הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
תפילת 'מעין שבע' בליל פסח
שבת כד ע"א
בשנה שעברה חל יו"ט ראשון של פסח בשבת. הפעם הבאה שזה יקרה היא בשנת תשע"ו. ובכל פעם שזה קורה, בהרבה קהילות מתעוררת מחלוקת האם בליל ראשון של פסח, שהוא גם ליל שבת יש לומר תפילת 'מעין שבע' לאחר חזרת הש"ץ או לא. מקור המחלוקת הוא הסוגיה שלמדנו השבוע בדף היומי.
הגמרא מתלבטת מה עושים כאשר נוספת תפילה או ברכה מסוימת בגלל חג או שבת, ובאותו יום חל גם דבר נוסף, שהוא היה בעצמו הוא לא היה מצדיק את התוספת הזו. האם בכל זאת מזכירים גם את האירוע הנוסף שחל באותו יום? וכך מובא בגמרא:
1. תלמוד בבלי שבת כד, א
איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה במוספין? כיון דלית ביה מוסף בדידיה - לא מדכרינן, או דילמא: יום הוא שחייב בארבע תפלות? - רב הונא ורב יהודה דאמרי תרוייהו: אינו מזכיר, רב נחמן ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו: מזכיר. אמר אביי לרב יוסף: הא דרב הונא ורב יהודה - דרב הוא, דאמר רב גידל אמר רב: ראש חדש שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר של ראש חדש, שאילמלא שבת - אין נביא בראש חדש. - מי דמי? התם - נביא בדראש חדש ליכא כלל, הכא - איתיה בערבית ושחרית ומנחה! אלא, להא דמיא: דאמר רב אחדבוי אמר רב מתנה אמר רב: יום טוב שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא במנחה בשבת אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת - אין נביא במנחה ביום טוב. ולית הילכתא ככל הני שמעתתא, אלא כי הא דאמר רבי יהושע בן לוי: יום הכפורים שחל להיות בשבת המתפלל נעילה צריך להזכיר של שבת, יום הוא שנתחייב בארבע תפלות. קשיא הילכתא אהילכתא! אמרת: הילכתא כרבי יהושע בן לוי, וקיימא לן: הילכתא כרבא. דאמר רבא: יום טוב שחל להיות בשבת, שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביום טוב. - הכי השתא! התם - בדין הוא דאפילו בשבת נמי לא צריך, ורבנן הוא דתקוני משום סכנה, אבל הכא - יום הוא שנתחייב בארבע תפלות.
סיכום הדוגמאות שנידונו בגמרא:
אנחנו נתמקד בדוגמא האחרונה שהובאה בגמרא: יום טוב שחל להיות בשבת, ולאחר תפילת העמידה של ערבית אומרים ברכה מעין שבע. הגמרא אומרת שבברכה זו אין מזכירים את החג בכלל.
הגמרא אינה מתייחסת לשאלה באיזה חג מדובר, ומשמע שבכל מקרה אם חל יו"ט בשבת אומרים את התפילה הזו לאחר תפילת ערבית. אבל החל מתקופת הגאונים אנו מוצאים מסורת שעל-פיה לא אמרו את התפילה הזו בליל פסח. וכך הובא ב'כלבו' בהלכות פסח:
2. ספר כלבו (ר' אהרון הכהן, המאה ה-14, פרובנס) סימן נ
ואם חל להיות בשבת פותח ויכלו אחר התפלה ואחריו אומר קדיש שלם ואחריו במה מדליקין כמו בשאר שבתות, קדיש ועל ישראל, ואין אומרים ברכה אחת מעין שבע לפי שכבר בארנו שנתקנה מפני המתאחרין לבא לבית הכנסת שלא ישארו שם יחידים ובלילה הזה אין לחוש לכך לפי שהיא לילה משומרת מן המזיקין כמו שבארו ז"ל שלכך נקראת ליל שמורים
אמנם לא מצינו חילוק זה בגמרא, אבל הכלבו אומר שמכיון שדרשו חז"ל את המלים 'ליל שימורים' כך שהוא משומר מן המזיקים, לכן אין צורך לומר ברכה מעין שבע, שנועדה לעכב את סיום התפילה בשביל המאחרים, שלא יצטרכו לצאת לבד מבית הכנסת. כך כתב גם הטור בשם ר' נסים גאון:
3. טור (ר' יעקב בן אשר, המאה ה-14, ספרד) אורח חיים סימן תפז
כתב בעל העיטור על שם רבינו נסים שכשחל בשבת אין אומר ברכה מעין שבעה שנתקנה בשביל המאחרים בבה"כ שלא יזיקום המזיקים והאידנא אין צריך דליל שמורים הוא
ואולם, לא כולם הסכימו עם ההלכה הזו, שנובעת מדרשה. האבודרהם, בן דורו של בעל הטורים (ואולי גם תלמידו) כתב שהמנהג שהוא מכיר הוא שאומרים ברכה זו גם בליל פסח:
4. ספר אבודרהם (ר' דוד אבודרהם, המאה ה-14, ספרד) סדר תפלות הפסח
ואומר "ויכלו" וברכת "מגן אבות בדברו" וחותם בשל שבת בלבד. וכבר כתבנו הטעם בתפלת ליל שבת. ויש אומרים שאין לומר ברכה אחת מעין שבע בליל פסח שחל להיות בשבת כשאר ערבי שבתות, מפני שתקנו אותה משום עם שבשדות שמאחרין לבא כדי שיגמרו תפלתם עם הצבור ולא ישארו שם יחידים משום דשכיחי מזיקין, ולילה זו משומר ובא מהם ומכיוצא בהם. ומיהו נהגו לאמרו.
