר"א מינץ צ"ל דס"ל דאע"פ שאין שכיח כ"כ לצבוע אוכלים ג"כ חייבים ע"ז, דאכתי אינו נחשב מלאכה "כלאחר יד", דפעמים אכן נוהגים לצבוע אוכל.
אמנם יל"ע ליראים ודעימיה מהגמ' הכא דכ' דחייב משום צובע מדניח"ל "דליתווס בית השחיטה דמא" וכו', והיינו דצובע לבשר הבהמה שמיועד לאכילה כדפירש"י, וע"ז כ' בגמ' שחייב משום צובע וע"כ דאיכא למלאכה זו אף במידי "דאכילה", וצ"ע.
[ב]
ואפשר דס"ל ליראים דזהו יסוד פלוגתת רב ושמואל, דרב ס"ל [כרש"י] דאיכא צובע אף באוכלים ולזה ס"ל דהשוחט חייב אף משום "צובע", אולם שמואל ס"ל [כהיראים] דליכא צביעה באוכלים ולזה ס"ל דהשוחט חייב רק משום נטילת נשמה ולא משום צובע, דכיון שאין דרך לצבוע אוכלים ע"כ לא חייבים ע"ז מה"ת. ולפי"ז לק"מ היראים מהגמ' הכא, דהא קי"ל ברמב"ם בפי"א דשבת ה"א כוותיה דשמואל דהשוחט חייב רק משום "נטילת נשמה" ולא משום "צובע", וכש"כ המג"מ והלח"מ ע"ש, וא"כ שפיר ס"ל ליראים דליכא צביעה באוכלים שכן קי"ל בזה כשמואל דחייב רק משום נטי"נ ולא משום צובע וה"ט כש"נ לעיל מדס"ל דליכא צביעה באוכל. וא"כ לק"מ מהגמ' הכא שכ' דניח"ל בצביעת הבשר ולכן חייב ע"ז משום צובע, שכן רק רב ס"ל הכי אך לא קי"ל כוותיה כ"א כשמואל דפליגי עליה.
ולפי"ז י"ל דאף רש"י ס"ל כוותיה דהיראים להלכה דליכא צביעה באוכלים, וה"ט מדקי"ל כשמואל בזה, ומה שפירש"י דניח"ל בצביעת הבשר וכו' היינו דוקא בדעת רב ולא בדעת שמואל שקי"ל כוותיה. אך להלכה י"ל דס"ל לרש"י ג"כ דלית ביה "צביעה", ודו"ק. וזה כפתור ופרח.
אולם מוהר"א מינץ אכן פליג על היראים, שכן כ' להלכה דאסור ליתן יין אדום לתוך יין לבן, וע"כ דס"ל דאף באוכלים איכא איסור מלאכת "צובע", ודלא כדס"ל ליראים. וי"ל דה"ט מדס"ל דקי"ל בזה כרב דהשוחט חייב אף משום צובע, וע"כ דאיכא לצביעה באוכלים, וה"ט מדקי"ל בבכורות (מט.) ובכולה הש"ס דהלכתא כוותיה דרב במקום שמואל באיסורים, וא"כ שפיר ס"ל דאסור לצבוע אוכלים מדקי"ל כוותיה דרב דס"ל כנ"ל שאסור לצבוע אוכל, ודלא כשמואל דס"ל דמותר. ובאמת יעוי' בלח"מ שתמה על הרמב"ם מ"ט לא פסק בזה כוותיה דרב, וע"ש שתי' בדוחק מדס"ל דטעמיה דרב "קלישא" דהוא עצמו אמר בגמ' "מילתא דאמרי אימא בה מילתא" וכו' וכו', עכ"ד ע"ש. וזה בודאי דוחק, וצ"ע. ועכ"פ הרר"א מינץ אתי שפיר בדס"ל כוותיה דרב ובדס"ל דאיכא צביעה באוכלים, והבן בס"ד.
