מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
בענין ע"ז מאהבה ומיראה
שבת עב ע"ב
וכ"ה בסנהדרין (סא:) איתמר העובד עכו"ם מאהבה ומיראה אביי אמר חייב רבא אמר פטור יעו"ש.
[א]
ויל"ע לרבא אם מ"מ "אסור" לעבוד כן או דאף "מותר" לעבוד כן דמאחר שעושהו מתוך אהבה או יראה [וכגון שמעולם לא נעשה לשם ע"ז ושהכל עובדים לה מאהבה ומיראה וכו'] א"כ לא הוי ע"ז כלל ואף איסור ליכא בזה ומותר לכתחילה.
ונראה דהוי פלוגתא בתוס'. דיעו"ש בתוס' בשבת שם ובסנהדרין שם בסופו דהקשו דלמאי דפטר רבא א"כ אמאי לא השתחוה מרדכי להמן [הא הוי מיראה], ותירצו דאיתא במדרש שהיו שתי צורות על ליבו, א"נ משום קידוש השם וכו' עכ"ד. ונראה דע"כ דקושית התוס' הנ"ל היינו רק לי"מ שם דס"ל דהא דאמר רבא דיהרג וא"י היינו בסתם ע"ז אך בע"ז שהכל עובדים מאהבה ויראה דומיא דהמן פטור, דלפי"ז יש מקום לומר דלא רק שפטור אלא אף מותר, וע"ז הקשו דא"כ אמאי לא השתחוה מרדכי להמן, דכיון שמותר למה סיכן חייו וחיי כל ישראל בחינם. אך לתי' א' בתוס' שכ' דמה שאמר רבא דבע"ז יהרג וא"י היינו דלכתחילה חייב למסור נפשו ומ"מ היכא דלא מסר א"ע לא חייב מיתה וזהו דאמר רבא הכא דפטור היינו ממיתה, א"כ אין מקום להק' מ"ט לא השתחוה להמן דהא עכ"פ הוי איסור גמור ומה בכך שלא חייב ע"ז מיתה, ודו"ק. ושו"ר שכ"כ המהר"ם בסנהדרין שם. וא"כ הוי פלוגתא בתוס'. דתי' א' ס"ל דאף בכה"ג הוי איסור גמור, אך לתי' ב' מדוייק דס"ל דליכא שום איסור בזה.
ויעוי' בשפ"א הכא שכ' על קו' תוס' אמאי לא השתחוה די"ל דנהי דפטור לרבא אבל איסורא מיהא איכא ומשו"ה לא השתחוה מרדכי עכ"ד, ויעו"ש מה שהוסיף חתנו ז"ל בסוגריים. אולם יש לתמוה דהא ע"כ דאם הקשו כן תוס' היינו משום דס"ל דבכה"ג ליכא איסור והיינו אליבא דהי"מ שם וא"כ א"א "ליישב" דמ"מ אסור שכן ע"כ דאם הק' כן משום דס"ל דליכא איסור בזה, וצ"ע.
ויעוי' בחת"ס ביור"ד [תשובה קכח'] בד"ה אבל וכו' שכ' דהנה בכה"ג פטור מחטאת אבל בודאי "אסור ומגונה" וכו' עכ"ד יעו"ש. אולם לנתבאר נר' דהדבר שנוי בפלוגתת התי' בתוס'.
אולם יל"פ התוס' באופ"א, דאף לי"מ ס"ל דבכה"ג אסור לעבוד. דהנה יעוי' ברמב"ם בפ"ה דיסוה"ת ה"ד שכ' דכל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו וכו' יעו"ש, [וע"ש בכס"מ שכ' דרבים וטובים חולקים ע"ז וס"ל דאם נהרג ולא עבר צדקה תחשב לו וכו' ע"ש, וכן יעוי' בב"י ובב"ח ביור"ד (סי' קנז' ס"א) שהביאו לתוס' בע"ז (כז:) בד"ה יכול, ולרא"ש (שם), ולסמ"ק (בסי' ג') דרשאי למסור א"ע למיתה יעו"ש, וכן ע"ש בש"ך ובבי' הגר"א בזה]. וה"נ ס"ל לרמב"ן במלחמות בסנהדרין פ' בן סו"מ כהרמב"ם דהיכא דיעבור ואל יהרג אסור ליהרג ע"ז יעו"ש.