השולחן ערוך, בכל אופן, פוסק כפי שכתב הטור והכלבו ורב נסים גאון שאין לומר ברכה זו בליל ראשון של פסח:
5. שו"ע אורח חיים סימן תפז סעיף א
ואם חל בשבת אומר: את יום המנוח הזה ואת יום חג המצות הזה, וחותם: מקדש השבת וישראל והזמנים; ואין אומרים ברכת מעין שבע.
מסתבר שכך נהגו גם כל הפוסקים שאחרי השולחן ערוך. אבל משהחלה תנועת הקבלה לתפוס תאוצה, מצאנו שוב פוסקים רבים שכתבו שיש לומר ברכה מעין שבע גם בליל פסח. הראשון שכתב כך היה הרב שלום שרעבי, בספרו 'נהר שלום', שכתב שאמנם ע"פ תורת הסוד באמת אין לומר את הברכה הזו בליל פסח, אבל ע"פ הפשט דוקא יש מקום לברכה זו, שהרי הגמרא דנה בשאלה האם יש לחתום ברכה זו בברכת 'מקדש השבת' או 'מקדש השבת וישראל והזמנים', והגמרא לא חילקה בין יו"ט של פסח לשאר ימים טובים:
6. נהר שלום (ר' שלום שרעבי, המאה ה-18, ירושלים) דף לב, א
יום טוב דפסח שחל להיות בשבת, צריך לומר ברכת מעין שבע כשאר יום טוב שחל להיות בשבת, אעפ"י שנראה שאין לו מקום, מכל מקום צריך לומר גם בליל פסח שחל להיות בשבת, כיון שהוזכרה בתלמוד שבת דף כ"ד ע"ב ולא חילקו בין פסח לשאר ימים טובים, ואותו חילוק שכתב הר"ן הוא מסברא.
מעניין שלמרות שהסברא שכתב ה'נהר שלום' היא סברא של פשט, הפכה המחלוקת הזו להיות מחלוקת בין חכמי הקבלה לחכמי ההלכה: חכמי הקבלה קבעו שיש לומר את התפילה הזו וחכמי ההלכה קבעו שאין לומר זאת.
ואולם, ר' אהרון אלפנדארי, בספרו יד אהרון, הביא את שאלתו של ר' יוסף איסקפה על הסברא של רב נסים גאון: הרי לא רק ליל פסח נחשב לילה המשומר מן המזיקים, אלא כל ליל שבת. זו הסיבה שאנחנו לא אומרים בתפילה 'שומר עמו ישראל לעד' בליל שבת, אלא דוקא 'הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים'. ובכל זאת, אנחנו מברכים ברכה מעין שבע אחרי התפילה, ובמה שונה – אם כן – דינו של ערב פסח מכל ליל שבת אחר? מסביר ה'יד אהרן' שהשמירה של פסח חזקה יותר מהשמירה של שבת:
7. יד אהרן (ר' אהרון אלפנדרי, המאה ה-18, תורכיה) או"ח סימן תפז
אין אומרים ברכה מעין שבע וכו'. והרב בעל ראש יוסף ז"ל תמה על זה דהא בשבת לא אמרינן שומר ישראל בשביל ששמירת שבת מצלת מן המזיקין, ואפילו הכי אומרים ברכה מעין שבע, ואם כן בליל פסח נמי אמאי אין אומרים ברכה מעין שבע אף שליל שימורים הוא!? ונראה דשמירת שבת לא אלימא לשמירת מזיקין לעם שבשדות, דבמקום דשכיח היזקא שאני. והא ראיה דאמרו רז"ל "ונתתי גשמיכם בעתם" – בלילי שבת דשכיח מזיקין ואי שכיח מזיקין מאי הוי? הא שמירת שבת מצלת מן המזיקין! אלא ודאי דשמירת שבת אינה מצלת כי אם בעיר, אבל לעם שבשדות אינו מציל. ומשום הכי אמרינן ברכת מעין שבע. אבל בליל פסח דהוה ליל שמורים מצלת אפילו לעם שבשדות.