ובאופ"א י"ל, דס"ל להרר"א מינץ דלכו"ע אסור לצבוע אוכלים, וכן ס"ל כהרמב"ם דהלכתא בזה כוותיה דשמואל דלא חייב משום צובע, אולם ס"ל דיסוד פלוגתתם דרב ושמואל אם רוב בנ"א ניח"ל בצביעת בשר הבהמה בשעת שחיטה או לא, דרב ס"ל דרוב שוחטי הבהמות הוי למכירה ועל כן ניח"ל ב"צביעת הבשר" ולכן חייבים משום "צובע". אולם שמואל ס"ל דאין רוב השחיטות למכירה אלא "מחצה" מהם והשאר הוי "לאכילה" לעצמו או לאחרים וא"כ ע"כ דרק "מחצה" דהשוחטים ניח"ל בצביעת הבשר אך השאר אין להם נפק"מ בזה, וע"כ יש לילך בתר "רובא" דבנ"א וכיון דאין "רוב" שניח"ל בזה א"כ ס"ל לשמואל דא"א לחייב ע"ז קרבן כשעשהו בשוגג. והיינו דאף שמואל ס"ל דאסור לצבוע אוכלים ואזלי' בתר רוב, וכברפ"ה דב"ק (מו:) דס"ל לרב ושמואל דבאיסורים אזלי' בתר "רוב" ורק בממון ס"ל לשמואל דלא אזלי' בתריה אלא המע"ה יעו"ש, רק נחלקו אם אכן ברוב השחיטות ניח"ל בצביעת הבהמה א"ל.
וא"כ זהו דס"ל למוהר"א מינץ דאיכא איסור צביעה באוכלים, דאפי' את"ל דקי"ל בזה כשמואל דאינו חייב משום "צובע" כ"א משום נטי"נ, מ"מ בעלמא אסור לצבוע אוכלים כשניח"ל בזה, דדוקא הכא ס"ל לשמואל דאינו חייב משום צובע מדליכא "רוב" בנ"א שניח"ל בזה אך כשניח"ל בזה אף איהו ס"ל דאיסורו מה"ת, וזהו דס"ל למוהרא"מ להלכה דאסור לצבוע "אוכלים", והבן בס"ד. וה"נ יל"פ כן בדעת רש"י שכ' שצובע ה"בשר" וכו', דאף שמואל ס"ל שאסור וכדס"ל למורא"מ, רק ס"ל דאין הרוב וכו', אך בעלמא דניח"ל בזה אכן אסור לצבוע אף לשמואל וקי"ל כוותיה וכדס"ל למורא"מ, ודלא כדס"ל ליראים ודעימיה דצביעת אוכלים מותר. ודלא כדכתבנו לעיל די"ל דס"ל לרש"י כהיראים דצביעתו מותר מדס"ל לשמואל דמותר וקי"ל כוותיה בזה, ודו"ק. והכל אתי שפיר.
[ג]
ויעוי' ב"נשמת אדם" דפליגי על מרן הב"י בדפסק כהיראים דאין צביעה באוכלים, וס"ל דאף באוכלים איכא "צביעה" מהא דאיתא בגמ' הכא דניח"ל דליתוס בית השחיטה וכו', עכ"ד יעו"ש. אולם נר' דאי"ז השגה כלל, די"ל כש"נ לעיל דרק רב ס"ל דאיכא צובע באוכלים אולם שמואל ס"ל דמותר וכוותיה ס"ל ליראים ודעימיה וכדקי"ל כוותיה דשמואל ברמב"ם שם, ודו"ק.
ויעוי' בביה"ל שם (בסו"ס שך') דהביא לנשמ"א הנ"ל, וע"ז כ' בזה"ל, ולפי מה שראיתי באו"ז דפירש על מה שאמר "דליתוס בית השחיטה" היינו העור של בית השחיטה, ניחא הכל, עכ"ל הח"ח ע"ש. אולם למש"נ אי"צ לדחוק דניח"ל רק על העור שיצבע בדם, כ"א דניח"ל שהבשר כולו יצבע בדם ויראו להדיא שבהמה זו "נשחטה", אולם כ"ז רק לרב דס"ל דאסור אך שמואל ס"ל דצביעת אוכלים מותר וה"ט מדאין דרך בנ"א לצבוע "אוכלים", וכוותיה ס"ל ליראים והשו"ע, ולק"מ, וכש"נ בטוטו"ד. והבן בס"ד. וע"ע בשו"ת "חכם צבי" (סימן צב') מש"כ ליישב לרמב"ם מ"ט תפס כוותיה דשמואל ולא כרב מדקי"ל דה' כרב באיסורים, מדס"ל לרמב"ם דאין צביעה באוכלים וכו' ע"ש. אולם הא גופא יל"ע מנ"ל כן לרמב"ם, ועוד ילע"ש בדבריו ע"ש. וע"ע בחידושי החת"ס הכא בזה.
