הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "חובה" ו"רשות"

שבת כד ע"א

איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון? כיון דמדרבנן הוא - לא מדכרינן, או דילמא: משום פרסומי ניסא מדכרינן? –
אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר, ואם בא להזכיר - מזכיר בהודאה.
רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא, סבר לאדכורי בבונה ירושלים.
אמר להו רב ששת: כתפלה, מה תפלה - בהודאה, אף ברכת המזון - בהודאה. 
 
1.
לגמרא ברור שמוסיפים את "על הניסים" בתפילת עמידה בימי החנוכה, והיא מתלבטת לגבי ברכת המזון. למסקנת הסוגיה משמע שחכמים לא מחייבים לומר "על הניסים" בברכת המזון אלא אם אדם רוצה אזי יוסיפה בברכת הודאה ["נודה לך..."]

2.
רמב"ם הלכות ברכות פרק ב הלכה ו:

בחנוכה ובפורים מוסיף באמצע ברכת הארץ על הנסים כדרך שמוסיף בתפלה, ויום טוב או ראש חדש שחל להיות בשבת מזכיר רצה והחליצנו תחילה ואח"כ יעלה ויבא, וכן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מזכיר על הנסים בברכת הארץ ורצה והחליצנו ויעלה ויבא בנחמה.

הרמב"ם פוסק שמוסיפים בחנוכה [ובפורים] את "על הניסים" בברכת המזון "באמצע ברכת הארץ" [שהיא ברכת "נודה לך..."]. והרמב"ם מדגיש "כדרך שמוסיף בתפילה". כנראה שהוא מסתמך על סוגייתנו כדברי רב ששת שפסק "כתפילה...".

3.
ונשאלת השאלה: הרי בסוגייתנו משמע שתוספת "על הניסים" היא רשות "ואם בא להזכיר...", ואילו מהרמב"ם משמע שזוהי חובה?

4.
לחם משנה הלכות ברכות פרק ב הלכה ו:
כך באמת שואל ה"לחם משנה":

[ו] בחנוכה ופורים מוסיף באמצע ברכת הארץ על הנסים. ואם תאמר הא בפרק במה מדליקין (שבת דף כ"ד) לא אמרו אלא אם בא להזכיר מזכיר משמע דהרשות בידו ואיך כתב רבינו חיובא.

5.
והוא עונה:

י"ל דבירושלמי אמרו דכשלא הזכיר על הנסים דחיובא חוזר וכמו שכתב ההגהות [מיימוני לקמן].
ורבינו לענין חוזר לא רצה לפסוק כירושלמי כיון דלגמ' דידן הוי רשות ההזכרה אם כן החזרה הוי ברכה לבטלה ולא שבקינן גמרא דידן ועבדינן כירושלמי
אבל לענין חיוב ההזכרה פסק כירושלמי משום דאפילו לגמרא דידן אין כאן איסור דהרי קאמר דהוי רשות ואם כן ראוי להחמיר כירושלמי והוא טעם נכון:

הרמב"ם פסק כירושלמי שפוסק שיש חובה לומר את "על הניסים" בברכת המזון. ואמנם, בדרך כלל הרמב"ם פוסק כבבלי ולא כירושלמי אבל מכיוון שגם מסוגייתנו משמע שרשות ביד האדם לומר את "על הניסים" בברכת המזון אין זו סתירה ממש על הירושלמי, ועדיף "להחמיר" ולפסוק שיש חובה לומר "על הניסים" בברכת המזון. והוא מסביר שלעניין חזרה - אם שכח לומר "על הניסים" - אינו צריך לחזור, כדי שלא תהיה ברכה לבטלה בהתאם לפסק של הבבלי, שלפיו אין צורך לחזור כאשר התוספת איננה מחוייבת אלא רשות.

6.
ונראה להוסיף: יש פרשנים שאומרים [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד סט], שהרמב"ם פסק לומר על הניסים בברכת המזון אף על פי שמהגמרא משמע שזוהי רשות, מפני שכך נהגו. עם ישראל קיבל על עצמו [כמו לגבי תפילת ערבית] לומר את "על הניסים" בברכת המזון.

6.1
ונראה שגם עניין זה משמע מהגמרא, מהעובדה שהגמרא "מספרת" על אמוראים שהוסיפו את "על הניסים", ונראה שבכל "סיפור" בגמרא יש תוספת חידוש ולא בא הסיפור להמחשה [עניין מתודי-חינוכי חשוב כשלעצמו] בלבד [וכך גם משמע קצת מ"ילקוט ביאורים", שם].