השמירה של שבת, אם כן, היא טובה במקום שבו אין היזק מצוי, אבל במקום שיש היזק מצוי – כמו מי שהולך לבד בשדות בלילה – אין שמירה בשבת, ולכן בשביל אותם אנשים צריך לומר ברכה מעין שבע. אבל בליל פסח גם במקום שיש היזק מצוי אין סכנה, ולכן אין צורך לומר ברכה מעין שבע בליל פסח.
ר' אברהם חיון, המגיה של הספר 'שלמי ציבור', שכתב הראשון לציון ר' ישראל יעקב אלגאזי, מיישב באופן שונה במקצת. הוא אינו מחלק בין שמירה במקום סכנה לשמירה שלא במקום סכנה אלא בין שמירה לאדם יחיד לבין שמירה לציבור. בשבת יש שמירה לציבור, ולכן הציבור אינם צריכים לברך 'שומר עמו ישראל', אבל עדיין אין שמירה ליחידים, ולכן מעכבים את הציבור לטובת היחידים שלא ילכו לבד הביתה. בליל פסח, לעומת זאת, השמירה היא לא רק לציבור אלא גם ליחידים:
8. שלמי ציבור (ר' ישראל יעקב אלגאזי, המאה ה-18, תורכיה וירושלים) דף קצז, ב
...ולענ"ד נראה לחלק באופן אחר, דברכת מעין שבע נתקנה מפני המאחרין לבוא לבית הכנסת שלא יישארו יחידים, דבזה לא יועיל שמירת שבת, דיחיד בעי לאשתמרא, מה שאין כן בליל פסח, דליל שימורים סתם, בין ליחיד בין לרבים.
הסבר אחר לשאלה זו הובא בספר 'דברי מנחם': אמנם השבת מהווה שמירה, אבל היא מהווה שמירה רק למי ששומר שבת. מי שאינו שומר שבת, השבת אינה שומרת עליו. מה שאין כן פסח, אשר מהווה שמירה לכל עם ישראל, וממילא אין שום צורך לומר ברכה מעין שבע בליל פסח, מכיון שגם אם אנחנו חוששים שאולי איננו שומרים שבת כראוי, בכל מקרה הלילה הזה הוא לילה השמור מפני המזיקים:
9. דברי מנחם (ר' מנחם בן שמעון מרדכי, המאה ה-19, יוון) סימן תפז
ולעיקר קושיית הרב ראש יוסף איכא למימר ע"פ מה שכתב הט"ז בסימן רפז סק"א ליישב המנהג שאומרים באשכנז בשבת ושמור צאתנו וכו', דהא דהשבת שומר היינו למי ששומר אותו כראוי, ואנו יודעים שאין אנו בחזקת זאת וכו', עיין שם באורך, ולכך אנו אומרים ברכת מעין שבע. אבל סגולת ליל פסח אלימא טפי דאגוני מגנא ומצלה מן המזיקין בסתם.