וא"כ י"ל דס"ל לתוס' כהרמב"ם והרמב"ן דאסור לאדם לגרום שיהרגוהו אלא צריך לעבור ע"ז, וזהו שהקשו אמאי לא השתחוה מרדכי דנהי דס"ל לי"מ דאסור עכ"פ לעובדו בכה"ג מ"מ לא צריך "למסור נפשו" ע"ז ולהסתכן וא"כ אמאי לא השתחוה שכן בזה הכניס נפשו בסכנת נפשות ואף אסור למסור נפשו ע"ז, וע"ז תי' דאכן הוי ביהרג וא"י מדהוי צלמים על ליבו או דהוי קידוש ה', והיינו דאכן מותר להסתכן עבור זה וכתוס' והרא"ש והסמ"ק שם דמ"מ רשאי להמית א"ע ע"ז, דבקו' ס"ל כהרמב"ם דאם מותר לעבור ע"ז אף חייב לעבור ע"ז, ובתי' ס"ל כהסמ"ק ועוד דמ"מ רשאי ליהרג ע"ז מדהוי קידוש ה' בזה, וא"כ ליכא הכרח דס"ל להאי תי' דמותר לעובדו בכה"ג לרבא ואפשר דמודה לתי' א' דאכן "אסור", אמנם פליגי אם צריך למסור הנפש א"ל, דלתי' א' צריך, ולתי' ב' לא צריך ואפשר דאף אסור למסור הנפש, ודו"ק.
ואפשר דכן ס"ל לחת"ס בבי' התוס' ולכן כ' בפשיטות דאסור לעבוד ע"ז מאהבה או מיראה. ולפי"ז ליכא לתרץ כש"כ השפ"א דעכ"פ אסור להשתחות לו בכה"ג, דהא הקושיא היא איך הכניס א"ע "לסכנה" דנהי דאסור להשתחות מ"מ במקום סכנה חייב להשתחות לו, וע"כ דא"א לתרץ כן. ומוכח מהשפ"א דלמד דס"ל לתוס' דאכן מותר, ודו"ק. והגרד"מ שליט"א העירני, דאם ס"ל לתוס' דאסור לעבוד בכה"ג א"כ ע"כ מדהוי אביזרייהו דע"ז וא"כ קשה אמאי רק אסור ולא יהרג ע"ז הא אף על אביזרייהו דע"ז צריך ליהרג ולמה רק אסור לעבדו ואי"צ ליהרג ע"ז. ונראה דצ"ל דס"ל לתוס' דרק מדרבנן אסור לרבא בכה"ג ולא דאסור מה"ת והוי מאביזרייהו דע"ז, ולזה שפיר אסור ואי"צ ליהרג ע"ז.
[ב]
ונראה דע"כ דס"ל לתוס' דאסור בכה"ג ודלא כדכתבנו די"ל דס"ל דמותר וכו', דהא תי' בת"ב דלא השתחוה מרדכי משום קידוש ה' ומחמת זה הותר לו להכניס א"ע לסכנת נפשות, ואם ס"ל דמותר להשתחות לע"ז כזה כהמן ע"כ דס"ל דכה"ג אינו כלום וכמאן דליתיה וכלא עביד מידי שכן "ליבו לשמים" ואינו משתחוה אלא מאהבה או מיראה אך לא מאמין ובוטח בע"ז וא"כ איך הותר לו בכה"ג להתסכן הא צריך להשתחות לו, ולכאו' קידוש ה' שייך רק בדבר איסור שכופין אותו ע"ז דאע"פ שמעיקר הדין אסור לו לעבור ע"ז וכגון שכופין אותו לכתוב בשבת מ"מ מותר לו ליהרג ולא לעבור אם עי"ז יתקדש ש"ש שכן רואים העכו"ם שהסכים למות ולא לעשות דבר איסור וא"כ מתקדש ש"ש עי"ז, אך בדבר שאינו "אסור" כלל ומעיקר הדין מותר לו לעשותו וכגון שיכתוב בחול או בחוה"מ דבכה"ג הוי "דבר האבד" כפשוטו וכופין אותו העכו"ם נר' דודאי אסור ליהרג ע"ז שכן ליכא בזה שום קידוש ש"ש, וע"כ דמדתי' תוס' דמשום קי"ה הותר לו להסתכן דע"כ דס"ל דבעלמא אסור להשתחות לו לרבא, ודו"ק.
אולם יש להשיב, דאפשר דבדבר שמיחזי עכ"פ כדבר איסור וכחוקות העכו"ם דגם בזה שייך קיד"ה אם לא יעבור ע"ז, וכבסנהדרין (עד:) דבשעת השמד יהרג וא"י אף על ערקתא דמסאנא, ופירש"י שרוך הנעל שאם דרך העכו"ם לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל להיות צנועים אפי' שינוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חביריו ישראל וכו' עכ"ל ע"ש, וה"נ כשמשתחוה להמן מיראה וכיו"ב ודאי דאינו "צד יהדות" לעשות כן וא"כ אפי' את"ל דליכא איסור לעובדו מ"מ דמי לערקתא דמסאנא דכיון דאינו צד יהדות ודרך ישראל לילך כן דצריך ליהרג ע"ז בשעת השמד דה"נ יש ענין ליהרג ולא להשתחות להמן מיראה, ודו"ק. וכן צידד מו"ר הגרבד"פ שליט"א דדמי להנ"ל.