ראינו, אם כן, את ההסברים לסברתו של רב נסים גאון שלא לומר ברכה מעין שבע בליל פסח. כל ההסברים האלה מתייחסים למדרש (פסחים קט, ב) 'ליל שימורים הוא לה' – ליל המשומר ובא מן המזיקין' כגורם הלכתי. ואולם, הרוגוצ'ובר הגיע למסקנה שאין לומר תפילת מעין שבע בליל פסח מסיבה אחרת, הלכתית לחלוטין. הוא מבסס את דבריו בדברי חז"ל בתלמוד הירושלמי:
10. תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ח הלכה א
אמר רבי יוסי ברבי: נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת
מוכח מהתלמוד הירושלמי שכל המטרה של ברכה מעין שבע היא מפני שיש אנשים שאין להם יין, ובשמיעת הברכה הזו הם יוצאים ידי חובת קידוש היום. ממילא, בליל הסדר, שההלכה קובעת שאפילו עני שבישראל לא יפחתו לו מארבעה כוסות, אין צורך בברכה זו כי כולם יצאו ידי חובת קידוש היום ביין:
11. צפנת פענח (ר' יוסף רוזין מרוגוצ'וב, המאה ה-20, לטביה) הלכות תפילה ט, י
בלילי שבתות חוזר ש"ץ אחר שמתפלל בלחש עם הציבור ומתפלל בקום רם, אבל אינו מתפלל שבע אלא ברכה אחת מעין שבע. עיין בירושלמי פרק ח דברכות, דזה צריך רק כשאין יין לקדש, עיין שם. ובאמת הוא חד טעם, דהנה בכל ימות החול תפלת ערבית רשות ואין באים להתפלל בלילה, רק בשבתות הוה מן התורה... רק בשבתות ויו"ט יוצא בקידוש על הכוס, וביום הכיפורים דליכא קידוש הוה מן התורה, וכן במקום שאין יין הוה גם כן מן התורה, וצריך לברך זה... ולכך פסקינן בלילה ראשונה של פסח אין צריך לומר זה, דאז יש יין לכל אדם.
ראינו, אם כן, שני נימוקים לא לומר ברכה מעין שבע בליל פסח:
א. מפני שהברכה הזו נועדה להגן מפני המזיקים, ובלילה הזה הם אינם מזיקים
ב. מפני שהברכה הזו נועדה להוציא ידי חובה מי שאין לו יין, ולכולם יש יין.
הסבר נוסף, קצת יותר על דרך הסוד, ניסה להציע ר' חיים פלאג'י. הוא מבסס את דבריו על דברי האבודרהם בסדר ההגדה שמסביר את דברי ההגדה 'כל דכפין ייתי וייכול' באופן מקורי:
12. אבודרהם (ר' דוד אבודרהם, המאה ה-14, ספרד) סדר ההגדה ופירושה
ויש מפרשים "כל דכפין ייתי ויכול" כל מי שהרעיב עצמו בערב הפסח כדי לאכול מצה בתאבון יבא ויאכל מיד, שאסור לאכול מצה בערב הפסח כדאמרינן בירושלמי (פסחים פ"י ה"א) כל האוכל מצה בערב הפסח כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו. ופירוש מה בועל ארוסתו בבית חמיו לוקה אף זה לוקה. פירוש אחר מה כלה אינה מותרת לבעלה אלא בשבע ברכות כדאמרינן (כלה פ"א) כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. אף מצה אינה מותרת ליאכל אלא בשבע ברכות. ואלו הן ברכת היין וקדוש היום ושהחיינו ובורא פרי האדמה וברכת היין שאומר כשמסיים ההגדה. והמוציא ולאכול מצה הרי שבע.
לגבי שבע הברכות שהאבודרהם מונה יש לציין שהוא השמיט את ברכת 'על נטילת ידיים' מצד אחד, אך מונה את ברכת היין לאחר ההגדה – ברכה שהספרדים לא נוהגים לברך. בכל אופן, האבודרהם משוה בין ליל הסדר לבין סעודת נישואין. על סמך זה רצה להציע ר' חיים פלאג'י, ב'לב חיים' הסבר נוסף לכך שלא אומרים ברכה מעין שבע בליל פסח:
13. לב חיים (ר' חיים פלאג'י, המאה ה-19, תורכיה) חלק ב סימן צה
ועלה על דעתי לומר טעם על דרך הסוד שלא לומר ברכת מעין שבע כשחל ליל ראשון של פסח בשבת, ממאי דקיימא לן (שלחן ערוך אורח חיים סימן רס״ח סעיף י) דאין אומרים ברכת מעין שבע בבית חתנים, והיינו טעמא, משום דכיון שהכלה נתברכה בשבע ברכות שם אין צריך לברכת מעין שבע, וכמו שכתב הרב חמדת ימים ז"ל, וכאן נמי בענין ליל פסח יש לנו דוגמת שבע ברכות ממש, וכמו שכתבו הראשונים... בפירוש הירושלמי (פסחים פ״י הלכה א) דכל האוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו, שנמשלה לכלה, מה כלה אסורה בלא שבע ברכות, כך המצה יש לה שבע ברכות קודם האכילה... הרי מצינו דאיכא בליל פסח ז' ברכות דומיא למה שיש בבית החתנים שיש בה ז' ברכות, ולכך אין בו ברכת מעין שבע.
אלא דשבתי וראיתי דאין זה טעם מספיק, דמלבד כי הז' ברכות של הכלה הוא שכבר נתברכה, וכאן עדיין לא בירכו, זאת ועוד דאין לדמות ז' ברכות של הכלה לז' ברכות הללו, דהתם כלם נתקנו בבת אחת, מה שאין כן כאן שהם נפרדות, וכל חדא וחדא למילתיה נאמרה, וחוץ מזאת, כי הרב חמדת ימים אשר הוא כתב את הדבר הזה שלא לומר ברכת מעין שבע בבית החתנים, הוא אמר בפירוש שם סמוך ונראה "ולפי טעם פנימיותן של דברים אלו אין למנוע מלאומרה כל לילי שבתות, אף כשחל להיות יום א' של פסח בשבת, אף כי לפי הפשט לא יתכן, כי אז משומרת מן המזיקין".
ר' חיים פלאג'י עצמו מסכם ואומר שכל אחד צריך לנהוג כמנהגו, אבל אם לקהילה מסוימת אין מנהג קבוע, הוא סבור שיש לומר ברכה מעין שבע בליל שבת מכיון שכך נהגו המקובלים. גם הרב מרדכי אליהו פוסק להלכה לומר את הברכה הזו:
14. הלכות חגים (הרב מרדכי אליהו) עמוד 84
ליל פסח שחל בשבת... אומרים 'ויכולו' אחרי תפילת לחש וברכת 'מעין שבע', ואחר כך הלל שלם עם ברכה וקדיש תתקבל, מזמור לדוד ועלינו לשבח. ויש שאומרים רק 'ויכולו' ולא מעין שבע, ולא נהגנו כן.
ואולם, הרב עובדיה יוסף, בתשובה ארוכה ומנומקת מאוד (כל המקורות שהובאו בשיעור זה וגם רבים אחרים הובאו שם) מוכיח שאין לומר את הברכה הזו, כפי שגם נפסק בשולחן ערוך. הוא כותב שגם המקובלים לא נהגו תמיד כדברי ה'נהר שלום', וגם בין בתי הכנסת המקובלים היו מנהגים שונים.
ואולם, גם הרב עובדיה יוסף מודה שאם החזן התחיל לומר ברכה מעין שבע וכבר הזכיר את שם ה', אין להפסיקו באמצע, כי אם מפסיקים אותו הוא ודאי עבר על הוצאת שם שמים לבטלה, ואילו אם הוא יאמר את הברכה כולה לפחות לפי חלק מהדעות הוא לא הזכיר שם שמים לבטלה:
15. שו"ת יביע אומר (הרב עובדיה יוסף) חלק ב - אורח חיים סימן כה
ברם כגון דא צריך לאודועי, שאם טעה הש"צ והתחיל בברכה מעין שבע, אין להפסיקו באמצע הברכה. הואיל ויש סברות שיש לאמרה. כנ"ל. ונהי דלכתחלה אורויי מורינן דשב ואל תעשה עדיף. מ"מ אם התחיל גומר... שלכל הפחות בגמרו את הברכה נמצא שעשה כדעת הסוברים כן. אבל אם יפסיק באמצע, הרי בודאי עשה איסור ברכה לבטלה...
סיומא דהאי פיסקא, בהא נחתינן ובהא סלקינן, שאין לזוז מדברי הפוסקים ומרן ז"ל שכתבו שאין לומר ברכת מעין שבע בליל פסח שחל בשבת. ובפרט בא"י וגלילותיה שנהגו שלא לאמרה. ודלא כאיזה חכמים שרוצים להנהיג לאמרה, שמכניסים עצמם בחשש איסור ברכה לבטלה. (ולפע"ד אין לענות אמן אחר ש"צ האומרה. ועמש"כ בס' יביע אומר ח"א (ס"ס כט). ע"ש.) וכלל גדול בידינו ספק ברכות להקל, ושב ואל תעשה עדיף. וכ"ש במקום שרוב ככל הפוסקים מסכימים כן, וכן פסק מרן שקבלנו הוראותיו. וכל המשנה ידו על התחתונה. ומה גם שי"א שכן ד' האר"י. ובלא"ה העיקר דאמרינן ספק ברכות להקל נגד האר"י ז"ל. והשי"ת יעב"א.