ואין לומר דבערקתא דמסאנא יש בו איסור דבחוקותיהם לא תלכו וגו' ולכן יהרג ע"ז ומשא"כ בע"ז מיראה דאין בו "איסור", דהא ידוייק ברש"י שכ' דאפי' שינוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא וכו' עכ"ל, ומבואר דאע"פ שאין איסור דבחוקותיהם וגו' בזה אעפ"כ יהרג ע"ז וא"כ ה"נ י"ל בע"ז מיראה דאפי' אם אינו אסור אפ"ה אפ"ל שיהרג ע"ז. וא"כ ליכא הכרח מתוס' שתי' דהוי קידוש ה' דס"ל דלרבא אסור לעובדו, ושפיר יל"פ דס"ל דמותר, והבן בס"ד.
[ג]
והנה יעוי' בפדר"א (פ"נ) שכ' להדיא כתי' א' דתוס' דהא דלא השתחוה לו מחמת "צלמו" שהיה עליו, דכ' בזה"ל, וצוה המלך להיות כל העם כורעים ומשתחוים להמן, ומה עשה המן עשה לו דמות מרוקם על בגדיו, וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לתועבה שעשה לו וראה מרדכי ולא קיבל עליו להיות כורע ומשתחוה לשיקוצו שנא' ומרדכי לא יכרע וגו' עכ"ל יעו"ש, ומבואר כנ"ל דלא השתחוה לו מחמת צלמו שהיה עליו. אך כ' שהיה לו "דמות א'" ולא כש"כ תוס' דהיו לו ב' צורות. ומדוייק מהפדר"א כרבא, דהא כ' שלא השתחוה להמן כדי שלא להשתחות "לשיקוצו" ומדוייק דבלי שיקוצו שעליו אכן היה משתחוה לו.
וכן יעוי' באסתר רבה (פרשה ז' אות ה') שכ' דהמן עשה לו צלם מרוקם על בגדיו ועל ליבו וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לעכו"ם ע"כ יעו"ש, ומדוייק כנ"ל דרק מחמת הצלם שעל בגדיו נחשב שהשתחוו לע"ז אך בלי זה לא, ואע"פ שעשה עצמו ע"ז, וכדס"ל לרבא. וכן יעו"ש (באות ו') שכ' דפתח ר' יוסי ב"ח ואמר טמנו גאים פח לי, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם מצודה פרשו לי עובדי כוכבים להפילני, אומרים לי עבוד עכו"ם אם אני שומעת להם נענשתי וכו' ע"כ, ויעו"ש שכ' המהר"ש יפה ז"ל ביפה ענף בזה"ל, משום דקשיא ליה למה הסתכן מרדכי ועבר את מצות פי אחשורוש ולא השתחוה לו, לכן אמר כי המן חשב פה ללכוד את ישראל שישתחוו לעכו"ם אשר מדינא הוא כי עליה יהרג וא"י עכ"ל, והוא כש"כ דלכן הוצרכו ליהרג ע"ז מחמת "הצלם" שעליו דוקא, וזהו שכ' במדרש שפרש להם פח דע"ז בדרקם על עצמו צלם, ודו"ק.
וכן יעוי' ברמ"א ביור"ד (סי' ק"נ ס"ג) שכ' דשרים או כהנים שיש להם צורת עכו"ם בבגדיהם או שנושאים צורת חמה לפניהם כדרך הגמונים אסור להשתחות להם וכו' ע"ש, והגר"א (בסק"ד) ציין מקור לזה מאסתר רבה שם שמבואר דכל מי שהשתחוה להמן השתחוה לעכו"ם וכו' יעו"ש.
ולפי"ז צ"ע לאביי דס"ל דאף מאהבה ומיראה חייב עליו, דא"כ אף בלי שיקוצו לא היה משתחוה ואיך פליג על הפדר"א [שכ' התנא ר' אליעזר הגדול], ועל הברייתא במדרש דמדוייק דמאהבה ויראה מותר, וצ"ע. ומו"ר הגרח"ק שליט"א אמר לי, דצ"ל דברייתא לא שמיע ליה לאביי וכדאשכחן בכמה דוכתי בש"ס כה"ג, עכ"ד. והוא בספ"ק דשבת (יט:) ושם (סא.), ובעירובין (יט.), ובגיטין (מה.) ועוד, וכן עי' בפ"ק דגיטין (ו:) ע"ש.
